משכנות הרועים קכז

דמורו בה התירא ה"נ בכל דבר העשוי להסתפק כגון אם היה שמעון בבית ומצא תיבתו פרוצה ושבורה וניטל מה שבתוכה וראובן חשיד את שמעון איך יפטר ראובן משבועת היסת וכו' עכ"ל ובודאי רבי' דס"ל בטוען דבר פ' נגנב מביתי ולא היה שם בבית אלא אתה דפטור משבועת היסת דשאני הכא דהתיבה שבורה ופרוצה דידים מוכיחות הויין מפני היד שנשתלחה מהגנב והויא כטענת ודאי ודברי המרדכי הללו רמזם מרן בב"י סי' ע"ה מחו' ל"ב ומור"ם ז"ל סי"ז כ' וכן נ"ל . להורות ע"ש ומינה דכ"ש לנ"ד כמדובר

ומצאתי להרצב"ש ז"ל בס' יכין ובועז ח"א סי' כ"ט שנשאל בקרוב לנ"ד במי שנתאכסן אצל בע"הב וחשדו שנגנב לו ופשפשו בכל כליו ומצאו והודה שהם של בע"הב ועדין חושדו בלשון של כסף ושחתן מל' של זהב והשיב דבע"הב אין לו טענת ודאי והביא דברי הרמב"ם הניתנים למעלה ומסיק אלא דמחרימין עש"ב וכמדומה שלא שלטו מאור עיניו בדברי המרדכי הנאמרים באמת ולפ' דברי הרמב"ם כדכתיבנא וכ' עוד ה' ז"ל וע"ע אם יש אמתלא מאיימין עליו וכו' ע"ש ולא ידעתי למה לא נתפייס הרב ז"ל באמתלא שכבר נמצאת אתו דמשביעין אותו היסת ולהרמב"ן אין משביעין באומר קרוב הדבר שאתה גנבתו אבל אם טוען לדבר האומדנא דמוכח ע"ז כתב רבי' וקרוב הדבר וכו' דלא משכחת לה בריא בכה"ג אם פליג אדעתיה דמרן בש"ע ושכן היא דעת הרדב"ז כמו שנתבארו לענין אם תפס ב"ה מנכסי הגנב דפליגי הסמ"ע והטור וש"ך עיין לקמן במערכת אות ת' מדינא דתפיסה

(לא) גנב קי"ל דהלוקח דבר מהגנב שאינו מפורסם והוכר הגנב ונתברר שאותו החפץ גנוב הוא אתו ה"ז נוטל את שלו אחר שיתן דמיו ללוקח כמ"ש בטוש"ע סי' שכ"ו ע"ש

ראובן נתן בגד לחייט לתופרו ומסר לו חפצים הצריכים לתפירת אותו הבגד ומכללם אל קאייטא'ן והוא משי שזהו המעמיד את הבגד ועמד החייט ומשכנו אצל שמעון והחייט לית ליה מגרמיה כלום לשלומי אי חשיב החייט כגנב מפורסם דהכל יודעים שאין דרכו למכור הקאייטא'ן או לא ובסס"י פסק מרן בש"ע דהאומן שמכר דבר מהדברים שאינו שלו אסור ליקח ממנו ע"ש שזה נראה דאהא מילתא חשיבא כגנב מפורסם ובר"סי זה כ' שחזקתו שהוא גנוב ע"ש ועיין להת"הד סי' ש"ט מה שהאריך ופסקו מור"ם סי' שנ"ו ס"ו ע"ש ובנ"ד ליכא למימר אומן קונה בש"כ כמ"ש התה"ד דעדין לא נעשה כלי ומצאתי לה' מוהר"א ששון סי' ק"ס שנשאל מזה ובדף קצ"ז ע"ב כ' דאומן דמי לגנב מפורסם ע"ש ובענין זה היה כתוב אצלי אר'ש רחבת ידים חבל על דאבדין יתר ע"כ איכא למי' דעדיף מגנב מפורס' דגנב מפורסם הלוקח חוזר ולוקח דמיו מהגנב אבל ביודע שהוא גונב בודאי א"צ להחזיר לו דלשם מתנה איכוון כמ"ש מור"ם ז"ל שם סי' שנ"ו ס"ד ע"ש ואחז"ר עוד נעשה מעשה בא' הקושר ומתקן ספרים ומשכן ומכר ועמדו בעלי הספרים ליטול את ספריהם חנם אין כסף דכ"ע ידעי דלאו בעל ספרים הוא אלא תופר ומתקן וכך עלתה להם וכעת מצאתי לה' בית דוד סי' קע"ו מהספר דאיתשיל קמיה כי האי ואייתי לדברי הת"הד וה' מהר"א ששון והר"ש אלגאזי ז"ל תל"ית שמו

(לב) גנב. קי"ל דאע"ג דאסור לגנוב או לגזול ופירש"י דקי"ל כר"י דאמר ח"ש אסור מן התורה כמ"ש בטוש"ע סי' שמ"ח ושנ"ט מ"מ לא ניתן להחזיר אלא בפרוטה דישראל בני מחילה נינהו כמ"ש שם סי' שמ"ב והנה בעתה הן ספק בידי במי שגנב מתוך כיס של שני שותפים פרוטה אחת דלגבי דידיה הגנב בר החזרה הוא אבל לגבי כל חד וחד מהשותפים לאו בר החזרה הוא דכל חד וחד אנן סהדי דאי ידע מחיל ובפ"ק דקידושין דף ז' בעי רבא ב' בנותיך לב' בני בפרוטה מהו בתר נותן ומקבל אזלי' והאיכא ממון או"ד בתר דידהו אזלי' והא ליכא תיקו. ופירש"י לב' בני והם גדולים ועשאוהו שליח לקדש ולפ"ז אע"ג דבניו גופייהו לא מצו לקדש פחות מש"פ ושליח האב מצי לקדש משום דבתר נותן אזלי' והא קא יהיב פרוטה ומקבל נמי הא קשקיל פרוטה או"ד בתר דידהו דהבנות אזלי' דלא מתקדשי בפחות מפרוט' דלא איכפת לן בנותן ומקבל אע"ג דלגבי דידהו איכא פרוטה דהאב הוא דזוכה בקידושי בנותיו כשהם קטנים אפ"ה אי בתר דידהו אזלי' ליכא פרוטה לכל חדא וחדא וכ' התוס' דבתר נותן דקאמר לאו דוקא שהרי הנותן ע"כ בתו' שליחות בניו הוא בא ואי בתר נותן אזלי' הוה בעי ב' פרוטות כאלו הבני' בעצמן מקדשין אבל הבעיא אי בתר מקבלי אזלי' לגמרי דשמא אין לחוש אלא שיקבל המקבל שו"פ עכ"ל ולפ"ז צ"ל אמאי לא מב"ל אלא באב שנעשה שליח לקדש לבניו ליבעי ליה בב' שקדשו ב' אחיות קטנות בפרוטה אי אזלי' לגמרי בתר האב המקבל והאיכא שו"פ או"ד בתר נותן אזלי' והא ליכא פרוטה מכל מקדש כיון דתרוייהו בפרוטה קא מקדשי להו ותו דמוקמי' לבניו דחציפי דאמרי' בעלמא דלא חציף איניש דמשוי לאבוהי שליחא לקדש ליה אבל דתרוייהו נותן ומקבל בדוקא ניחא וכדכתי' ובשני בני אדם שקדשו בפרוטה לשתי אחיות אע"ג דאבוהון הזוכה והמקבל חד הוא פשיטא ליה לרבא דלא הוו קידושין

איברא דכד דייקנא שפיר אכתי נותן לא מעלה ולא מוריד דודאי בניו גדולים הם א"כ מ"ל הם מ"ל שלוחם דמי איכא מידי דמשלח לא מצי מקדש אלא בפרוטה ושלוחו מצי מקדש אפי' בפחות משו"פ ואת"ל דהפרוטה היא משל אב דודאי מקודשת כדאמר רבא גופיה לעיל הילך מנה והתקדש לב' מקודש' מדין עבד כנעני ע"ש בפירש"י הא מיהא עד דיהיב כל דמי העבד דכוותה גבי עבד דיהיב פרוטה לכל חדא ולא קא מב"ל אלא אי אזלי' בחר מקבל לגמרי כמ"ש התו' ונקט ב' בני אבע"א אורחא דמילת' דהאב מזכה לבניו פרו' ואבע"א לאשמועי' רבותא דאי לא אזלי' בתר מקבל לגמרי בתר נותן לא אזלי' כלל ובתוס' רי"ד כ' בתר נותן ומקבל אזלי' ר"י וכו' והכא דיהבנהו לאב ודאב הוו איכא למימר דהוו קידושין וא"נ ב' כא' נתנו פרוטה לאב בב' בנותיו פשיטא דלא הוו קידושין כיון דכל חד לא יהיב אלא חצי פרוטה לא חשיב ממון אבל הכא דנותן הוי חד ודמקבל חד אכ"ל דבתר נותן ומקבל אזלי' ולאו בתר קונין ומקנין עכ"ל א"כ בב' כא' שקדשו ב' אחיות והמקבל הלא אב אחד לדעת התו' מדי ספיקא לא נפקא ובכלל מאי דקא מב"ל לרבא ולדעת תוס' רי"ד פשיטא ליה לרבא דלא הוו קדושין ולכ"ע אם הבנות גדולות דאין האב זוכה בכסף קידושין ושוויה שליח לקבל קידושין פשיטא דאינם מתקדשות בפחות משוה פרוטה כיון דאין המקבל א' דלאו