משכנות הרועים קכו

(כב) גזל אם גוי גזל מישראל או מגוי אחר ונתייאשו הבעלים ובא אחר וגזלו ממנו עיין להש"ך סי' שנ"ג ס"ק ד' וכמ"ש על דבריו ה' מח"א ה' גזילה סי' ל'

(כג) גזל הא דקי"ל דיאוש ושינוי רשות קנה הגזלן כמ"ש בטוש"ע סי' שס"א ע"ש אם בא אחר ונטלו מבית הגזלן בע"כ לא חשיב שינוי רשות והו"ל כמי שנטלן מבית הבעלים כמ"ש ויש לחקור בחוטף מיד הגזלן מה משפט הנע'ר ומעשהו עיין לה' מח"א מה' גזילה סי' כ"ח

(כד) גזל מי שגזל מחבירו מטלטלי' שאינם עשוים להשכיר והשכירן הגזלן פטור השוכר מלשלם לא לגזלן ולא לבעלים ואם כבר שלם השוכר לגזלן והוכר הגזלן אם הבעלים מוציאין מידו דהו"ל עושה סחורה בפרתו של חבירו נראה דבכה"ג חייב לשלם לבעלים מה שנטל מהשוכר ועיין לה' מח"א ה' גזילה סי' י"ד ובשואל שלא מדעת מטלית של חבירו ונשתמש בהם אם חייב להעלות לו שכר אי מדמי' להדר בחצר של חבירו שלא מדעתו דקי"ל דבעי' גברא דבעי למיגר וחצר דקיימא לאגרא כמ"ש בטוש"ע סי' שפ"ג מיהו לאו כל התשמישין שוין דאי תשמישן ע"י הלוה דאיכא שחרירותא וכיוצא ודאי דחייב לשלם כמ"ש שם ועיין במה שהארכתי בזה במע' אות א' מדיני אכילה סי' בס"ד

(כה) גזל קי"ל דהגוזל ומכר או נתן את הגזילה דהוי שינוי רשות וקנאו הלוקח או המקבל כמ"ש רס"י שס"א ומוקי לה הסמ"ע אפי' בדידע הלוקח דהוא גזול והב"ח חלק עליו בזה ועיין להש"ך סס"י שכ"ג אם הגזלן אכיל את הגזילה לדעת המ"מ בפ"ה מה' גזילה בדעת הרמב"ם ושאר המפרשים לחייב את האוכל. אמנם דעת הטור ודעת השל"הג דהאוכל נפטר מזה ומזה ע"ש ולדעת המחייבי' הנגזל ידו על העליונה רצה מזה גובה רצה מזה גובה דומיא מאי דכתב מרן ז"ל בש"ע שם ועיין לה' מח"א סי' ו' ז'

(כו) גזל קי"ל גזל ואכלו אחר פטור מלשלם כמ"ש בטוש"ט סי' שס"א וכ' בהגהה דמדין גזילה הוא דפטור הא מיהא חייב הוא מדר"נ דאמר מוציאין מזה ונותנין לזה ונ"מ להיכא דהגזלן לית ליה מגרמיה כלום לשלם להנגזל כמו שנתבאר בטוש"ע סי' פ"ו ועיין בספרי זוטא חיים וחסד מערתא דחסידי דרוש ד' מה שעמדתי בפרט זה בס"ד ועיין לה' מח"א ה' גזילה סי' ח'

(כז) גזל דאם גזל ונשבע על הגזילה והלכו הבעלים למ"ה ובא הגזלן לעשות תשובה צריך להוליכה אחריו לאיתן מושבו לפי שכבר נתיאשו מאחר שנשבע ושוב אינם שולחים אחריה כמ"ש בטוש"ע סי' ש"ז ע"ש ואם מסרה ביד ב"ד או שהב"ד העמידו שלוחם לקבל את הגזילה נפטר הגזלן ועיין בסמ"ע והש"ך חלוק עליו בזה וס"ל דאינו נפטר הגזלן אלא עד שתגיע הגזילה לבעלים אלא שיתננה ביד ב"ד או לשלוחם כדי שהם ישלחוה ליד הנגזל ונ"מ דאינו מקריב אשמו אלא עד שתגיע הגזילה ליד הנגזל ע"ש ותו נ"מ שעדין אחריות הגזילה על הגזלן הן היום נגה אור והארץ האירה ס' אסיפת זקנים על מס' ב"ק ובסוגיא זו קרבו ויאתיון כל הדיעות לך נא ראה

(כח) גזל מי שגזל חפץ מחבירו ומכרו ונשתמש הלוקח בו ואח"כ הודה הגזלן חייב להעלות שכר לגזלן ה' מח"א ה' גזילה סי' ט': (כט) גנב קי"ל דהלוקח דבר מגנב שאינו מפורסם בעל החפץ נותן ללוקח דמיו ונוטל את שלו ובגנב מפורסם נוטל את שלו חנם אין דבר דלא עשו תקנת השוק בגנב מפורסם כמ"ש בטוש"ע סי' שנ"ו והגנב מחזיר הדמים ללוקח ודוקא בסתם גנב מפורסם דחזקת כל מה שבידו גנוב הוא אתו אבל כשהלוקח יודע שזה החפץ גנוב הוא אתו אפי' הגנב א"צ להחזיר הדמים ללוקח דבודאי לשם מתנה איכוון כך מסיק מור"ם שם והעתיקו הלבוש. והסמ"ע כ' דכיוצא בזה כ' המחבר לקמן סי' שע"ג בקונה שדה מגזלן אמנם הב"ח שם סי' שנ"ט והש"ך סי' שנ"ו והמש"ל פ"ה מה' גניבה ה' ב' חלוקים בזה א"כ מצי הגנב לומ' קי"ל כהרמ"א וה' הלבוש והסמ"ע דהכי שמיע להו כדעת המרדכי ולדידן לא נפ"ל מידי דכל היכא דלא פליג מרן ע"ד מור"ם נקטי' כוותיה

(ל) גנב מעשה שהיה כך היה ראובן ושמעון באו מערי המערב ושכרו להם בית א' וכל א' מהם יש לו תיבה א' נעולה במנעול ויהי היום מצא ראובן שנאבדו לו איזה חפצים מתיבתו ומכללם קמיעות של כסף וזהב חקוקים וכתוב על שמו והלך אצל שר העיר ראובן ושגר סופר מתא וחד דעמיה וגזר אומר לפתוח תיבת שמעון לראות אם יש בה מהחפצים הידועים לראובן והכי הוה ומצאו את הקמיעות החרותים בשם ראובן ומצאו ג"כ מעות ושאר מטלט' וטען שמ' שהם שלו וראובן צווח ככרוכיא דדידיה נינהו ועמד השר והלקה את שמעון כדת מה לעשות ולא הודה אלא באותם הקמיעות וטעמא טעים אולי יועילוהו וחזר השר והזמינן לדין עם חבירו עמד השואל ושאל מאי הוי עלה לדינא ויבא שכ'מה

זאת אשיב הנה האדון הר'ם במז"ל ספ"ד מה' גזילה כ' נכנס לביתו של חבירו שלא בפניו ונטל משם כלים בפני ע"א וא"י כמה נטל הרי בעה"ב אומר ך' כלים היו בבית והגוזל אומר לא נטלתי אלא י' והם שלי חייב להחזיר הי' מפני שהוא חייב שבועה וא"י לישבע ואינו נשבע על השאר אפי' שבו' היסת מפני שא"י לטעון על הגזלן טענת ודאי עכ"ל והיה נר' לחלק דשאני הכא דמצי' למימ' כשם שנכנס זה כך נכנס אחר והו"ל טענת שמא מ"ה אין משבי' עלה אבל בנ"ד דאין איש אתם בבית ולא עבר זר בתוכם איכא למימר דחשבי' כטענת ודאי ומזקיקתו לשבו' ועוד דהתם הגזלן טוען שהם שלו ולא חשיב גזלן הא מיהא דנ"ד עדיפא מחזקה כיון דנמצאת בידו הגניבה אלא דממ"ש רבי' בפ"א מה' טוען ה"ז אין משביעין היסת אלא על טענת ודאי אבל על טענת ספק פטור כיצד וכו' דבר פ' נגנב מביתי ולא היה שם אלא אתה קרוב בעיני שאתה גנבתו וכו' ה"ז פטור אף משבו' היסת וכו' עכ"ל נראה מדבריו שאפי' במקום שלא היה שם בבית אלא הוא אפ"ה חשי' טענת שמא ואין משבי' עליה ואכתי אכ"ל שאני התם שלא הודה שגזל אבל בנ"ד שהודה שגנב ואין איש אתם בבית חשי' הך טענה לגבי שאר המעות והמטלטלין כטענת ודאי ועיין בפ' אלו מציאות דף כ"ו ע"ב בפרש"י דמשביעו היסת אע"ג דהיא טענת שמא אלא דמשום שהיא קרוב לודאי ועיין במקו' וגדולה מזאת מצאתי להמרדכי ס"פ שבועת הדיינים שכ' והשי' רבינו ברוך אע"ג דתנן בפ' כל הנשבעין וכו' דמשום