משכנות הרועים קכא

הקדישין סי' קל"ב

(י) גבאי צדקה. פה מתא תונס יע"א יש לנו ב"הכנ מיוחדת לקופת חבר' בית עלמין ולהיות כל ההכנסות וההנהגות ביד הגבאי של החברה ההיא לעזר ולסיוע ההוצאות שיצטרכו לעניי' בתכריכין וקבורתם ומן המותר יעשו סגולה כתרי ורמוני כסף ומנורות ונרות לנויי ב"הכנ ההיא ואירע שע"י שבשביל נתמנה גבאי א' בחברה הנז' חוץ למקומו וחוץ לזמנו ואחר עבור זמן מה נמנו וגמרו והעבירוהו ממנויו והמנהג שכל כלי כסף של ב"הכנ ההיא יהיו ברשות הגבאי שבזמן ההוא ובשמחות וגיל ובחגים ובמועדים יביא לב"הכנ מה שהוא לצורך ושוב יחזירם לביתו וכשהגיע הזמן כי בא מועד שלח הגבאי שנתמנה אחריו למסור לו כל כלי הכסף הנמצא אתו ויען ויאמר כי החברה מחוייבת לו סך מאתים פרחים ויותר עמד השואל ושאל אם נאמן בדבריו הללו או לא יורה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה

זאת אשיב לא נפלאת היא ולא רחוקה תשו' מוהר"ם . שהביא המרדכי ריש פ"ק דב"ב סי' שפ"ט ואפליגו בה רבנן ז"ל בחלופי גרסאות דאית דגרסי דנאמן אף לאחר שסלקוהו ואית דגרסי אך לא לאחר שסלקוהו והב"ח והט"ז והש"ך השוו הגרסאות דאם תכף שסלקוהו אמר כן אכתי בהימנותיה קאי אבל אם בשעה שסלקוהו לא אמר כלום אך שאחר יום או יומים לאחר שיצא כסף של צדקה מידו אינו נאמן עש"ב ואנן בדידן בתריה דמרן בש"ע גרירי והוא ז"ל העתיק בסי' נז"ר ס"ו אך לא לאחר שסלקוהו. איברא דאכתי איכא למימר נהי דבלא שבועה לא מהימן הא מיהא מהימן בשבועה דליכא למימר א"כ הו"ל נשבע ונוטל ואנן אלו נשבעין ונוטלין תנן הא ליתא דגבאי העיר נמי כחנוני דא"ל בע"ה תן לפלוני דמשתבע ושקיל כמ"ש בטוש"ע סי' צ"א ע"ש דכוותה כשמתמנה הגזבר ע"י עסק מעסקי צבור נעשה כמי שא"ל תן מה שהוא צורך בית עלמין ולקבוץ על יד ואם לא היתה הביאה כהיציאה פשיטא דנשבע ונוטל ועוד בה דבנ"ד שהוא תפוס כלי הכסף מאי מרמי להו מן ידיה ולדעת הב"ח והט"ז והש"ך דאם בשעת הסתלקו אמר כן נאמן דהיינו בעת שמסר להם כוס של צדקה כמדובר הכא בנ"ד כיון דאכתי אית ליה גביה כלי הכסף אע"ג דלא אמר בעת הסתלקותו כן מהימן דאכתי כיס של צדקה גבוה ובשעה שתבעו ממנו כלי הכסף הא איהו קאמר דחייבים לו דחשיב ההיא שעתא כדאמר הכי בעת שנסתלק תכף ומיד. אלא שאני רואה דאי רמינן עליה שבועה חלילה דמשתבע ולא איכוון אלא לצעורינהו ולמירמא אימתו עלייהו לאהדוריה לשררותיה דנפיש ליה כיבא דשררותא טפי עד צע'רי מות וכיוצא בזה מצאתי להר"מ בן חביב כי באה בתשו' ה' גו"ר ח"מ כלל ג' סי' ב' ונפק"מ דאם מיית גבאי אי דייני' ליה דינא דר"וש דאם מית אין אמש"ל ודעתו ז"ל דהיורשים נשבעים ונוטלים והרא"ה ז"ל חלוק עליו בזה ובנ"ד דהוא תפוס לא נפק"ל מידי דמצ"ל אהדרינהו לגבאי שנתמנה אחריו ות"ל שלאחר ימים החזירם בשופי הנה שכרו אתו

(יא) גבאי צדקה. ראובן איש חיל מחכמי העיר : ומושפע בנכסי ופרקו נאה והנהגתו ישרה ושכל טוב בעיני אלהים ואדם ורוב מנין ורוב בנין בהס'כמה עלו למנותו גבאי צדקה על כללות העיר יע"א להיות משגיח מה לעיולי מה לאפוקי פרנסת העניים והאביונים ותופסי התורה וארחי ופרחי דאתו מעלמא והוא ענ'ה יאה עניותא כי אביו נ"ע בעת נסיעתו מן העולם ויהי כצאת נפשו כי מת דבר צוה מצות האב על הבן לבלתי יתמנ' בשום מינוי דבר הגורם לממון במנייני הקק"י ונשבע שכדבריו כן הוא ונסתפקנו אם דוחים מצות האב מפני תקנת המו'עדות ומה גם דמצוה דרבי' היא דדחיא עשה דלעולם בהם תעבודו וכמ"ד ליה אל תחזיר דאין שומעין לאב או"ד מצוה לקיים דברי המת וכ"ש לקיים מילי דאבות עדיף טפי ואומר עם קנ"י דקושטא קאי דאם הוא נשבע שלא לשרת את הקהל לאשר ימנו אותו כבר מלתא אמור בספרן של צדיקים נו"ן דאין שבועה חלה ע"ד מצוה ואעפ"י ששבועתו קדמה דהוי כנשבע לבטל את המצוה כמ"ש מרן ב"י י"ד סי' רכ"ח בשם תשו' הגאונים וכמה רברבתא ז"ל ופסקו הש"ע בסי' ל"ג ורבוותא בתראי דאייתי הכנ"הג שם אלא דאיכא למימר דשאני לן בין נשבע מפי עצמו למצווה ועומד עפ' אביו דלאו איהו דקא עקר המצוה אלא לקיים מצות אביו דהוקש כבוד אביו לכבוד השם. ומצאתי לה' כנ"הג בתשו' חי"ד סי' ק"ק דנשאל במי שסירב להתמנות מפני שה' הגדול מהרי"ש שקבא ז"ל גזר עליו שלא להתמנות והשיב ה' דאם הרב ז"ל נתן טעם לגזירתו על מה אדניה הוטבעו ועולה ע"פ הדין שפי"ר גזרתו ואם לאו לא משגחי' בה ע"ש במה שהאריך. איברא דיש לחלק דאין גזרת הרב לצוואת הרב ודנתי בדעתי כיון דמצוה זו יכולה להתקיים ע"י אחרי' כי לא אלמן ישראל לא כייפי' ליה להתמנות ולעבור על מצות אביו וכעת האירו ברקיו תבל מופת דורנו ה' חדא בס'הבהיר חיים שאל ח"א סי' ה' וראיתיו שעל מבוכה זו ישב ומסיק להלכה כדאסיקנא בעניותינו תלי"ת וכך נעשה מעשה

(יב) גבאי צדקה. מודעה היו דברינו כי בהיותי בחצר סוסא וכפר נאבל ראה ראיתי לגבאי הצדקה כשיבא אורח ת"ח או עני לשאול נדבה קובץ על יד מאת כל איש אשר ידבנו לבו אחד המרבה ואחד הממעיט עושים נדבה בב"הכנ והאורח אינו יודע כמה וכמה עלתה הנדבה ואז עומד הגבאי ומתפשר עם האורח והיה הנשאר ה"ז בכי יותן לקופה של עניי העיר והוכחתים בשבט פי דלדידי ודאי לאו שפיר קעבדי דכיון דבשעת הנדבה אדעתא דידיה דהך אורח מיהב יהבי א"כ כבר זכה בו האורח ולא אלים כח הגבאי למפקע זכותיה דאורח להוציא מזה וליתן לזה ונומיתי להם שיתפשרו קודם עם האורח דהשתא אדעת' דנפשייהו קעבדי הן חסר הן יתר. איברא אם המתנדבי' גופייהו מידע ידעי דהכי אורחא דגבאי למיעבד אמרי' דמסתמא דהכי נחתי ויהבי ואחר מופלג מצאתי לה'בני יהודה שגם הוא קרא ערער ע"ז

(יג) או אגוד. שמעון ולוי אחים ירשו ממורישם תלמוד והרי"ף והרמב"ם וד' טורים ושאר ספרי הקדש אין אחד מהם יכול לכוף את חברו לחלק הס' זה כנגד זה בשומתן דלכל א' מהם יש לו צורך בס' הזה אבל בגוד או אגוד כל אחד מצי למיכף לחברו עיין בש"ות הרדב"ז החדשות סי' בע"ת ומיהו נראה דאם אינם ת"ח ולא קיימי אלא למכירה או בשאר ס' יכולים לחלוק אבל תלמוד והרי"ף והרמב"ם וטורים ודכוותייהו דכל חד מינייהו חשיב כס' א' אינם יכולים לחלוק אלא בדינא דגא"א וע' להת"הד סי' של"ו ומ"ש עליו מוהרש"ך ח"ג סי' קר"ב ובהכנ"הג סי' קל"ח בהג"הט באות כ"ט

(יד) גוד או אגוד. נשאלתי פ"א מגאוני ארץ