משכנות הרועים קלא

ועוד בה כי נמי יהבי' ליה כל דיליה וחשבי' ליה תפי' ודייני' כסברת הסמ"ע אעפ"י שכנגדו חלוקים עליו הט"ז והש"ך כדכתי' הא מיהא תינח בחלק הבן הגדול דבר החזרה הוא אבל בחלק יתומים קטנים דלאו בני החזרה נינהו מאי א"ל הן אמת דה' דברי ריבות סי' עז"ר נשאל בראובן ושמעון שותפים ועמד לוי ותפס מנכסי השותפות באומרו שראובן חייב לו והשיב דאם מה שתפס הם מעות אהניא ליה תפיסתיה דזוזי כמאן דפליגן דמו דמה"ט שות' חולק שלא מדעת חבירו כמ"ש הטוש"ע סי' קע"ו ס' כ"א אבל אם הם מטלטלין לא זכה אלא בחציים ע"ש וה' מוהרשד"ם סי' קס"ז חולק עליו בזה דאפי' בזוזי לא זכה אלא בחציים ע"ש מיהו כבר נתבאר בדברי הפוסקים דכל היכא שהתפיסה במחלוקת שנויה דלמר חשיבא תפיסה ולמר לא חשיבא תפיסה לא מצי המוחזק למימר קי"ל כיון דבהא מילתא גופה פליגי כמ"ש הכנ"הג סי' ד' אות והכא בנ"ד מידי פלוגתא לא נפקא כמ"ש

ועל זה שנשתתף עם אחרים בממון של אחרים או בממון שלו אם הרויח אם חולק עמו בעל העסקא או לא הנה מרן בש"ע י"ד סי' קע"ז סכ"ט פסק דהשכר לאמצע ע"ש אלא דיש לחלק דשאני התם כיון דיושב הוא בחנות לכי מתעסק בעסק אחר מתבטל הוא מעסק החנות אבל במי שנושא ונותן הוא הסובב סחור סחור נראה דאין זה גורם ביטול העסק של העסקא ועיין בסמ"ע סי' קע"ו ס"ק ל"ב ובהט"ז ס"ק כ"ב והכנ"הג שם כהג"הט אות י"ז ובהגהב"י אות קי"ט

(לז) גוי ראובן מכר קרקע לשמעון והמוכר קבל עליו אחריות מכל מיני ערעור ועמד גוי אחד לערער והמוכר טוען דערעור ישראל קבילת עלי דשארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב אבל אחריות דגוי דכתי' בהו אשר פיהם דבר שוא כזבים לכל דבריהם ומה"ט אין נשבעים על טענת הגוי כמ"ש בטוש"ע סי' קע"ו סל"ה לא קבילת עלי והלוקח ישיב אמריו לאמר לו הרי כתב מכל מיני ערעור למימר דהלשון כולל כל מיני ערעור שיתהוה בין מב"ב בין משאינם ב"ב והיה נר' לומר כיון דהלשון מסופק אמרי' בעלמא דיד בע"הש ע"הת כמ"ש בטוש"ע סימן מ"ב ואעפ"י שכתב מרן בש"ע שם בשם הרבה מהמפרשים דאם כתו' בשטר דלא כאסמכתא ודלא כטו"ד דייני' בה דיד בע"הש ע"הע וכן אחריות בשטר כחו' וכחו' וכתי' רז"ל ותקנינן לשטר כאילו נכתב כמ"ש מרן בב"י סי' ס"א וסי' מ"א משם תשו' רבי' האיי גאון שהובאה בה' העטור והמישרים הא מיהא מידי פלוגת' לא נפקא וכבר הארכתי בזה לקמן במע' אות ל' סי' בס"ד

שו"ר להכנ"הג סי' רכ"ז אות כ"ה בהג"הט שהביא תשובת ה' מהרשד"ם ז"ל שכתב דיש מי שירצה לומר דאם תלה הדבר במערער שכתב לו מכל מערער דינא הוא דגוי נמי בכלל אבל אם כתוב מכל מיני ערעור דינא הוא דאין מערער הגוי כיון דתלה הדבר בערעור ולא במערער וה' מהרשד"ם חלוק עליו בזה דאפי' במיני ערעור הגוי נמי מכללא קאתי ומשם ה' מוהרש"ל מצא כתוב דאפי' כתוב מכל מערער ואפי' כתוב משום נברא שבעולם אין אחריות גוי בכלל אם לא משום לישנא יתירה ע"ש ונראה דר"ל אם כתו' מכל מערער משום נברא שבעולם שביגיעת שניהם משכחת לה דגוי נמי בכלל גם ה' ח"י שם אות ט' בהג"הט העתיק דברי הכנ"הג הללו ע"ע. ולענ"ד נראה דבר ברור דכל שכתב מכל נברא שבעולם גוי נמי בכלל הנבראים ובליש' דשטרי אזלי' בתר לשון בני אדם ובלשון ב"א גוי בכלל נברא שבעולם ועיין בטוש"ע ח'ר סס"י רי"ז ובפרק מ"שמ דף קמ"ב מייתי מדתניא בנדרים לפרושי מילי דשטרא ומדקרו אינשי ע"ש ובתשו' הריב"ש סי' ר"ז ובה' מוהרש"ך ח"א סי' ט'

(לח) גוי קי"ל דהשומר בנכסי הגוי אינו בתורת שומרים משום דבפ' שומרים כתי' כי יתן איש אל רעהו וכבר אמר רעהו ולא נכרי וכ"ה במכילתא רעהו ולא אחרים ר"ל כמ"ש רש"י בפ' המקבל דקי"א ע"ב כמ"ש ה"ה ברפ"ב מה' שכירות והט"ז ריש סי' ש"א ומסיים בה רבינו דכולן אם קנו מידם להתחייב באחריותן חייבים וע"ש וכ' ה"ה שכ"ה בההל'

וראיתי להתוס' פ' הזהב דף נ"ח דק"ל לר"י הא דמשני להך שינויא ואיהו גופיה התם דף צ"ד מוקי להך מתני' דמתנה ש"ח להיות כשואל דאפי' בשלא קנו מידו בההיא הנאה וכו' א"כ אמאי איצטריך ליה הכא קנין ותי' דהכא דפטור אפי' משבועה לא משתעבד נפשיה בלא קנין ור"ל דהתם דישנו בתורת שמירה בכל חלקיה נהי דבהאי שמירה לא הוי אלא ש"ח מ"מ מצי משעבד נפשיה וכאילו שאל מניה ההוא חפצא ולהתחייב כדין שואל דעלמא משא"כ בהני דמעטינהו קרא מתורת שמירה ומכל חלקיה לא משתעבד אלא בקנין וכ"ה מבואר בהנ"י ז"ל. כאן הבן שואל בנעשה שומר לגוי וקנו מידו של שומר להתחייב אי מהני קנין לחייבו לשומר כהלכת גוברין יהודאין ופשי' ליה דאם העדים קנו מיד ישראל השומר דלא מהני מידי לחייבו דעדים גופייהו מתורת שליחות נינהו כמ"ש בטור ש"ע סי' קפ"ב דאין שליחות לגוי ע"ש. איברא בדיהיב גוי סודרא לישראל ומקנהו לו ואגבו מחייב נפשיה בתו' שמי' לדעת ר"ת ז"ל נר' דמהני וכה"ג כתבו התוס' ברפ"ק דקידושין דף ג' דר"ת היה עושה מורשה לגוי כיון דקונה בחליפין רק שיזהר לכתו' שמקנה לגוי וכו' ע"ש ועיי' בטוש"ע סי' קנ"ג ובסמ"ע ס"ק כ"א אלמא דהיכא דהסודר דגוי הוא מהני. ברם הש"ך סק"ל והכנ"הג אות ל' כ' משם ה' מוהרשד"ם ז"ל דר"ת בסברא זו יחיד הוא בדבר ע"ש. ובעניותינו מצאתי לו חבר טוב וגם השבתי על הטענות שטען עליו הש"ך עיין לקמן ל במער' אות ח' מדין חליפין סי' בס"ד

(לט) גוי ראובן ושמעון קנו שק של משי מתוגר א' בהקפה לזמן מוגבל וכ' עליהם שטר בעש"ג וחילקו המשי וכל א' פנה לדרכו לעשות מה שלבו חפץ ובהגיע תור הפרעון ראובן לא מצא ידו לקיים מצות פריעה נחבא אל הכלים ואין רואה ואז עמד ותבע כל הנישום דמים במשי לשמעון יען כי שניהם כא' כתו' עליהם השט"ח והדת ניתנה ליפות את כחו לגבות ממי שירצה וכי נכמרו רחמי התוגר על שמעון נתפשר עמו לגבות ממנו כל חלקו משלם ומחלק המוטל על ראובן יגבה מחצי' ופטר את שמעון מהנשאר ולתבוע מראובן לעת מצוא והנה שמעון תובע מראובן מה שפרע בעדו לתוגר. דעת רב א' הובאו דבריו בתשו' ה' כרם שלמה ח"המ סי' י"ב דראובן בריא בחיובא לשלם במיטבא וה' המחבר חלוק עליו בזה ע"ש מילתא בטעמא

(מ) גוי קי"ל כר"ן דהיכא דהלוה לית ליה לגבות