משכנות הרועים יב

וליקני אגב ארעא ומשני דלית ליה ארעא וכו' אלמא דמשכחת לה דלית ליה ארעא ואמאי לא סמכי אד"א שבא"י או של קבורה אלא ש"מ אין בם מועיל יראה משום דבמאי מקנה ליה ארעא כיון דאוקים לה בדלית ליה סודר ולא מעות א"כ במאי מקנה לו הנך ד"א שבא"י והתם דפריך וליקני אגב ארעא היינו בחזקה וכמ"ש רש"י ז"ל ואחר כותבי זה מצאתי במקום לשם שכתב שיש שדקדקו מכאן דאין להקנות אגב דא"ק שבא"י ושל קבורה מדמשני לית ליה ארעא והריטב"א ז"ל כת' הדין דין אמת כדמוכח בפ' חזקת אבל מהכא ליכא למשמע מיניה מידי וכדכתיב' בעניותי' ת"ל וכת' עוד במקו' לשם י"מ דהא דכתי' בשטרי מתנה ונתתי לך ד"א בחצירי ואגבן הקניתי וכו' אעפ"י שאין לאותו אדם קרקע משום דאין לך אדם שאין לו דא"ק של קבורה או בא"י ואי אפשר לומר כן מדמשני הכא לית ליה קרקע עכ"ל ולא ידעתי לאיזה צורך העתיק הרב ז"ל דברי הי"מ הללו אחר שכבר העתיק דברי הריטב"א שכת' דקדקו מכאן וכו' ודחה ראייתם והודה לעיקר הדין וצ"ע ומשטחיות דבריהם הללו מוכח דלא בלבד בשטרי הרשאות היו סומכין על ד"א של קבורה של א"י אלא גם בשטרי מתנות והקנאות ואהא מותבי להו מסוגיא דשמעתא אבל לפי מ"ש הרי"ף בתשו' והרמב"ם דדוקא בהרשאות הוא מה שסומכין על הנך ד"א דקבורה ושל א"י ומטעם האמור לק"מ מהגמ' וזו היא שקשה לדברי התוס' בפ' חזקת וכדכתיב'

ומש"ע התוס' שם בחזקת ודוחק להעמיד בגר שאין לו חלק בארץ עכ"ל אנכי לא ידעתי מה יושיענו זה בשלמא הך דקידושין איכא למימר כך כי תניא ההיא ע"מ שיש לי קרקע בגר הוא דמתניא דאין לו חלק בארץ אבל ההיא דתניא פרה וטלית מעיד לו עליה שאין אחריותם עליו ועלה פריך וניחוש דילמא אקנינהו אג"ק וע"כ מאי דמשני דלית ליה ארעא בגר דאין לו חלק בארץ אבל כל מה שמכר לש' בית ושדה לש' פרה וטלית. אינו מעי' לו משום דחיישי' אקנינהו אג"ק וא"נ ידעי' דלית ליה ארעא אכתי איכא למיחש דאקנינהו ניהליה אגב דא"ק שבא"י א"ה אדמפליג תנא דברייתא בין בית ושדה לפרה וטלית בגר ליפלוג בפרה וטלית גופייהו בין מכר ישראל למכר הגר דאם המוכר ישראל אינו מעיד לו אע"ג דידעינן ביה דלית ליה ארעא כיון דאית ליה ד"א של א"י ואם המוכר גר אי ידעינן ביה דלא הוה ליה ארעא מעיד לו דליכא למיחש לדילמא אקנינהו אגב קרקע כיון דלית ליה קרקע ולא חלק בארץ וכולה בפרה וטלית ובדלית להו ארעא וכי תימא ולדידך מי ניחא דליפלוג וליתני בפרה וטלית גופייהו בין היכא דאית ליה ארעא לדלית ליה ארעא לדעת האומרים דאין ד"א של א"י מועילות להקנות ע"ג איכא למימר כיון דסו"ס כולה בישראל מתוקמא ובדלית ליה ארעא אמטו להכי מפליג בין בית לשדה ופרה אבל לאפלוגי בגר בפרה וטלית לישראל ניחא טפי וגם זה דוחק וצל"ר דהתוס' פתחו בתרתי ד"א שבא"י ושל קבורה ודחיקא להו להעמיד בגר מוכח דכי מוקמי' להנך בגר ניחא כיון דאין לו חלק בארץ ומה יענו לד"א של קבורה אם לא שנאמר בדעתם דהגרים אין להם חלק בקבורה בארץ וקברי משפחות ודאי דאין להם ושל בני העיר העשויים לצורך העני והגר אין להם זכיה בהם אלא לאחר מיתה וכדכתיב': ומה שהק' עוד התוס' לאומ' על שסומכין על ד"א שבא"י ושל קבורה א"כ אין אדם יכול להקנות ב' עניינים דכבר זכה הראשו' וכו' לא הבינותי דפשיטא מה שכותבים בשטרות אגב דא"ק לאו למימר דבעי' דא"ק שהרי משנה שלימה שנינו הקרקע כל שהוא קונין עליו מטלט' ומייתי לה התם תלמו' בפ"ק דקידושין שם למסקנא דלא בעי' צבורין ע"ש וכן מצאתי להתוס' שם בהגוזל דף ק"ד שם בד"ה אגב וכו' שכתב כן בפשי' וכדכתיב ואעפ"י שכותב לו ד"א אין בכך כלום ועוד יכול להקנותו ע"מ להחזיר אלא עד שיקנה אגבו וכמו שיתבאר במקומו בס"ד ובהך דאיסור גיורא דקאמר וליקנינהו ניהליה אגב ארעא ומהדר דלית ליה ארעא כדאי' בפ' מש"ם דף קמ"ט מהתם לא תיובתא ולא סייעתא דגיורא הוה ופשי' דאין לו חלק בארץ ולא בקבורה כמו שנאמר אריש דינא אתאן לרישא דאין לנו לסמוך על הד"א של א"י כמ"ש רבי' שאפי' בידוע שיש לו אינו עכשו ברשותו וכן מצאתי להרמ"ה בש"י בפ' חזקת שם סי' קנ"ג וז"ל וש"מ דמאן דלית ליה ארעא מדידיה לא מצי לאקנויי מטלט' אגמ"ק ולא סגיא להו בד"א שבא"י ולא בד"א של קבורה דאלת"ה כי אמרי סהדי דלא הו"ל ארעא מעולם נמי מאי הוי ניחוש דילמא אקני ליה אגב ד"א שבא"י א"נ אגב ד"א של קבורה אלא משום דלא משכחת לה דמצי לאקנויי אלא אגב ד"א דאיתנהו ברשותיה מהשתא עכ"ל אלא דלענין הרשאות תקנת הגאונים היא לאיים על הנתבע סמכו על ד"א שבא"י ואינם מעיקרי הדין כמ"ש הרי"ף והרמב"ם והרב העיטור אבל בשאר הקנאות אין להם על מה שיסמוכו והרב התרומות שער מ"ג ח"א סי' י"ג הביא תשו' הרי"ף ודעת הרמ"ה דדוקא בהרשאות שלא ישתקע ממון בני אדם אצל הלווים והנפקדים ע"ש וכ"כ הרמב"ן בחי' לפ' חזקת שם וז"ל ושדרו ממתיבתא דתקנתא היא דתקון רבנן בתראי ושדרו נמי דוקא להרשאת פקדון או מלוה אבל לשאר מילי לא תקון עכ"ל

והנה בדעת ר"ת לפי מ"ש התוס' בפ' חזקת וז"ל ונראה לר"ת דהטעם כיון שמודה שיש לו קרקע וחוב הוא לו וכו' אפי' יש כמה עדים שמכחישין אותו הרי הודאת בע"ד כק' עדים דמי עכ"ל עין רואה דר"ת נמי אזיל ומודה דלא סמכי' אד"א של א"י כדמוכח מסוגיא דהתם דקאמ' דלית ליה ארעא ולא ניחא ליה להעמידה בגר אלא משום דחוב הוא לו והודאת בע"ד בק' עדים ואמטול הכין שפיר ק"ל למו"הר חזקיהו ז"ל במ"ש התוס' שם אמנם הרמב"ן בחי' לשם כתב וז"ל ור"ת היה אומר דינא הוא והנך דאייתינן לעיל כולהו בגר עסקי' דלית להו בא"י וכו' עכ"ל ואחריו נמשך תלמידו הרב התרומות שם שכתב כן משם ר"ת נמצאת אומ' אמוראי נינהו ואליבא דר"ת ולכלהו ז"ל דעת ר"ת לומר דמדינא הוא ולא מתקנת הגאונים וכיון דמדינא הוא בין למ"ש התוס' שם בשמו ז"ל משום דהודאת בע"ד כק' דמי בין למ"ש הרמב"ן ובעל התרומות משמו משום ד"א של א"י א"כ לא שאני לן בין שטרי הרשאות לשטרי מתנות ושיעבודן מטלט' אגמ"ק כחדא שריין ומ"ש התו' בר"פ אע"פ וז"ל ומטעם זה אור"ת שכותבין בהרשאות והקניתי לו דא"ק וכו' כיון שמודה שיש לו הודאת בע"ד כק' עדים דמי עכ"ל לאו דוקא בהרשאות אלא אשגרת לישן שכת' בפ' חזקת וה"ה לכל שטרי אתנייתא דאי סק"ד דלא אמרה ר"ת אלא בשטרי הרשאות דוקא מאי ק"ל למוהר"י חזקיהו וכדכתיבנא