משכנות הרועים יג

גם מדברי ה' העיטור נראה דס"ל כדעת ר"ת דלאו איהו ז"ל דמוקים להנך בגר וכמ"ש הרמב"ן וה' התרומות אלא כדעת התוס' ממ"ש וקמאי מוקמו לה בגר ודוחק וכו' וידוע שה' העיטור קשיש טפי בימי ר"ת וכשמזכירהו לפעמים אינו כותב אלא ור' יעקב ואינו מייחסו לקמאי וכמ"ש מופת דורנו הרב מוהרח"א נר"ו בס' שם הגדולים ח"א במערכת אות י' סי' י"ב וט"ו עש"ב

ודע שמ"ש התוס' בחזקת ופ' אע"פ משם ר"ת דמדינא הוא ומשום דהודאת בע"ד כק' עדים כ"כ הרמב"ן בפ' חזקת שם מסברא דנפשיה וז"ל ומ"מ כי שמעינן ליה לאיניש דאמר אית ליה ארעא מהימנן ליה וכתבינן אפומיה וכ"כ ה' התרומות שם וז"ל ומסתברא דמאן דכת' בשטרא הקניתי לך ד"א וכו' ואעפ"י שיש עדים מכחישין וכו' עכ"ל והרב ז"ל בשי' רבו הרמב"ן אמרה לשמעתתיה כנודע והן הן דברי ר"ת הניתנים למעלה

וראיתי להרא"ש ז"ל שם בפ' הזהב שכת' וז"ל והאידנא נהיגי עלמא למיכתב והקניתי לו דא"ק בחצירי אע"ג דידעי' דלית ליה ארעא ויש שנותנין טעם לפי שאין לך אדם שאין לו ד"א לקבורה או בא"י וליתא להך טעמא מדמשני הכא דלית ליה ארעא וכן בפ' חזקת וכו' וכן ההיא דפ"ק דקידושין מעשה במרוני א' וכו' שלקח בית סלע להקנות ע"ג לאחרים אגב אותה קרקע וכן במש"ם בעובדא דאיסור גיורא דקאמר אי אגב קרקע וכו' עכ"ל ואני עני ואביון לא ידעתי מאי ראיה מייתי ז"ל ממעשה דמרוני דאטו רבנן אינהו דאמו' זיל זבין ארעא דמנא ידעי ביה דלא הו"ל ארעא וכ"ש לפי משפי' רשב"ם משם ר"ח דהא דקאמר תלמו' בפ' חזקת ל"ץ דאמר סהדי ידענא ביה בהאי דלא הו"ל ארעא מעולם דצריכי לאסהודי הכי זה האיש לא נתפרש ממנו מעודו ועד היום וברי לנו במה שקנה ושלא קנה קרקע מעולם לא במתנה ולא בקנייה עכ"ל דהיכי משכחת לה בהאי מרוני דמאי שייאטיה לגבי רבנן עד שלא נתפרש מהם מעודו עד היום מה לתבן את הבר ואפי' לרבוואתא דפליגי אר"ח וסוברים דמיסתייה דהוא רגיל עמהם ובן עיר וכו' כמ"ש במקו' והרמב"ן והה"מ ז"ל רבנן מנא הוה רגיל בהדייהו ולמיקם אדעתיה אם אית ליה ארעא או לא ואדרבא כיון שיש לו מטלט' הרבה מסתמא ארעא נמי אית ליה ואמאי הזקיקוהו לקנות קרקע אלא ודאי ומלתא דפשי' דרבנן לא א"ל אלא שאין לו תקנה להקנות המטלט' לזולת אלא ע"י קרקע ועיקר דינא דהקנאה אגמרוה היכי ליעביד ואיהו מדנפשיה עמד לקח בית סלע וכ"ש לפי מ"ש הרמ"ה והרשב"א והריטב"א שם דהקרקע עצמו היה מתכוין ליתנו להם לכך לא רצה להקנותם אגב ד"א קרקע שבא"י דאין להם זכייה בהם אלא לקנות ע"ג וכן אתה צ"ל לד' ר"ת ורבי' יונה הובא במקו' לשם והרמב"ן ובעה"ת דסברי מרנן דבהודאה תיסגי להו כיון דחובתו היא אמאי הטריחוהו רבנן למזבן ארעא הול"ל דאית ליה ארעא ודיו אלא ודאי כדאמרן וא"נ רבנן לא א"ל למיקני ארעא אלא איהו מדנפשיה עביד וכדברירנא בעניותי' איהו נמי אמאי לא אקנינהו אגב ארעא דהוה מודה דאית ליה ומסתייה אלא עכ"ל משום דבעא למיהב להו נמי ארעא וכמ"ש ז"ל ואע"ג דהנך רבוואתא לא אמרו למילתייהו אלא בתר דזבין ארעא ולא דמעיקרא זבנה אדעתא למיהב להו ארעא נמי מ"מ לשי' הנך רברבתא מצינן למימר הכי אלא דבלא"ה לשי' ר"ת ודעמיה לקמ' דכבר מלתא אמור פעמים שלש דרבנן דיניא דהקנאה אגמרוה דאי בעי למיהב להו הנך מטלט' אג"ק והמרוני הזה ידע איניש בנפשיה דלית ליה ארעא וא"נ דינא גמיר דתסגי ליה בהודאה הא מיהא מחזי כשיקרא ואע"ג דהתוס' בפ' חזקת כתבו דבכה"ג לא חיישי' דמחזי כשיקרא ע"ש האי גברא לא בעי למעבד בנפשיה עובדא דאית ביה לתא דמחזי כשיקרא כלל אמטו להכי עמד וקנה קרקע והרמב"ן בחי' לגיטין שם דקדק וכת' לחלוק על האומר לסמוך על א"י וז"ל כדמוכח בס' נזיקין בב' וג' מקומות עכ"ל לאפוקי מהך דקידושין וכדכתיב' ומ"ש בב' וג' הג' היא מאיסור גיורא ומשום דאיכא למידחי לה כדבעי' למימר קמן לא כלל אותה עם הנך ומש"ע הרא"ש ז"ל מהך דאיסור גיורא כבר כתב לומר דשאני גר דאין לו חלק בארץ ואי משום ד"א של קבורה וסובר ז"ל כמ"ש הרמב"ן ז"ל שם דבספרי אמר דגם הגרים יש להם חלק בקבורה בארץ אכתי לא מטו לזכות אלא לאח"מ וכמ"ש הרמב"ן ז"ל שם ומסיק הרא"ש ז"ל וז"ל ונראה שפשט המנהג שלא לדקדק אם יש לו קרקע לפי שרוב המקנים מקנים לחובתם וכו' וסמכינן אהודאתם שהם מודים לחובתם ואין בודקין אחריהם אבל בימי חכמי התלמוד היו רגילים לדקדק עכ"ל מ"ש ז"ל בימי חכמי התלמוד היו רגילים לדקדק אינו מדוקדק שפיר דהנך דמייתי הרב ז"ל ברייתות נינהו ואוקמתות דאמוראי לבר מהך דאיסור גיורא והכי הול"ל ובימי התנאים וחכמי התלמוד וכו' ולכאורה איכא למידק בדבריו ז"ל דפתח ברישא והאידנא נהיגי עלמא וכו' אע"ג דידעינן דלית ליה ארעא וכו' אלמא אע"ג דידעי' ידיעה נאמנה דלית ליה ארעא כות' ולמה שנותן טעם משום ד"א שבא"י ושל קבורה השג ישיג וניחא ליה ז"ל משום דהודה לחובתו שפיר סמכינן אהודאותו א"כ מה הוא זה שכתב אח"כ פשט המנהג שלא לדקדק אם יש לו קרקע וכו' דמשמע דמן הסתם אין לדקדק אחריו אבל אי ידעי' קושט אמרי אמת דלית ליה לא סמכינן אהודאתו ונלע"ד דה"ק אע"ג דידעינן ביה וברי לן דלית ליה ארעא כיון שהודה שיש לו והקנה אגבן מטלט' אין לדקדק אחריו ולימא ליה ידענא ביה בההוא גברא דלית ליה ארעא והיכי קא מודית דאית לך לא סמכינן אהודאתו וזה ג"כ דעת ר"ת שכתב ואעפ"י שהעדים מכחישים אותו שאין לו וזה דבר ברור בדבריהם בר"פ אע"פ שכתב ואע"פ שאנו יודעים שאין לו קרקע ע"ש ועיקר דברי ר"ת ז"ל הנאמר' בחזקת שם על מה שכותב אע"פ שאין לו וכולם דברים אחדים

ומצאתי להרא"ש ז"ל שם בר"פ אע"פ שהביא למ"ש התוס' שם משם רבי' אליהו על מה שנהגו לשעבד עצמן בכתובות גדולות אע"פ שאין להם והשי' דמשעבד עצמו וכו' וכתב ע"ז וי"מ הואיל וכותב סתמא וכו' אע"פ שאנו יודעים בבירור שאין לו אומרים הודאת בע"ד כק' עדים דמי מידי דהוה מה שכותב בשטרות וכו' ואור"ת דהטעם וכו' ונ"ל שאין טעם זה מספיק וכו' והרשאות עיקר וכו' עכ"ל ולכאורה הכרעתו זאת היא הפך מסקנתו בפ' הזהב ולא היא דלא חלק הרא"ש אלא על שיעבו' הנכסי' של הכתו' הידועים שלא היו לו באותה שעה אבל לענין קנין ד"א מודה הוא ז"ל אלא דהי"מ אגמורי קא גמרי לדין כתוב'