משכנות הרועים קיז

וליזיל איהו לאישתעויי דינא בהדי יתמי ראו' קמי עש"ג דדייני להו דלא מהימן לוה למי' פרעתי ומחייב להו והדר מגבי ליה מנתא בידיה מאי דמסיקנא ביה

בריש כל מראי'ן תא ואחוינך הא דאמרינן בפ' חזקת דף ל"ה אמרינן אמ'ר ישראל הבא מחמת גוי ה"ה כגוי כי היכי דאין חזקה לגוי אלא בשטר ה"נ ישראל הבא מכחו ע"כ אפליגו רבוותא דאיכא מ"ד דוקא למירע כחיה דישראל דאתי מחמתיה אבל לא למעליותא וזהו דעת גאון גם הרשב"א בתשו' ח"ג סי' קנ"ג והובאה בב"י סי' קנ"ד כתב דוקא להחמיר עליו ע"ש ודעת מוהר"ם והרא"ש בין לגריעותא בין למעליותא ומרן בש"ע סי' קנ"ד סי"ח פסק כמ"ד דוקא לגריעותא ולא העלה על שולחנו דעת החולקים כלל ומור"ם בהגהה הביא דעת מוהר"ם והרא"ש וכ' שכן ראוי להורות ע"ש וב"ד של כת הקודמין נו"ן ומנהג אבותיהם בידיהם לפסוק כמור"ם נגד מרן הש"ע כשהוא גוזר אומר שכן ראוי להורות אמור מעתה מ"ש מור"ם בסוס"י שס"ט בשם תשו' הרא"ש וז"ל ישראל שהיה חייב לגוי והגוי מכר השטר לישראל אעפ"י שאסור לדון עם ישראל חבירו בפני עכו"ם ואע"פי שבא מכח הגוי מ"מ דייני ישראל יפסיקו לישראל זה מה שהיה הגוי מרויח לפני דייני גוים הואיל וישראל זה בא מכחו ה"ה כמוהו בכל מה שהיה יכול לזכות לפני דייני גוים שהוא דינא דמלכותא עכ"ל הנה נראה דהרא"ש ומור"ם אזדו לטעמייהו דישראל הבא מחמת גוי ה"ה כגוי בין לגריעותא בין למעליותא אבל לדעת מרן דפוסק דוקא כמ"ד לגריעותא אין פוסקין לו אלא כפי דייני ישראל אלא דלא הו"ל למור"ם לסתום לן סתומי כאלו הוא הלכה פסוקה אליבא דכ"ע ואין לומר דהתם שאני משום ד"ד הוא לדון כן כמו שסיים מור"ם שם ובהא ליכא מאן דפליג וכמו שסיים מור"ם ז"ל שם בסי' קנ"ד וז"ל וכ"ש אם יש שם ד"ד וכו' ע"ש הא ליתא דבתשו' הרא"ש ריש כלל ח"י שהביא מור"ם נשאל בלוי הנושה בגוי ולוי מסרו לראובן וראובן לשמעון ועמד לוי ומכר קרקע ליהודה ושמעון תבע את יהודה לטרוף את הקרקע לפני העש"ג ויהודה ממאן ורוצה לעמוד לפני דייני ישראל והשיב שמעון אילו אני מחזיר השטר לגוי אי אתה חייב לדון עמו בעש"ג ואני במקומו עומד לדון בעש"ג והשיב הרא"ש ז"ל אחר שבירר דינא דאי לא מהדרנא שטרא למאריה ומסיק הרי הוכחתי לך דכל היכא דאינו בא לגרוע כחו אמרינן דבמהדר דמי ולא מצי א"ל לכי תהדר אלא כל הדין שהיה לו אילו. החזירו יש לו גם עתה הילכך שמעון אין צריך לתבוע בעש"ג אלא ידונו לפני דייני ישראל והדיינים ידונו דין זה כאלו שמעון החזיר השטרות לראובן וראובן לגוי רב כל אותו הכח שהיה לו לגוי על לוי בד"ד יש לו לשמעון על לוי ע"ש במה שהאריך וכתב שם שנשאל אם הבא מכח העכו"ם לטיבותא או לגריעותא דוקא ומסיק לא פחות ולא יותר עכ"ל הא למדת שלא סמך הוראתו על סמך ד"ד דמ"ש ד"ד הוא לדון עמו בעש"ג בד"ד ר"ל שכך ד"ד לדון לפני העש"ג א"כ ק' על מור"ם שסתם הדברים בלי שום חולק דהרא"ש לטעמיה דה"ה כגוי אפי' למעליותא כדכתי'. גם מ"ש מור"ם בסי' ס"ז סי"ז וז"ל הבא מחמת גוי ה"ה כגוי ולכן מי שקנה שטר מן הגוי על חבירו אין השביעית משמטתו עכ"ל הא נמי נראה לשיטתיה דהבא מחמת גוי ה"ה כגוי אפילו למעליותא ולא הו"ל למור"ם לסתום בלי שום חולק אלא דק"ט דמאריה דהאי דינא הרשב"א ומרן הב"י בסימן קנ"ד הביא משם תשו' הרשב"א דלא אמרי' ה"ה כגוי אלא להחמיר עליו ע"ש והיא לו' נדפסה בח"ג סי' קנ"ג ע"ש אשר הובאת לך והסמ"ע ס"ק ל"ג כ' דבהא אפי' מרן מודה כיון דבשטרותיהן גובין מד"ד עכ"ל ולא הבינותי זה דודאי תורת שמיטת כספים לישראל נאמרה ולא לבני נח וכיון דישראל הבא מחמת הגוי לדעת הרשב"א לא קאי אלא לגריעותא ולא למעליותא הי"ל לדונו כדינינו דהשביעית משמטת ולא ידעתי אמאי לא ק"ל דברי הרשב"א אהדדי ויכריח הדבר לתרץ במה שנוח לו לתרץ והכנ"הג בהגהב"י אות ט"ל הק' דברי הרשב"א אהדדי ע"ע ולקמן יתבאר בס"ד ובסי' מ"ה סי"ז כ' מרן בש"ע כלשון מור"ם בסי' ס"ז וז"ל הבא מכח הגוי ה"ה כמוהו לגבות בשטר שעדיו מרוחקין ב' שטין אם נהגו העכו"ם לגבות בו עכ"ל והסמ"ע ס"ק ל"ח כ' וז"ל מלשון זה משמע דהמלוה הבא לגבות בא מכח הגוי ואף שהוא למעליותא והמחבר פסק בסי' קנ"ד סי"ח דדוקא לגריעותא ה"ה כגוי עכ"ל וע"ק דדברי מרן הללו דברי הרשב"א בתשו' שהביא בב"י שם וכבר נתבאר דהרשב"א מכת הסוברים דדוקא לגריעותא ה"ה כגוי ותי' דשאני הכא בש"ח שהוא ד"ד וכו' א"כ גם המחבר מודה עכ"ל וכבר כתבתי מאי דנלע"ד ודו"ק דלפ"ז העיקר חסר מן הספר ועוד שמדברי הרשב"א שהביא מרן מוכח דלא אתי עלה אלא מטעמא דהבא מכח גוי ה"ה כגוי ומ"ש שכן נהגו ר"ל במשפטי העכו"ם ומסיק אף הוא גובה משמעון הבא מחמת הגוי עכ"ל ועוד מצאתי להרשב"א בח"ג סי' נ"ט שכ' וז"ל מסתברא שאם נתן לו הגוי ברשותו כדרך שעושה הגוי לכל ערב דפורע ומוסרין לו שטר החוב אינו משמט שזה אינו בא מכח קבלנותו אלא מכח שטרו של עכ"ום שמסרו לו וכאחד דעלמא ואין הגוי בתורת שביעית והבא מחמת הגוי דינו כגוי עכ"ל הא קמן כללא כייל דהמוסר שטר לישראל שעל ישראל דינו כגוי אפי' ולאו משום ד"ד אלא שאם נהגו הגוים בנימוסיהן שגובין באותו שטר גם ישראל הבא מכחו גובה בו וכדברי הרא"ש שהביא מור"ם בסי' שס"ט ע"ש וכ' עוד הסמ"ע והיותר נראה לחלק דשאני שטר שעדיו מרוחקין דמדינא שטרא מעליא הוא אלא משום שהיה חשש שהיה יכול לזייף שדו בה רבנן תיכלא דלא למיגבי ביה ובגוי דשפיר גובה בו אמרי' ה"ה כמוהו ישראל הבא מכחו וכן גבי עכ"ום שמכר שט"ח לישראל שכ' מרן בסי' ס"ו סכ"ה שכדיניהם דיינינן ליה ובדיניהם כל זכותו מכר לו ואם חזר ומחלו אינו מחול דהתם נמי כיון שקנה ממנו השט"ח לאו כ"כ להזיקו בידים במחילתו וגם מ"ש מור"ם בסי' ס"ז הבא מחמת הגוי ה"ה כגוי ואין השביעית משמטתו דהתם נמי כיון דישראל הלוה חייב לשלם לגוי ואין ללוה היזק בקניית השטר מהעכ"ום משו"ה נראה דכ"ע מודים דכה"ג אמרי' דיש לו כח הגוי עכ"ל וע"ע מ"ש בסימן קנ"ד ס"ק מה שהאריך ומסיק דבאינו ניזוק הישראל הלוה מחמת הישראל הבא מכח הגוי יותר ממה שהיה לו להתחייב כשהיה הגוי תובעו שפיר אמרי' הבא מכח הגוי ה"ה כמוהו ע"ע והט"ז שם כ' כיון דחייב כבר את עצמו הישראל לעכ"ום תו לא מפקע ע' מכירתו לישראל אחר ע"ע וכ' ה' מוהרש"ח בתשו' סי' י"ב דהבא מכח הגוי אי טעין לוה פרעתי לא מהימן דבדיניהם לא מהימן כמ"ש הכנ"הג בסי' ס"ו אות ס"ח בהגהב"י ע"ע ונדון ה' מהרש"ח מיירי בכת"י ע"ע. שו"ר לה' מט"א