משכנות הרועים קטו

לא תטול אלא בשבו' אמאי גובה כלל דטעמ' ליורשים מאי דהו"מ למטען אילו הוה אבוהון קיים וטען פרעתי מהימן ובשבו' השתא דמת לא גביא כלל כיון דהויא במלוה ע"פ והנר' פשוט דל"ק כלל דהתם הלוה טוען דפרעיה לכולה כתו' והיא אומרת לא נתקבלתי אלא פלגא כדתנן בשלהי שבועות ודייק דשפיר אית לה למימר א"ה ש"ב מ"ב אבל הכא דלוה אכתי פש גביה כיון דאזדא לה טענת ש"ב מ"ב הו"ל כמלוה ע"פ

(ד) גביית חוב. ראובן קנה סחורות מאנשים . סוחרים בהקפה לפורעם לזמנים מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו ויקר מקרהו מקריי הזמן שבו'ר מינה שוב'ר הרזים כל ר"ז לא אניס ליה ויתנוהו במשמר וינקשו נושי' את כל אשר לו ומאשר ולא כל אשר נמצא אתו קצת מהסחורות שקנה בהקפה ועדיין לא ניתנה פריעה עומד בעינו ומתברר בדעה מבורר' לנו דיש לדעת שורת הדין להיכן נוטה מי אמרי' כיון דעדין הם בעין ואדעתא דלמשקל זוזי הוא דזבין השתא דלא יהיב ליה ולא מידי אשתכח דלא קני ליה כלום וא"כ אכל וחדי הוא לבדו ואין לזרים חלק אתו או"ד כיון דכבר זקפן עליו במלוה הרשות נתונה ביד הקונה למשתי ביה שכרא ומוכר לא סמיך דעתיה אזבוני אלא אקרקפתא דגברי הוא שלוקח

זאת אשיב הלא בראשי מראש מקדמי הר'ש הדת נתנה מפי עליון הרב"ח ז"ל בסי' צ"ו סכ"ג עמ"ש הטור לשם תשו' הגאון היא מוצ'את בבע"הת של"ו ח"א סי' ו' גם הרשב"ץ ח"ב סי' רצ"ז כתב דהאשה שלוותה אם עדין ההלואה בעין דינא הוא דברשות מרא קמא קיימ' ומזה יצא לידון בדבר חדש דה"ה ללוה שקנה סחורה בהקפה ואין לו מה לפרוע והסחורה ההיא עומדת בעינה דזכה בה בעל הסחור' לבדו ולאו דוקא היא גופה אלא אפי' מאי דאתי מחמתה ע"ע שהאריך בראיות

אחד הקורא כאשר ירדוף עינוהי מטייפי בכל מה שהאריך להוכיח דל"ד אינהו גופייהו אלא למאי דאתי מחמתייהו אינם מעלין ולא מורידין לעיקר דינא דודאי אי קושטא הוא דאינהו גופייהו הדרי למרייהו פשיטא ופשיטא דהה"נ מאי דאתי מחמתייהו איברא דעני אני בעיקר ראייתו בעיקר הדין חוכך לומר דל"ד כלל דשאני לוותה משום דאין שום שעבוד לבעל בנכסים ונהי נמי דתכף שלוותה זכה הבעל בפירות הנכסים ההם כמ"ש ה"ה ז"ל בפכ"א מה' מלוה דין מ"מ הא מיהא בגופם של נכסים לית ליה הבעל מגרמיה כלום אבל הקונה סחורה מכי זקף עליו דמיה במלוה הרשות נתונה ועוד ידו נטויה אפי' למישתי ביה שכרא ואין לבעל סחורה עליו אלא דמיהם

גם מה שהביא ה' ז"ל ראיה מפ' המקבל והטור וש"ע ס"ק ח' לע"ד אין משם ראיה כלל דהתם טעמא הוא כדקאמ' הש"ס התם להכי קרו ליה עסקא ועיין ברש"י שם ובלבוש י"ד סי' קע"ז ואדרבא איפכא מסתברא ומשם ראיה דטעמא דקרו ליה עסקא הא לא"ה לא

שו"ר להט"ז ז"ל בח"מ לשם השג ישיג על הרב"ח ולחלק יצא גם אשו"ר למוהר"י אדרבי בסימן של"ח שכתב בתוך תשו' וז"ל הרי לך שאם הביא ראיה שהם פקדון אינו גובה הב"ח וכו' אבל זה מעולם לא חל עליו שם מלוה עד שנאמר שיוכל הב"ח לגבות מאותה סחורה וכו' עכ"ל קרי בחיל אע"ג דבנ"ד דידיה הסחורה עדין היא בעין כמו שהובא בשאלה יורה יורה שאם היה מלוה עליה יד כל ב"ח שוה ואין לבעל הסחורה שום זכות טפי מנייהו ועוד בה ראתה עיני להרב מוהר"א ששון בסי' מ"ח וסי' ק' דמספק"ל כה"ג ופשיטא ליה דפשיטא ופשיטא כי אין שום עדיפות לבעל הסחורה טפי משאר בע"ח ונסתייע מתשו' הרשב"א וכ' שכיון שזקפה עליו במלוה אין בזה ספק וא"ץ ראיה והדין דין אמת והביאו ה' המאסף בסי' ע"ה בהגהב"י אות ל"ת בלי שום חולק וע"ע לו שם באות פ"ג

עוד לו בסי' ק"ד בהג"הט אות מ"ה משם הרש"ך . ח"ג סי' ע"ד וז"ל לוה מראובן וכ' לו דאקנה ואח"כ קנה שמ' סחורות וזקפן עליו במלוה יכול ראובן לגבות מאותן הסחורות יע"ש גם ה' צמח צדיק סי' קי"ז הביא מנהג רבני אשכנז דתקינו רבנן דבעל הסחורה כשהיא בעין זוכה בה לבדו ונסתפק ה' אם בכלל התקנה גם מה דאתי מחמת הסחורה ורבו הב"ח ז"ל השיבו דרבני אשכנז ס"ד תקנה היא ולא דינא ולדידיה דינא הוא ולא איצטריך תקנה וכ' שלא יצא מוכרע ממנו והשיג על כל ראיותיו וזו הלכה העלה דמדינא בעל הסחורה כשאר ב"ח יעו"ש וכ"נ שהוא דעת הסמ"ע בסי' צ"ט סק"ו שכ' וז"ל ועסק הוא בידי פי' איש א' נתן לו סחורה ומעות לסחר בו למחצית שכר דכל שאינו בידו בתורת הלואה אלא למחצית שכר הו"ל כאילו הוא ברשות הנותן ואין בע"ח יכול לגבות ממנו עכ"ל משמע דקאי נמי הסחורה דכל שאינו בתורת עסק' אע"ג דאינו בעין ב"ח גובה מהם יעו"ש וכ"נ שהיא דעת הש"ך סי' צ"ט סק"ב יעו"ש. גם הרב מהרא"ח בליקוטים שאחר התשובו' קרא ערער ע"כ ראיות הב"ח ובה'סכמה עלה דיד כל ב"ח שוה וה' בית שמואל בסי' צ' ס"ק ל"ח אחר שהביא דברי הב"ח סיים ועיין בתשו' צ"צ יעו"ש ועיין בש"ות דברי יוסף אירגאס ז"ל סי' נ"א דמבין ריסי עיניו ניכר דקאי בשיטת מהרא"ש וצ"צ יעו"ש

ומה מאד נפלאתי מהכנ"הג ז"ל אחר שהעתיק תשו' מוהר"א ששון ומוהרש"ך הניתנים למעלה קבעה להלכה בלי שום חולק איך תבר ליה לגזיזה ופסיק ותני לשם בסי' ק"ד בהג"הט אות י"א כדברי הב"ח ולא זכר שר דעת מהר"א ששון ומוהרש"ך ומוהר"י אדרבי והוא פלא ובשנת התקמ"ז בא מעשה לפני מי שגדול אדונינו ורב תנא הוא מופלא הסמוך עט"ר מו"הרב חק נתן נר"ו והרציתי לו דברי הב"ח והכנ"הג שבאות א' ויען המלאך ויאמר הלא זה הדבר הן קרם ככר מעשה בא לידי בכה"ג ודנתי הפך דעת הב"ח מאותה שאמרו בפ' המקבל להכי קרו לה עסקא כמו שפירש"י לשם והרב הלבוש כאשר נתבאר ואדוני המלך אף הוא ראה כל ראיות הב"ח ויצא לקראת נש'ק וקם דינא דחולקים בשוה בכל אשר ימצא לו ללוה. גם אשו"ר לה' גט פשוט סי' ק"ך ס"ק ח' שפסק כן ודלא כהב"ח ותמה על הכנ"הג כדכתי' בעניותינו. וראיתי לה' אדמת קדש ח"ב סי' כ"ג שהעלה דברי הב"ח להלכה ותלי לה כיפי ממ"ש הטור אה"ע שר"ת תיקן שאם מתה הכלה בתוך שנתה שחוזרת הנדוניא לבעליה שלא יקויים קרא שורך טבוח וגו' ה"נ בנ"ד שסחורת המוכר לפניו ויבוזו זרים יגיעו יעו"ש ואהמ"ר מינה תברא דתקנתא הוי ולא דינא ועד דלא אתי ר"ת מאן תקנה גם בסו"ד יש לגמגם ואין כאן מקום להאריך ועיין למהר"י עייאש זלה"ה במנהגים בדיני העסקות סי' א' ולמהר ן' נאיים נר"ו סי' ע"ו ועיין בש"ע סי' ק"א ס"ב ובהכנ"הג הג בתג"הט