משכנות הרועים קטז

מאות נ"ב עד אות נ"ו ועיין במבי"ט ח"א סי' קי"ט וח"ב סי' ועיין בתשו' ה' נאמן שמואל סי' פ"ד

ואחז"ר נזדמן לידי ס' כרם שלמה וראיתי לו בח' חה"מ בסי' ט"ז שעמד בזה הענין ות"ל נתכונתי לרוב מ"ש ז"ל ובהס'כמה עלה כדכתי' ואמינא חדאי נפשאי חדאי נפשאי ואח"ז נדפס ס' הבהיר חיים שאל למופת דורינו הרב חיד"א ובסי' ע"ד אות ט"ז הסכים לזה וכעת נדפס ס' משחא דרבותא למוהר"ר מהרש"א ז"ל בח"מ סי' ק"ד ושם ראיתי שחלק על דברי הב"ח ז"ל ונסתייע מדברי הש"ך ז"ל כדכתי'

(ה) גביית חוב קי"ל דמי שהיו נושים בו בני ברית ושאינם ב"ב ויש לו מעות או מטלט' כדי פרעון א' מהכתות והגיע זמנם יפרע תחלה לב"ב ואם יאסרוהו שאינם ב"ב כל ישראל מחוייבים לפדותו כמ"ש בטו"שע סס"י ק"א והם דברי הרמב"ם שכ"כ משם רבותיו וכ' ה"המ ז"ל שכ"כ הרי"ף בתשו' ודברי טעם הן. ותשו' הרי"ף הלזו הן לו' נדפסה בסי' ר"ט גם הסמ"ג עשין צ"ג כ"כ משם הרי"ף והר"י אבן מיגש וה' מוהרשד"ם ח"מ סי' קפ"ד העיד על עצמו שגם הוא ז"ל כך דן מדעתו וגדולה מזו כ' ה' ז"ל שם אפי' כשהמלוה הוא היה בנו של הלוה ע"ש וע"ע לה' עדות ביהוסף ח"א סי' יו"ד דף מ"א סוף ע"ד ולה' מוהר"ם גאלנטי סי' ב' ולה' פמ"א ח"ב סי' דף ב' ע"ג ומעשה בא לפני מי שגדול כת"ר לי עט"ר מורי ה' חק נתן והמלוה היה מהחכמים הרשומים בעיר תמ"ך וטען להגבותו מה שיש ללוה כנגד חובו שכבר הגיע זמנו ואע"פי שהיה חייב לשאינם ב"ב והגיע זמנם ג"כ ע"פ הוראת מרן בש"ע כמדובר ונומיתי לו דהאידנא דשכיחי ונפישי רמאי ועניות לא הניחה מדה טובה לישראל ותולים עצמם שחייבים לשאינם ב"כ ואם פודים אותם ישראל דוחקא דצבורא שכיחא טפי ועוד כי ישימוה גוים לחוק על ישראל ותקלה גדולה נפקא מינה ב"מ ושרא דעניותא כל שעתא ושעתא זמניה הוא ואין הקומץ משביע את האר"י ואזן ששמעה בעוה"ר כמה וכמה אסירים בקו"שרות ביד גוים ע"י קנוניא שביניהם ואולי יפרעו בעדם קרוביהם או מהקופה איכו השתא לית דין ולית דיין אלא דיפרע לגוים תחלה דידם תקיפה ולא מרחמי וחביב עליהם ממונם כנודע עין רואה ואזן שומעת כמה הרפתקי דעדו על הנך אינשי דמחוייבים לשאינם ב"ב מכל מיני משחית ומכל מיני פורענות ולית מאן דחייס עלייהו יתר ע"כ ביטול תורה ותפלה ושמירת שבתות וימים טובים בהיותו בבית הכלא ב"מ ובפרט אם יש לגוי המלוה או לא' מקרוביו איזה שררה אז יעשה מה שלבו חפץ ולית מאן דימחה בידייהו ומה גם בנ"ד שכבר הניחוהו ללוה בחצר המטרה אי לזאת הטוב והישר להציל נפשו תחלה מיד צרים אכזרים אשר לא מבני ישראל המה מאשר ימצא לו ומאשר ימצא לו המקום ב"ה למאז והלאה יפרע לו וחשב עם קונהו ונראו הדברים למורי הרב מנ"ר נר"ו וכך העלה לדינא והלך החכם המלוה הנז' אצל הרב מהרש"א והרצה הדברים אצלו פה צדיק אמת יהגה חכו שהאמת אתו כך סיפר לי החכם בעצמו וכעת מצאתי לה' מוהריק"ש בהגהותיו שם שכ' בפשיטות שאם כבר נתפש יפרע לגוים תחלה וכו' וכן אני דן למעשה וכו' וכבר ראינו שלא פדאוהו וכו' וכן קבלתי מרבותי וכו' עכ"ל שש אנכי וכ"ש מי שהוא מחוייב למלכות ואביזרייהו אשר כח אבנים כחם ואין מידם מציל רח"ל דמוהרקייהו דאינשי בטופסא דמלכא מונח ועיין בתשו' הב"ח סימן ע"ד ובתשו' הרדב"ז החדשות סי' צ"ו

(ו) גביית חוב. מעשה בא לידינו בראובן שהיה עומד סרסור בבית א' מתגרי אדום הוא המכניס ומוציא כל הונו וממונו וכשירדו לטהר החשבון נמצא שחייב ראובן להאדומי סך חמשת אלפים גרו"שוש ונתחסד עמו שמן הוא והלאה כל מה שירויח מהסרסרות יטול ראובן מחצה לפרנסתו ומחצה יטול האדומי לפרעון חובו ושבכל שנה יבררו להם החשבון מה שעלה בסרסראות כדי לנכות חציים ממה שחייב וכתב ראובן כ"י להאדומי על רזא דנא ואח"כ נלב"ע ראובן וחל"ש ואח"ז בא האדומי עד השברים שבר יד ולשמעון יש לו כתב על האדומי הנז' בסך מה ועמד כנגד האדומי להגבותו את חובו ולא נמצא במכיתתו רק החוב שיש לו על ראובן ואז עמד שמעון וקיים הכתי' של ראובן ועמד האדומי והקנה הכתב יד ההוא לשמעון בכת"ומ ע"י עדי ישראל כדבעי ליה למעבד וכדו עמד שמעון לקבול בדין נגד יורשי ראובן לגבות את חובו מנכסי דמיתנא אבוהון והיורשים אין בפיהם מענה להשיב ותשובתם הרמתה הלא זה הדבר מסור לב"ד יצ"ו את אשר יאמרו כי הוא זה מקבלה ואילך ניזיל ונזמר הן לזאת מילתא דרמיא עלייהו למיקם עלה דמלתא אל ה' ויאר לנו אור תורה לדון דין אמת לאמתו כיר"א

זאת אשיב יש לנו לדעת דבכה"ג בישר' היכא דהלוה לית ליה נכסי ואית ליה מלוה גבי אחרים אנן דקי"ל כר"נ דמוציאין מזה ונותנין לזה כמ"ש בטוש"ע סי' פ"ו ועיין בספרי זוטא חיים וחסד במערתא דחסידי דרוש ד' מה שהארכתי בזה בס"ד

איברא דאכתי פש גבן לברורי אי להאי דינא דר' נתן איתיה נמי להיכא דיד גוי באמצע או לא והנה מרן בב"י שם הביא תשו' הרשב"א סי' תתקס"א וספוקי מספקא ליה בהא ולא אפשוט ע"ש. והכנ"הג כ' דמדברי הרמב"ן סי' כ"ג נר' דפשי' ליה דאפי' בשל לוה גוי איתיה למילתיה דר"נ. גם המש"ל פ"ב מה' מלוה ה' ו' אייתי לתשו' הרמב"ן הלזו למפשט בעיין וכת' עוד דמדברי הרא"ש בפ' י"נ במאי דשייך לדף קנ"ה מוכח דפשי' ליה דבדאיכא יד גוי באמצע נמי איתיה לדינא דר"נ שכ' שם ואפי' במלוה וה"ט וכו' משום דמשעבדין להו מדר"נ וכו' עכ"ל ודברי הרא"ש הללו כבר עלה על שלחן מלכים בטוש"ע אה"ע סי' ק"ב ס"ב ע"ש אמור מעתה מאחר עלות דכל האמור בפ' מלך מוציאין מזה ונותנין לזה איתיה נמי אפי' היכא דיד גוי באמצע בין להוציא מהגוי לפרעון ישראל ובין להוציא מישראל לגבותו לישראל אחיהו דמאין הרגלים לחלק כיון דסברי מרנן א' ישראל וא' גוי במשמע

ומעתה נובין ונידון כי נמי דייני' ליה לאפוקי ממונא מיורשי ראו' מדר"נ הא מיהא איכא לעייוני כיון דהחוב ההוא אינו אלא בכתי' נהי דפליגי בה רבוותא אי טעין הלוה פרעתי אי מהימני' ליה או לא מיהו אנן בדידן בתריה דמרן גרירי ומ"ס דהלוה מהימן ונשבע היסת ונפטר ואי מיית לוה אנן טענינן ליורשים כל דמצי אבוהון למיטען ולא רמיא עלייהו אלא הטלת ח"ס במעמד היורשים כמ"ש מרן בש"ע סי' ס"ט איברא דבנ"ד ה'ן ס'פק ספיקא דדינא היכי לדיינו דייני דבדיניהם לא מהימן לוה לומ' פרעתי ושמ' דאתי מחמת גוי מטען טעין מהדרנ' כתו' לעכו"ם