משכנות הרועים קיט

במעשיו לתקן את אשר עותו ויבטל גזירת המערכה אשר באמת חכמי המשפט הגידו לו וכההיא דשלהי שבת וכמ"ש ה' ז"ל

אמנם מצאתי לדברי ה' הללו באו בסגנון אחר . בעין יעקב שלהי שבת וז"ל בקיצור אבל דברים שהן בחכמת הטבע אינן אסורין משום שבוש הדעת אלא שמרחיקים האדם מעבודת ה' שבוטח בהם ואינו תמים בבוראו להאמין כי כל טובותיו הן לפי מעשיו וע"ז הזהיר הכתוב תמים תהיה וכו' שחכמת הכוכבים אע"פי שהן אמת שהגלגלים והכוכבים יודעים הם בהנהגת השכלים מ"מ כשנתן הקב"ה התורה לישראל הוציאן מתחת ממשלת הכוכבים כמו שמפ' הפסוק ואתכם לקח ה' וכו' להיות לו לעם נחלה וכו' למי שיודע סודו ולפיכך נצטוו ישראל להחזיק במלכם ולהיותם תמימים בו ולא בדבר אחר ויצא לנו מזה שאם בא ללכת ולשאול בתחלה הכל אסור שהכל מוציא אותו מעבודת בוראו אבל אם הגידו לו אנשי האמונות מעצמן וכו' במה שאין אסורות משום ניחוש אעפ"י שאסור לשאול בהן לכתחילה כמו שאמרנו אם. אמרו האצטגנינות דבר מעצמן. וכו' אם נמנע בשבילם או האמין להם שהוא אמת אינו עובר כלום שהדבר הוא אמת כפי החכמה אלא שהקב"ה מציל את יראיו במעשה נס ואין לו להכנס עצמו לעשות בהפך כדי שיעשה לו נס כי שמא אינו ראוי לכך עכ"ל מסגנון דברים אלו נר' דס"ל להר"ד ז"ל דבכל ענין אסור לשאול בהם אלא אם הגידו לו מעצמן והרמב"ן בתשו' סי' רפ"ב שהביא מרן בי"ד רס"י קע"ט כתב דבאצטגנינות שהם בחוזים בכוכבים. לאו ניחוש הוא ומותר לשמוע להן ולהאמין דבריהם מאא"עה דאמר נסתכלתי באצטגנינות. וכו' ומדר"עק וכו' ומעובדא דרמכי' ש"מ מאמין היה בהם אלא שפעמים עושה הקב"ה נס ליראיו לבטל מהם גזירת הכוכבים וכו' לפיכך אין שואלין בהם אלא מהלך בהם בתמימות שנא' תמים תהיה וכו' ואם נראה להם דבר שלא כרצונו עושה מצות' ומרבה בתפלה ואם ראה יום שאינו טוב למלאכתו מלאכאו נשמר ממנו ואינו. סומך על נס וסבור אני שאסור לבוא נגד המזלות וכו' ובגמ' נמי סבור הכי וכו' עכ"ל ע"ש מדברי כולם למדנו שדברי הר"ד שהביא הר"ן ז"ל בשיטת רבו הרמב"ן אמרה ומרן בב"י הביא דברי הרמב"ן ז"ל בתשו' הלזו ודברי הנ"י דליכא לתא דתמים תהיה אלא המשתדל בכל מעשיו על פיהם וסומך עצמו עליהם אבל באקראי לית לן בה והנשאל מהם ריחא דאיסורא לא עדת ביה עד כאן הגיעה שעה מענין החוזים בכוכבים אמור מעתה שדעת רש"י החוזים בכוכבים כיון דחכמה גדולה היא ומתאמתת אצל יודעיה שרי רחמנא לא כן בגורלות דלאו בני סמכא נינהו:

ומעתה אשו'רה נא ואראה לשמע אזן שחשדוהו

בשדים אי שרי ליה מאריה למעבד הכי והנשאל ממנו אי קעביד איסורא או לא ואומר עם קנ"י תא ואחוינך מאי דגרסי' בפ"ד מיתות דס"ו אמ"ר וכו' בלטיהם אלו מעשה כשפים וכו' אמר אביי דקפיד אמנא שד דלא קפיד אמנא כשפים וכו' ופרש"י דקפיד אמנא שאינו יכול לעשות דבר בלא כלי עכ"ל ע"ש ואמרי' תו התם אמר אביי הלכות כשפים כהלכות שבת וכו' ויש מותר לכתחלה וכו' כדר"ח ור"א דכל מעלי שבתא הוו עסקי בס' יצירה ומברי להו עגלא תלתא ואכלי ליה ופי' רש"י ואין כאן משום מכשפות דמעשה הקב"ה ע"י שם קדושה שלו הוא ע"ש וכ' הר"ן ז"ל בחי' לשם וז"ל מכאן משמע שמעשה שדים אינו בכלל מכשפי' שאסרה תורה וכ' א"כ אמאי לא קחשיב התם מעשה שדים במאי דאמרי' הלכות כשפים כהלכות שבת יש מהם מותר לכתחלה ומני להתירא הלכות יצירה לחשוב מעשה שדים ואיכא למימר דיותר דמי לכשפים בהלכות יצי' ממעשה שדים שהוא בהקפדת כלי ולא כעין בריאה וכו' וע"ז סמכו חכמי אלמנזיה שהיו משתמשים בכל יום במעשה שדים ועוד סמך ברור יותר מאי דאמרי' בפרק חלק אין שואלין בשרים בשבת ר'יוסי אומר אף בחול אסור דאמרי' דאף ר' יוסי לא קאמר אלא משום סכנה עכ"ל ע"ש דעת עליון להשוות מעשה שדים לשאלה בשדים דכי היכי דשואלין בהם כך עושין מעשה על ידיהם כמו שעושים על ידי ספר יצירה ולא כן אנכי עמדי אלא דמעשה שדים דמי למעשה כשפים ושאני ספר יצירה שנעשית ע"י שמות הקדושים כמ"ש רש"י ז"ל אבל השאלה בעלמא דלית בה מעשה שרו חכימיא אלא שאין משיבי' את האר"י ואח"כ מצאתי להרא"ש שם שהוכיח דמעשה שדים מותרים הם כמו ספר יצירה כדרחב"א ואביי דפירשו לנו מה הן מעשה שדים ומה הן מעשה כשפים ומייתי נמי מהך דפ' חלק ודחי לה דהתם מיירי לשאול על גנבה וכיוצא אבל לעשות מעשה כעובדא דר"ח ור"א לא והדר מספק"ל כיון דע"י שדים לא עבדי' מעשה אלא לכנופי כדאמרי' בסמוך אי מקרי מעשה כה"ג עכ"ל ולע"ד הלשון מגומגם דמעיקרא פשיטא ליה דמעשה ה שדים מותר לעשות' מעשה כמו ס' יצירה כדרחב"א ואביי וא"כ מאי מספק"ל תו במכניף אי מיקרי כה"ג מעשה או לא דא"נ מיקרי מעשה הא אמרת דשרי לכן נר' דלא קא מספק"ל אלא לפום מאי דדחי הך דפ' חלק דשאלה גרידא הוא דשרי אבל למעבד עובדא לא אהא מספק"ל במכניף אי מקרי מעשה כה"ג או לא אבל לפום מאי דמוכח מדרחב"א ואביי דאפי' מעשה גמור מותר כס' יצירה א"כ אי משכחת לה דשדים עבדי עובדא וכמ"ד התם פחות מכשעורה הוא דלא מברו הא גדולה מברו ויראה דהכי שמיע ליה להטור בכונת אביו הרא"ש ז"ל ממ"ש בקיצור פסקי אביו וז"ל לעשות מעשה ע"י שדים וע"י ס' יצירה מותר לכתחלה עכ"ל אלמא דפשי' ליה דדעת אביו דכך לו מעשה שדים כמעשה ס' יצירה דאע"ג דעביד מעשה ומברי בדיה כחדא שריין ומדברי הרא"ש כפשוטן דלעשו' מעשה לא עבדי' ולא מספק"ל אלא במכניף אי מקרי מעשה מהיכא פשיטא ליה להרב בנו דדעת אביו דאפי' לעשות מעשה כעובדא דס' יצירה מותר לכתחילה אלא ש"מ דקי"ל בדעת אביו ז"ל כדכתבי' בעניותינו ולפ"ז נמצא דעת הרא"ש והר"ן ז"ל ס' יצירה ומעשה שדים חדא מילתא היא ומישרא שרו

איברא שכעת מצאתי להר"ן ז"ל בחי' בספ"ד מיתות שכ' וז"ל מותר לכתחלה כדר"ח ור"א שלא היו מעשה כשפים אלא ע"י קדושת המקום מעין דוגמא של מעלה ומדלא קחשיב ליה למעשה שדים גבי פטור אבל אסור א"נ גבי מותר לכתחלה ש"מ מעשה שדים בכלל כשפים הוא וכי עביד מעשה מחייב עלייהו סקילה והא דפלגינן להו לעיל מהדדי לענין פירושא דקראי בלטיהם להטיהם הוא דפלגי' להו ולעולם כולהו בכלל מכשף נינהו אלא שזה עושה ע"י שדים וזה עושה ע"י כשפים בלבד עכ"ל דעת שפתיו ברור מללו דמעשה שדים ןמעש' כשפי' תרוויהו אסירי ומודה הרמ"ה