משכנות הרועים קכב

הרב מהר"י הכהן ז"ל בחצר של שני שותפים אשה יורשת ואיש לוקח אם האיש הלוקח מצי למיכף להאשה היורשת לדון בדינא דגא"א או לא וטעמא טעים מהא דקי"ל המוכר לאשה לית ביה דינא דב"מ כמ"ש בטוש"ע סימן קע"ה סס"ט וה"ט משום דאין דרך האשה לחזר אחר הקרקעות ע"ש א"כ ק"ו הדברי' מכר דאתא לה מעלמא פקע חיליה דב"מ כ"ש קרקע דזכתה בו בתורת ירושה והוא בחזקת' דלא מפקי' לה מניה כיון דלאו אורחא לחזר אחר מקח הקרקעות ודין פתקא דשדרית ליה אחדש"ו כי רב הוא אנכי הרואה דמנ"ר נר"ו חדא ועוד קאמר חדא דחד יורש וחד לוקח ואידך דהיא אשה ומה שהובא מנ"ר לבית הספק הא' חיליה ממאי דכת' הטור שם סי' קע"א סל"ג ומטי בה משם מוהר"י הלוי זל דלא דייני' דינא דגוד או אגוד אלא ביורשים או בלוקחים אבל לא בלוקחים ויורשים וכו' ואהמ"ר אי מהא לא איריא דפשיטא דלא אתא מהר' הלוי אלא לאפוקי היכא דנחתו לה תרוייהו וזבנוה אדעתא דליהוו בה שות' דכל חד מנייהו שעבד חלקו לחבריה וכדמסיים בה הטור שם אבל לא לוקח בהדי יורש או מקבל מתנה כיון דליכא ה"ט וא"צ להאריך דכבר מילתא אמורה בתשו' הרשב"א ז"ל סי' תתקי"ג והביאה מרן בב"י שם דפסיק ותני כיון דיורש מ"ל ללוקח גא"א לוקח נמי מ"ל ליורש שלא תלקה מד"הד דיורש מצי אמר ללוקח גוד או אגוד ולוקח לא מצי א"ל גא"אג והשתא דאתינא להכי הך ספיקא נמי ממילא אפשוט כיון דאשה מצי למימר לאיש גא"אג האיש נמי מצי למימר לאשה גא"אג מטעמא דכתב הרשב"א שלא תלקה מד"הד ומאי דקא גמר לה מנ"ר מדינא דב"מ אהמ"ר לא שמה מתיא דהתם לא היה לו דינא לב"מ אלא משום ועשית הישר והטוב והדבר מסור ביד חכמי' הם אמרו הם אמרו דבאשה הישר והטוב דליקו ארעא בידה אבל גא"אג דינא הוא ובדינא לא שני לן בין איש או אשה אידי ואידי חד שיעור' הוא תדע דדינא דב"מ קליש טפי שהרי השותפים מסלקים וה"נ יש להוכיח מתשו' הרא"ש שהביא הטור שם שנשאל באלמנ' שחלקה בנכסים עם היורשים והיורש רוצה למכור חלקו וחלק אלמנה ביחד שאז שוה ביותר ואומר להאלמנה גוד במעות שנותנים לי בבית שלם או אגוד בשומת הקונה והשיב דאינה טענה דאין אומרים גא"אג אלא כשרוצה לקנות לתשמישו אבל לא להרויח עש"ב. עין רואה דלא זיכה הרא"ש להאלמנה אלא מהנך טעמי דכתב הוא ז"ל ואם איתא דבאשה לא אמרי' דינא דגא"אג למה לי לכל הנך טעמי בפשיטות הול"ל דאין באשה דינא דגוד או אגוד אלא ודאי דסובר הרא"ש דבדינא דגוא"אג דינא הו"ה והשוה הכתוב אשה לאיש ושלא תלקה מד"הד כמ"ש הרשב"א

שוב מצאתי לה' מהרשד"ם ז"ל ח"מ סי' רי"א שכ"כ בפשיטות וכן מצאתי לה' מוהראנ"ח ז"ל ח"א סי' טו"ב דפסק כן ומתשו' הרא"ש דכתי' ועיין להרב משאת משה ח"מ סי' מ' ועד אחרן אנן בדידן הכי דייני' אלא שמערימין וכותב חלק היתר של חבירו לזולתו ואחר כך תובע את חבירו בדינא דגוא"א ואע"פ שאנו יודעים בהערמה והיה העל'מה מעלומי העין כיון דלפום דינא דתלמודא שפיר קא טעין אלא שאם לאחר שתבעו בב"ד בדינא דגוד או אגוד ופסקו לו דלית ליה דינא דג"אא ואח"ך עמד ונתן חלק היתר לזולתו אמרי' ליה דלא אהני לרמאה רמאותיה ואחז"ר מצאתי לה'זקן שמואל בנמוקיו לסי' קע"א ס"ט שתפס על ה' הלבוש מהך דק"ל לר' אבא

(טו) גוד או אגוד. ראובן ושמעון ירשו ממורישם חזקת רביע חצר א' והוצרך שמעון למכור חלקו כי מטה ידו ואין קונה אלא לכל רביע חלק החצר וראובן אחיו מאן ימאן למכור חלקו וגם שלא לקנות חלק אחיו וטען שמעון על אחיו גוד או אגוד לשנמכרנו לאחרים יען לא נמצא קונה לחצי רביע החצר לכאורה נראה דאין שומעין לו ממ"ש הרא"ש בתשו' שהביא הטור סי' קע"א סכ"ו דפסיק ותני דליתיה לדינא דגוד או אגוד אלא בקונה להשתמש בו אבל לא למכור לאחרים יעו"ש אלא דמרן הקדוש תהי בה מדברי הרמב"ם גבי ב' אחים אחד עני וא' עשיר דמצי למימר ליה גוא"א למכור לאחרים ומאי דניחא ליה למרן ז"ל אהמ"ר אין זה במשמעות דברי הרא"ש וכבר הושג מהכנ"הג שם אות י"ד והעיקר לענ"ד כמו שחילק הכנ"הג דכשאינו מוצא למכור כלל לא אמרה הרא"ש ז"ל מעולם אלא דמיירי בהוצאה יתר על כדי דמיהן ע"ש. גם נוע"ם הוא הרא"ש רב מרי עט"ר לי ה' חק נתן בא מעשה לידו ודן את הדין למיכף לחבריה בדינא דגוד או אגוד כשלא מצא קונה ובוועד סיעת מרחמוהי ובראשם ה' מהרש"א יזי"א כי"ר

(טז) גוד או אגוד. הלכה רווחת פה מתא תונס יע"א ושגור' בפי הכל כל העם מקצה דלא דייני' דינא דגא"אג אלא כשהתובע והנתבע שוים בדבר אבל כשאינם שוים בחלקם תו ל"מ חד למיכף לחבריה לידון בדינא דגא"אג ל"ש דעל חלק המרובה לחלק המועט ל"ש איפכא וסח לי עט"ר כת"ר לי די"ן אב"א למלכא ומורי גם הוא תמ"ך דהוה תהי בה מדאמ' ר"פ השותפין דף י"ג א"ל רבא לר"נ לדידן דאמרת לי דין גוד או אגוד בכור ופשוט שהניח להם אביהם עבדי' ובהמה טמאה כיצד עושין וכו' דבשלמא לרבא דאמר אית דינא דגוד או אגוד ניחא ואי אמרת לית דינא דגוד או אגוד אלא כשהחלקים שוין לדידיה דרבא ק' כיצד עושין ושאל את פי גדול בדורו דרב הוא הרב זרע יצחק זיע"א ויען המלאך שכך היו רבותיו ה' הגדול מוהר"א הכהן ז"ל והרב הגדול מהר"ץ צרפתי ז"ל וסמוכות שלהן מדברי ה' הלבוש סי' תע"א ס"ח ולא נתקררה דעתיה דר' אב"א ז"ל וה' מהר"ם נ'גאר ראש על ארץ סבא דמשפטים מר מיוחד שבתלמידים רבינו הגדול מהר"ץ צרפתי ז"ל העיד שקבל מרבו ז"ל מטעם המלך דעל הרוב בעל החלק המועט ממון חסר ויתנו עיניהם עשירי עם בחלקו של עני ויגרשוהו מהסתפח בנחלת אבותיו אי לזאת ראה והתקין עם סיעת מרחמוהי חלקם בחיים שלא לדון דינא דגא"א אלא כשהחולקים שוין ואע"ג דזמנין משכחת לה אפי' בכה"ג דהחלקים שוין א' עני וא' עשיר הא מיהא כל כמה דמצי לתקוני מתקנינן וסמכין של בית רבי' ע"ד ה' הלבוש. אבל לבד מקרקעי או חזקה דינא יתיב דינא דנו"ן וכדאיפסיקא הלכתא התם ומה"ט שלפעמים יעמוד בעל החלק המרובה וכותב שטר מתנה לבנו או לזולתו בחלק המותר להיות שזה עם שותפו אין מדקדקין אחריו ודייני' דינא דגא"א אלא שאם כבר עמד לדין ופסקו לו דל"מ למיכף לחבריה משום דאינם שוים בחלקים עפ"י הוראת ב"ד של כת הקודמין ז"ל כמדובר אם לאח"ך כ' החלק המותר להזולת דייני' ליה דלא אהני לרמאה רמאותיה וכך אנו דנין וכעת ראיתי לה' זקן שמואל ז"ל סי' קע"א ס' ח"י שעורר חמתו על ה' הלבוש כדק"ל לר' אבא ז"ל: