משכנות הרועים קכ

בשואל דליכא איסורא אלא משום סכנה דהוא ז"ל גריס הלכה כר' יוסי כמו שהאריך שם בפ' חלק וכ' שם דהך דשרי שמן ושרי ביצים היינו לשאול על דבר האבוד דאתיא כת"ק דר"י אבל ר"י אוסר משום סכנה דשואל פן יכריחם לעשות רצונו ויזיקוהו ע"ש והיינו כדדחי הרא"ש אלא דהרמ"ה הפריז על המדה לומר דמעשה שדים בכלל כשפים ומחייב סקילה ולשאול להם מותר לכתחלה אי לאו משום סכנה והטור בסי' קע"ט בי"ד הביא ס' הרמ"ה הלזו ושכן כ' הר' ישעיה וא"א הרא"ש ז"ל כ' שמותר לישאל על הגנבה שאין עושה מעשה אבל לעשות ע"י מעשה היה מסתפק והיה נוטה להתיר גם בזה עכ"ל ולא הבינותי דלישאל בהן הרמ"ה נמי מודה דשרי אלא משום סכנה כר' יוסי כדכתי' והרא"ש נמי בפ' חלק גריס נמי הלכה כר"י והיכי קאמר דמותר לישאל בהן הא איכא איסורא משום סכנה והא גופא קשיא דרב יצחק עבד עובדא לשאול בהן ואיתרחיש ליה ניסא גם מ"ש הטור דלעשות מעשה על ידן היה מסתפק הרא"ש ז"ל ק' טובא דלפום מאי דשמיע ליה מדרחב"א ואביי ואפי' לעשות מעשה מותר ולפום מאי דדחי הך דמייתי דפ' חלק דלשאול שאני ומעשה לא עבדי ובמכניף הוא דמספ"ל אי מקרי מעשה ולא אשכחן דנטה להתיר ע"כ נלע"ד דס"ל בדעת אביו דמעיקרא פשיטא מדרחב"א ואביי דשרי לעשות מעשה ע"י וכי הדר מייתי מהך דפ' חלק נמי ודחי לשאול שאני ובעובדא מספק"ל והך דרחב"א איכא למידחי כמ"ש התוס' בהך דאביי ופי' הרמ"ה לחד פי' דתרוייהו במכשף נינהו ע"ש ומשו"ה מספ"ל במכניף ודן בדעת אביו ז"ל דמדאביי דפי' לנו מעשה כשפים ומה הן מעשה שדים שמיע ליה דדעתו ז"ל מסכמת להנך ראיות ומכריעות ולא מספק"ל אלא לפום מאי דדחי דהך דפ' חלק וכדכתי' ואין אנו צריכין למה שנדחק מרן בב"י דשמיע ליה להטור מפומיה דאביו הרא"ש ועיין להרב"ח ז"ל שם מה שפלפל בדברי הרמ"ה ואנן בדידן שזכינו בהגלות נגלות שי' של הרמ"ה מתורתו של ר"מ למדנו דברי' כהוייתן ות"ל ודלא כמו שהעלה ה' ז"ל בדעת הרמ"ה דבעושה מעשה ע"י שדים ליתיה בחיוב סקילה דהא חזי' להרמ"ה דקרי בחיל דבסקילה הוא ונפשט לשון הטור שכ' דדינו כמכשף וכ"ש לפום מאי דמסיק הב"ח דמעשה שדים ליכא איסור אלא משום סכנה ע"ש דאין זה דעת הרמ"ה ולא פשטן של דברי הטור וכדכתי' והרמב"ן בתשו' שהביא מרן בב"י שם הביא ג"כ מעשה עשה אלמא שעושים מעשה ע"י שדים ומשתמשים בהם ומסיק שפשטי השמועות ומדרשי אגדה מורים כן ע"ש וע"י השבעות ולימודים כבר מילתא אמור בדברי מרן הב"י בשם רבינו ירוחם דליכא לתא דאיסורא ובנ"ד הגד הוגד לנו מפי מגידי אמת דאין לו שום שייכות עם השדים ולא בחוזים בכוכבים כי אם בתורת השם שפתי רננות מזמורי תהלים ותפלה קצרה עיניו יחזו רובי' מקראות ומצרף האותיות וע"י מוציא השאלה והתשובה כפי מה שיבין מהצרוף וכבר למד דעת לגבר שלים דחיל חטאין צניע ומעלי גברא דשפיר חזי ועינוהי מטייפי חכמת צירוף האותיות דברים כהוייתן וכל כה"ג הרשות נתונה כמ"ש ה' ברכי יוסף בשיורי ברכה משם ה' מהר"א הכהן

(ח) גורל מה שעשו המלחים גורלות על אנשי הספינ' אשר חשבה להשבר ואשר עלה עליו הגורל תחת ידו ירה יירה במצולות לא תהא כזאת בישראל ולא יעלה על לב לעולם ומשנה שלימה שנינו סיעת נשים שאמ' גוים תנו לנו א' מכם ונטמא אותה יטמאו כולם ולא יתנו לו אחת מהם אמרו תנו לנו א' מכם ונהרגוהו ימותו כולם ולא יתנו א' מהם כדאיתא בשלהי תרומות ואם איתא אמאי יטמאו או ימותו כולם יפילו גורלות ונראה בשלמי הרעה הזאת אלא פשיטא הס כי לא להזכיר והכנ"הג סי' ר"ז בהגה"ט אות צ"ו כ' משם ס' החסידים סימן תע"א בני אדם שבספינה והיה רוח סערה אין להטיל גורלות שאם יפול על א' מהם צריך להטילו לים דאם אסמכתא לא קניא לענין ממון כ"ש לענין נפשות ותהי עלה ה' ז"ל דבסי' תרע"ט כ' דיכולים להטיל גורל וכל שיפול עליו ג"פ רשאים להטילו לים עכ"ל וכיון דמדין אסמכתא נגעו בה מ"ל הפילו הגורל פ"א מ"ל ג"פ ולענ"ד מהך מוכח דאפי' לר"י דגמ' אסמכתא קניא אינם רשאים דאי לת"ק אפי' למ"ד אסמכת' קניא שפיר עבדי המלחים ולדעת ה' ס"ח בפלוגת' דתנאי תליא אלא הכי הול"ל ואפי' אי אמרי' אסמכתא קניא בממון הקל לא אמרי' בנפשות ותו מהא דתנן נתערבו הנהרגין בנחנקין וכו' ואמאי לא יפילו גורלות ומי שיפול עליו הגורל ג"פ למיתה קלה נידון בקלה למיתה חמורה נידון בחמורה אלא ודאי\ דאין לסמוך על הגורל בענין נפשות והגורל שעשה יהושע ע"ה להמית את עכן ח"ו שרצה לגמור את דינן עפ"י הגורל אלא לברר מי הוא זה ואיזה הוא וכרכר עמו כמה כרכורים עד שהודה ולא בוש ונמצא אתו השלל ואז נתחייב בדין וס' חסידים ליתיה גבאי לראות גופן של דברים ואורים ותומים בההיא הנאה דצייתי להדדי גמרו ומקנו להדדי עיין בפי' רשב"ם ועיין בהרמב"ם והראב"ד בפ"ב מה' שכנים והרל"מ שם

שוב מצאתי להכנ"הג סי' קע"ג אות ג' בהגהב"י שהביא כלשון ס"ח וכ' ה' ז"ל שבקיה לחסידותי' ע"ש ולא נסתייע ממתניתין דכתיב'

(ט) גורל מעשים בכל יום עומדים סיעת בני אדם ולא' מהם חפץ א' השוה מ"מ ת' זוז ונותן כל א' מהם זוז א' ואח"כ כותבים חמשים פתקאות במכסת נפשות איש על שמו וכנגדן מ"ט ניירות לבנים ונייר א' הן כתוב בו בס"ט ונותנים הפתקאות הכתובים על שמותם בקלפי ביד ראובן והן' ניירות הלבנים ומתוכם הנייר הכתו' בו בס"ט בקלפי ביד שמעון וראובן טורף בקלפי ומעלה א' מהניירות ואם עלה ביד ראובן שם א' מהפתקאות ושמעון העלה בידו נייר הכתוב בו הס"ט זוכה באותו חפץ ואירע שמצאו במספר יתרים ג' וכבר עלה הנייר הכתוב בו בס"ט לשם א' מן הנ' ועמדו האנשים האלה וקראו תגר באומרם כי הגורל נעשה בטעות ושאלו את פי כדת מה לעשות ושכמ"ה

זאת אשיב בפ' בית כור דק"ו ע"ב איתא התם האחין שחלקו ובא להם אח אחר רב אמר בטלה מחלוקת והכי איפסיקא הילכתא התם ע"ש וטעמא כ' רשב"ם דכל א' נטל יותר מחלקו חלוקה בטעות היא והדרא עכ"ל דאינהו לא הוו ידעי דאית להו אחרינא וכדמסיק תלמודא וכ"כ הרמ"ה ז"ל בחי' שם סי' כ"ך והרי"ף והרמב"ם פ"י מה' נחלות והרא"ש והטור סי' קמ"ה פסקו להאי דינא דכל היכא דאיכא טעותא. בחלוקה ע"י הטלת הגורל הדר דינא ובטלה היא ומבוטלת והכא בנ"ד הואיל ואדעת' דן' נחתו להאי דוקא אי הוו טפי בטלה החלוקה וכך עלתה הסכמת חבירינו הי"ו וכן הורו ב"ד ועיין להרב מג"א בדיני גורלות