משכנות הרועים קכה

בנתינת דמיה אלא שרבותינו ז"ל חששו לתקנת השבים שלא תנעול דלת בפניהם שאם אתה אומר כן הרי שגזל מריש ובנאו בכירה צריך לסתור את כל הבירה להחזיר המריש לבעליו ואז נמנעים מלשוב בתשו' ולהשיב הגזילה אמרו חז"ל מוטב שיתן דמי המריש וישוב בתשו' אבל אם הגזילה היא בעין צריך להחזירה כדאורייתא כמ"ש בטוש"ע סי' שס"ו. ומרן בב"י סס"י שע"א כ' משם רבי' ירוחם שכ' משם הגאונים בנתיב לא' ח"ו דהמשיג גבול חבירו ובנה כותל בשל חבירו ובנה עליו בניינים גדולים חייב לסתור הכל שלא עשו תקנת השבים בקרקע ובסס"י שע"ו כ' מרן ז"ל כ' הרשב"א דהמסיג גבול ובנה כותל ובנה עליו בית גדול וכו' תשו' דלא עשו תקנת השבים רק במטלט' אבל בקרקע לא אמרי' שימכור זה את שלו וישחית את נחלתו עכ"ל והיא לו' נדפסה בח"ג סי' קפ"ח ומור"ם ז"ל סי' ש"ס העלה דברי רבי' ירוחם הללו והסמ"ע סי' שס"ו ס"ק ב' ע"ש וכ' הכנה"ג סי' שע"א בהגהב"י אות ט' משם ה' המביט ח"ב סי' קמ"ג דאם בלתי ידיעה עשה השגת גבול יודו הגאונים שיהיה בו תקנת השבים עכ"ל ולענ"ד דברי טעם הם אלא שה' מש"ל פ"ו מה' גזילה ה"ט כ' שלא נראו בעיניו דברי ה' המבי"ט וכעת ראיתי גופן של דברים בח"ג סי' קמ"ג דאין ולאו ורפיא בידיה ואייתי עלה כיון דהוא עבר במזיד אלא דלא תשיג גבול ע"ש ובפ' חזקת דף מ"א אמרי' דרב ענן שקל פתקא בארעא אזל אהדר גודא בארעא דחבריה אתו לקמיה דר"נ א"ל זיל אהדר ליה וכו' מהכא מוכח שלא כדעת ה' המבי"ט דקאמר התם דרב ענן לא ידע דבארעא דחבריה שדא גודא וקא"ל אהדר ליה ולא קא"ל זיל שלים וצריך להתיישב בדבר

(כ) גזל מי שרואה חבירו שהוא עושה איזה מקח או סרסרות ואומר לו תן לי חלק עמך או תן לי סך כו"כ ואם לאו יפסיד המקח או הסרסראות אעפ"י שכבר נתן לו מה שנתפשר עמו ה"ז חוזר ומוציא בולעו מפיו דגזל גמור הוא ה' מוהרימ"ט ז"ל ח"מ סי' צ' ע"ש אלא שממה שכתב ה' ז"ל מאחר שכבר נקנה ונגמר המקח וכו' מוכח דכל עוד שלא נגמר ונקנה המקח אינו גזל גמור ונהי דגבי עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה ממנו נקרא רשע ושרי למקרייה רשיעא ה"מ היכא דכבר פסקו הדמים כמ"ש בטוש"ע סי' רל"ז ע"ש התם משום דכבר קנאה הב' משו"ה רשע הוא דמקרי אבל אין המקח גזל בידו אבל באומר לחברו אם לא תתן לי כו"ך הפסידך נר' ודאי דהוי גזל גמור אפי' כשעדין לא עמד המקח. אמנם נר' דעת ה' ז"ל כיון דאי בעי למיזבן ההוא מדעם לדידיה נקרא נמי רשע כיון דלא נגמר המקח ש"מ נמי דלא הוי גזל אלא דדבריו ז"ל בדלא בעי למזבן לדידיה מידי אלא לאפסודי לחבריה אי לא יהיב ליה מידי ולענ"ד דבכה"ג גזל גמור הוא והרשב"א בתשו' הביאה מרן ז"ל בב"י סי' קפ"ג והיא נדפסה בח"ג סי' קל"ה נשאל ע"מ שנהגו בעלי החנויות כשרוצים לקנות בגדים מהסוחרים שאומרים קנה ונהיו כולנו שותפים אם יכול לומר משטה הייתי כך כדי שלא תפסיד עלי המקח והשיב שורת הדין יכול לדחות ואומר לו כן וכו' עכ"ל הרי מבואר שאעפ"י שלא הגזים עליו לומר לו שאם לא תתן לי יפסידו המקח ועדין לא נגמר המקח מדקאמר כשרוצים לקנות את הבגדים ואפי"ה כ' שורת הדין היא שלא זכה וממילא בהגזים עליו דהוי גזל גמור. וראה זה חדש כי קרוב לל' שנה נתחדש מנהג פה מתא יע"א שכשמביא א' הקונה ישראל לקנות ממנו תובע ממנו סך מה כפי שיעור ההקנאה עד שהוקבע מנהג ונתן ליתבע בב"ד אעפ"י שלא התנה עמו כלל נעשה סתמו כפירושו והיה לבי מהסס בזה להוציא ממנו בע"כ וכעת נדפסו תשו' הרשב"א ח"ד ומצאתי לו בסי' קכ"ה שעמד בזה ופסק דחייב לשלם לו וסתמו כפי' כיון שנהגו כך

(כא) גזל הא דקי"ל שואל שלא מדעת גזלן הוי כמ"ש בטוש"ע סי' שס"א ע"ש ה'ן ספ'ק בידי במי שנכנס לבית חבירו ובעליו אין עמו ונטל דבר הידוע דאין בע"הב מקפיד עליו אי אית ביה לתא דאיסורא דאיסור גזל או לא ואת"ל דאיתיה לאיסור' דגזל אי בתר הכי אתא בע"הב וידע ושתיק אי אעקר ליה להך איסורא או"ד הו"ל יאוש שלא מדעת ולא הוי יאוש ועיין בפ' א"מ דף כ"ג ובטוש"ע א"הע סי' כ"ח סי"ז ובהלח"מ והב"ש ס"ק מ"ד והרל"ם והמש"ל רפ"ה מה' אישות וה' הפרישה שם וה' כרם שלמה חא"הע סי' כ"ו דף ס"ט ובס' חוט המשולש למהר"ש צרור טור ד' סי' מ"ש משם הרשב"ץ ולה' מהרימ"ט ח"א סי' ה"ן בשאלת התפוח ולה' מח"א ה' גזילה סי' י"ב ומאי דכתיב' בעניותינו לקמן במערכת אות ק' מדין הקידושין סי' בס"ד

עוד בה אם נטלו ע"מ לשלם לו דמים אי אכתי אית בה לתא דאיסורא או לא קושטא קאי דצריך חיקור דין אי האי גבר' מריה דביתא עביד לזבוני כי האי מדעם או לא ומדברי התוס' בפ' אלו מגלחין די"ז גבי עובדא דר"ל דשמתיה לההוא גברא שכ' משם ר"ת ז"ל דרגילים לאכול ואח"כ נותנים הדמים ע"ש דבהכי אתנח לן ההוא עובדא דאיתיה בפ' הגוזל דקי"ג דרב אשי א"ל לשמעיה אי דגוי הוא זיל אייתי לי ואי דישראל הוא לא תייתי לי שמע גוי א"ל גזל הגוי מי שרי א"ל אנא הכי קאמינא אי דגוי הוא דשקיל זוזי אייתי לי ואי דישראל הוא דלא שקיל זוזי לא תייתי לי וכ' התוס' שם דקושטא קא"ל דמעיקרא להכי הוא דאיכוון אלמא דמצי שקיל והדר יהיב שלא מדעת בעלים אלא דמשום כבודו דר"א ישראל לא שקיל מיניה זוזי כמ"ש ז"ל וכדברי ר"ת ז"ל ועיין לה' מוהרד"ך בית כ"ו חדר ד' מ"ש בזה

איברא דאכתי צריך לברר דאת"ל דמצי שקיל שלא מדעת הבעלים והדר יהיב דמי מי אמרי' ה"מ במילי דקייצי דמייהו וכההוא עובדא דפ' הספינה דף פ"ח בההוא גברא דאייתי קרי לפום נהרא אתו כ"ע שקול קרא קרא א"ל הרי הם מוקדשים לשמים אתו לקמיה דרב כהנא א"ל אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו וה"מ היכא דקייצי דמייהו אבל לא קייצי דמייהו ברשות דמרייהו קיימי עיי' פרשב"ם בחי' הרמ"ה שם סי' קכ"ג ולפ"ז הך עובדא דר"ל בפ' אלו מגלחין כפי' ר"ת ועובדא דר"א בהגוזל לפי מה ששיערנו דמיירי בתאיני וענבי א"כ א"צ שומא דכל מדה או משקל קייצי לדמייהו הא מיהא משקל ומדה בעו א"כ היכי הוו אכלי והדר יהבי זוזי הא אכתי מחוסר מדידה או משקל ובשלמא בעובדא דר"א איכא למימר דלכי מייתי ליה משער ואומד בדעתו במדה או במשקל והדר אכיל ולבתר יהבי ליה זוזי אלא בעובדא דמגלחין דקא אכיל ואזיל מה יענה פי' צדיק ר"ת ז"ל אם לא שנאמר דההוא גברא נמי הוה משער ואומד מדעתו כמה אוכל והדר יהיב ליה זוזי אלא דלשון ר"ת לא רהיט בהכי: