משכנות הרועים קיח

ח"א סי' ס"ו העמיק הרחיב בענין זה ובהסכמה עלה דהגוי המוכר שט"ח שיש לו על ישראל קנה במסי' לבד והביא כל דברי מרן בש"ע ותשו' הרשב"א הניתנים למעלה ולא הניח זוית בב"המ שלא נשתטח בו ע"ע וע"ע בכנ"הג סי' מ"א אות נ"א בהגהב"י וסי' ס"ו אות. ס"ח שם ובסי' ס"ז אות ט"ל שם ובסי' קנ"ד אות ס"ט בהג"הט וכבר נתבאר בדברי הרא"ש בתשו' דיהבי' ליה דינא דכי תהדר כמדובר ועוד בה שקבע זמן לפרעון סך הה' אלפים מפאת מה שירויח בסרסראות הערל הנושה בו ולפ"ז אם יתברר מהמשכת הזמן שלא הרויח בסרסראות לית דין צריך בשש דודאי בכה"ג חשיב בתו"ז והנלע"ד כתבתי והסכימו עמי אחים לי דייני גולה היו ועם כ"ז פשרנו ביניהם יען היורשים הנתבעים דחקא ש להו שעתא וזהו משפט שלום

(ז) גודל שאלוני רעיוני ואנשי צדק על אודות הנער מנערי בני ישראל כל שהיה בכלל שישנו בלמידה גמרא גמיר ויצא לידון בדבר חדש נתיב לא ידעו עיט לא שזפתו עין רואה והענין כי שאול נשאל ע"ד הסמוי מן העין להבא ולשעבר השואל כותב על הנייר דברים שחיד'תן כצפו'ן נעשה שואל מלבא לפומא לא גלי וימסור הנייר ההוא סתום וחתום בידו או ביד זולתו ואז ידיו תביאנה ספר המקרא פתח בכ"ד עין רואה מקראות שאין להם הכרע וכ' מאי דבעי ועוד ידו נטויה מדף אל דף ויהי כמלקט האותיות אשר תבאנה ומהם מוציא השאלה בלשון השואל ויהי כמשיב דברים העשויים לישאל ופעמים רבות צודק במאמרו את אשר יאמר. כי הוא זה המעט הוא דעייל ולא נפיק ומעט מזער לא עייל ולא נפיק ויהי אנשים אשר היו תמהי'ם לדעת מה משפט הנער ומעשהו וישאלוהו להודיע ולהודע מהיכן גמר לה ומה שורש דבר נמצא בו אם ע"י השבעות שמות הקדש או ע"י שמות הטומאה חלילה ולא הטה אזן לגלות רז זה כי לא האמין להם ויהי כהגלות נגלות הדבר לאחד המיוחד מעיני העדה יהי אלהיו עמו ויעל חש בראשו משום לתא דאיסורא וחיליה ממאי דאמרי' בספרי תמים תהיה עם ה' אלהיך מכאן שאין שואלין בחוזים בכוכבים ובגורלות ע"כ ונטתה דעתו דעת עליון להרים מכשול מדרך עם קודש לא כאלה חלק יעקב בלתי לה' לבדו ושאל את פי לחוות את דעתי קלה כמות שהיא אם מסכים עמו בדבר הלכה אנא נפשאי מצותו עלי חובה לשמוע דברי חכמים על כן אמרתי אדברה וירוח לי

זאת אשיב דורשין תחילות בענין שאין שואלים בחוזים וכו' דע לך הידיד דבשלהי פסחים דף קי"ג איתא התם אמ'ר וכו' מנין שאין שואלים בכלדיים שנא' תמים תהיה וכו' ופירש"י ז"ל הכלדיים בעלי אוב ורשב"ם תמה עליו דבעלי אוב בהדייא כתיב קרא אל תפנו אל האובות ואני שמעתי דחוזים בכוכבים משום מעשה דרע"ק ע"ש ואם איתא דבעל אוב הוא אמאי דאיג טובה דכתי' אל תפנו אל האובות והתוס' שם כתבו דבכוליה סוגיין משמע דחוזים בכוכבים ולא כמו שפירש"י בע"פ מנין שאין שואלים בכלדיים וכו' דפי' בעלי אוב וע"ק דבהדיא כתי' אל תפנו וכו' ובספרי דריש מנין שאין שואלין בגורלות שנא' תמים תהיה וכו' וגורל וחוזים בכוכבים חדא מילתא היא עכ"ל נמצאת אומר שדעת רש"י לחלק בין גורל לחוזים בכוכבים חכמת משפט המערכה היא ולא מיעט רחמנא אלא הגורלות ולחלק בין הגורל לחוזים בכוכבים צדיק יודע ואנחנו לא נדע איברא דטעמא דקרא לאסור שאלה בכלדאי משום דכתי' תמים תהיה ופי' רשב"ם ז"ל שם וז"ל להיות בוטח בו בכל קורות ומולדות הבאות לו עכ"ל לפ"ז מ"ל גורלות מ"ל חכמות משפט המערכה מצות המלך היא לשים הבטחון בו ולא בזולתו וכאותה שאמרו בפ"ק דברכות דף י' ובס"פ מקום שנהגו חזקיה מלך יאודה גנז ספר רפואות והודו לו חכמים וקרי ביה והטוב בעיניך עשיתי ופרש"י ז"ל כדי שיבקשו רחמים לפי שלא היה לבם נכנע שמתרפאין מיד עכ"ל והדבר נוגע להסרת ההשגחה ח"ו והנמק"י ז"ל בספ"ד מיתות כ' וז"ל פי' ז"ל דהא דחשיב הכא עופות וכוכבי' היינו דומיא דהנך דחשיב לעיל כגון פתו נפלה וכו' בצפצוף העופות אין לחוש שדבר חכמה יש למכירים ושרי וכו' וכן אתה אומר בכוכבים שלא אסרו אלא לקבוע להם סי' לעצמו ולנחש בהם אבל מה שאדם מכיר מערכ' הכוכבים ומהלכם כגון אלו הוברי השמים החוזים בכוכבים אין זה בכלל ניחוש שזו חכמה גדולה וגזי' שגזר הקב"ה מו' ימי בראשית להנהיג עולמו בכך ע"כ יתפלל כל חסיד לבטל ממנו גזי' המזל כי מאת אדון הכל בא הכל ובידו לעשות ולשנות כחפצו ומצינו בר"עק במאי דאמרי ליה כלדאי אבנתיה והוה דאיג טובה ולבסוף נעשה להם נס עז הצדקה ומיהו רז"ל הזהירו לבל ישים אדם מחשבתו באלו הדברי' ויתלה אדם עצמו במי שאמר והיה העולם והוא בחסדיו יציל עבדיו מפגע רע ואמרי' ע"ז מנין שאין שואלין בכלדיים ת"ל תמים תהיה וכו' והרמב"ם ז"ל כ' שאף חזיון הוברי שמים בדרך חכמה בכלל ניחוש הוא ואינו מחוור עכ"ל דעת שפתיו ברור מללו דלא אסרה תורה אלא לקבוע סי' לעצמו ולנחש בהם לבל ישים אדם מחשבתו באלו הדברים ודברי. הרב הללו משם המפרשים מצאתים מבוארים יותר בחי' הר"ן ז"ל לשם כמ"ד לד' ס"ה דרמי ומותיב למ"ד מחשב עתים ושעות היינו לעשות איזה מעשה לפי חכמת המשפט בדרך האצטגנינות ממאי דאמרי' בשלהי שבת האי מאן דבחד בשבא וכו' ותי' ה' ז"ל דמאי דאסור משום ניחוש הם דברים בטלים שאין להם עיקר לא בדרך הטבע ולא בדרך החכמה כמו פתו נפלה וכו' ומאי דאמרי' נמי ובכוכבים הם ג"כ ענינים בטלים נתפתו בהם המון אנשים הפחותים ואינם ענין החכמה כמו מאצטגנינות כלל וכו' אבל לענייני חכמת המשפט הם דברים אמתיים שאדם בטבעו נמשך אחר התכונה מהתכונות לפי מזגו וכשלא ירצה למשול על מדותיו מצד שכלו או שפיטת חכמי המשפט היא אמתית אבל מצד היות השכל שליט על זה הסדור לא יתחייבו העניינים ההם וע"ז הצד אמרו בשלהי שבת מי שנולד ביום פ' ובמזל פ' יהיה מוכן מצד מזגו לחכמה ולחסידות או להיות גנב וגזלן וכיוצא באלו וזה הענין מותר לגלותו ושישמר מן הרעה הנכון לבוא עליו ואין סומכין על הנס אבל שישתדל לעשות כל מעשיו על פיהם וכפי מה שיורו חכמי המשפט ע"ז לזה אסרו חז"ל לשאול חכמי המשפט את אשר יקרהו כפי מזל מולדו שיבא קצת להסרת ההשגחה וסילוק הבחירה ולמדו דבר זה מפסוק תמים וכו' עכ"ל ע"ש למדנו מדבריו שלא אסרה תורה בכוכבי' ובגורלות אלא המשתדל לעשות מעשיו על פיהם וכפי מה שיורו חכמי המשפט אבל לשאול מהם באקראי ועראי ומכ"ש להשתמר מאיזה רעה הנכונה לבוא עליו מותר לכתחלה וכ"ש ישראל קדושים הם שעי"ז החי יתן אל לבו ויפשפש