משכנות הרועים קיד

למיכתב אגביה א"נ למיכתב עליה תברא אלמא אפי' היכא דלא מצי למיטען שטרך במ"ב אכתי מצי למיטען איבעי למיכתב אגביה א"נ למיכתב עליה תברא ואיכא למידק דהא כי כתב אגביה פלג' פגים לשטריה והיכי מצי כייף ליה לקבוליה מניה ולמפגם שטריה וכה"ג אמרי' בשלהי ג"פ דקע"ב האי מאן דנקיט תרי שטרי בר' ן' ן' ואמר עבידו לי חד שטר בר ק' לא עבדי' מ"ט דלא ליפגים ליה לשט' ע"ש בפרשב"ם וא"כ מצי לוה למימ' פרעתי ולא בעי מלוה למכתב אגביה כי היכי דלא ליפגים שטריה ומישתבע ליה ומפטר כיון דטענת שבמ"ב אזדא לה מיהו בהא איכא למי' כיון דכתו' אגביה לא חשי' פוגם שטר' כמ"ש הרא"ש בתשו' כלל פ"ו סי' בכתו' ביני שיטי ע"ש ודעת מרבי"ת האחרוני' דה"ה נמי בכתו' אגביה כמו שהעלתי לקמן מע' אות פ' מדיני פוגם שטרו בס"ד אבל במאי דקאמר תלמודא א"נ דכתי' עליה תברא ק' דהא מפגים ליה לשטר כמו שהוכיח הבעה"ת שער כ"א ח"ד סי' ג' ע"ש ואעפ"י שהכנה"ג. רס"י פ"ד דרש"י והרא"ש פליגי עליה ע"ש סו"ס לדעת הבעה"ת והטור מצי א"ל

וחזיתיה להבעה"ת שער ח' דק"ל אמ"ד בפי"ג האי מאן דאפיק שטר על חבריה בק' זוזי וא"ל פרעתיך פלגא ואתו סהדי דפרעיה לכוליה דמשתבע לזה ויהיב פלגא דאמאי לא דייני' ליה כשאר מפיק שטרא דמשתבע מלוה ושקיל אכוליה שטרא וניחא ליה דהא ליתא דבשלמא כי קא טעין דפרוע כל השטר לית לן להימוני לטענתיה דלוה דסמכי' אחזקה דש"ב מ"ב לפיכך אתרע טענתיה דלוה אבל כאן שמוד' המחצה מן השטר לא הי"ל להחזיר השטר ולפיכך קמחו בידו ואפשר שיהיה כדבריו ולפיכך נשבע ונפטר עכ"ל ולדבריו ז"ל דלאו אטעמא דסהדי מרעו השטר והו"ל הך פלגא כמלוה ע"פ א"כ מאי קמהדר ליה טעמא דבשט"ח כי אמר פרעיה פלגא לא מהימן משום דאיבעי ליה וכו' דמשמע דמודה ליה דמלוה מהימן וגביה לכוליה שטרא וה' גד"ת לא ק"ל אלא מדברי הרמב"ם ע"ע ולפי מאי דכתבנו לימוד ערוך הוא בידינו ולמאי דדייקנא דהוי פוגם שט' בדכתב ליה תברא עילויה איכא למימ' דמיירי בדאוזפיה ק' זוזי לי' שנים ובכל שתא מגבי ליה י' זוזי דומיא להך דר"ן דאמר האי מאן דאוגיר לחבריה ביתא לי' שנים וכו' כדאיתא התם דמעיקרא אדעתא דהכי נחית למכתב אגביה א"נ למכתב עליה תבר' אמטו להכי שפיר קטעין מלוה אבל אם אין כתוב בו לזמנים לא מצי למיכף ליה למלוה לקבולי מיניה פלגא ולמיפגם לשטריה בין דפרע ליה גו זימניה בין דפרע ליה בכמה זימנין ורבא דאמר דמלוה היינו כמלוה ע"פ

ותחז בציו'ן עיני לרבינו ירוחם ז"ל במישרים נתיב ז' ס"ו ס"ט שכתב משם הרשב"א בתשו' ש"ט שכתו' בו שיפרע לזמנים ידועים בכל זמן דבר ידוע ואפי' אין בו ואמר איהו נאמן לומ' פרעתי בכל זמן כי הי"ל מחילה בכל זמן או יחליף השטר ואיהו דאפסיד אנפשיה עכ"ל והעתיקו מרן בב"י ט"ז סי' ע"א גם הכנה"ג סי' ע"ח אות ה' בהגה"ט העתיק דברי מרן הללו ע"ש והיא תשו' מפורשת בסי' אלף פ"ה ומרן גופיה בב"י סי' פ"ב מחו' י' העתיק לתשו' הרשב"א הלזו ולכאורה ק' מאי קמ"ל הרשב"א פשי' דכל חוב שבשטר לאח"ז המלוה נשבע ונוטל וסבור הייתי לומר דדעתו ז"ל דחשיב כגו זימניה דעיקרא דמילתא תליא דבמשתלם זימניה פריעה להוי ולהכי אין בו נאמנות גם ר' ירוחם קבע לתשו' הרשב"א הלזו בה' נאמנות העתיקה בסי' ע"א בהל' נאמן למי' דהאי נמי חשיב כנאמנות והכנה"ג קבעה גבי חזקה דלא פרע איפא גו זמניה ומור"ם בסי' פ"ב ס"ב פסק לתשו' הרשב"א ורצה והוסיף בה מדיליה ונשבע מלוה ונוטל והיינו כדין כל מאן דמפיק שטר על חבריה ומשום דבעלמא קי"ל דאמר ללוה זיל שלם עד דא"ל זיל אישתבע עבוד פרישה רבנן בתראי בדא"ל לוה אשתבע עיין להש"ך ואיכא למידק לדידהו ז"ל מאי קמ"ל הרשב"א ורי"ו וכדכתי' אלא נר' דדעת מורם והנמשכים אחריו דהא קמ"ל דלא תימא כיון דאכתי עסיק ביה דתו ליכא למי' ליה ש"ב מ"ב והדר דיניה דמלוה ע"פ ומשתבע לוה ומשלם מאי דקאמר דאכתי פש גביה כס' בעה"ת ואהא קמ"ל דלא מהימן לוה אלא משתבע מלוה ושקיל דאלימא מילתא דשט' ואע"ג דלא טעין לוה אישתבע לי משום דהכא טענת שב' מ"ב קלישא היא וכמ"ש הבעה"ת וזה מתברר מדברי הרשב"א שם שכתב ולא נשאר השטר אלא בשביל הפירעון האחרון וכו' ר"ל דליכא למי' א"ה ש"ב מ"ב משום דאכתי נשאר הפירעון האחרון כל שאינו ראוי להיות חוזר ואיכ' למימ' דנהימניה ללוה אהא כתב דלפ"ז אינו נאמן דאם איתא דפרעיה הו"ל למכתב שובר או להחליף וכל דלא עביד הכי איהו דאפסיד אנפשיה אבל בשאר שט"ח דעלמא דטוען לוה פרעיה לכוליה וכיון דאיכא חזקה דש"ב מ"ב אי לא טען לוה לישתבע לי אמרי' ליה זיל שלם וכן נרא' דעת הלבוש והסמ"ע שלא גילה רז זה ודלא כהש"ך אהמ"ר איברא דאכתי איכא למידק ע"ד מור"ם ודישרן סמכין דטוש"ע שם בס"א כתב דל"ש טען פרוע כולו ל"ש פרוע מקצתו א"ל זיל של'ם א"כ ממ"נ אי דעת מור"ם כמ"ש הש"ך לא ידענו מה בא ללמדנו כבר מילתא אמור מפי הטוש"ע ואי דעת מור"ם כדכתי' בעניותי' א"כ פליג אדעת הטוש"ע ולא הו"ל למיקבע למילתיה דהרשב"א כהלכה פסוקה גם על מרן הקדוש שהביא דברי הבעה"ת הללו ושתיק רב ולא אמר ולא מידי וגם תשו' הרשב"א שהיא כדעת הרמב"ם והטור בסתם כמו שנתעורר הגד"ת שם ובשער כ"א ח"ד סי' ג' נדחק לישב גם הרב הדרישה שם סס"י כ"ב תי' דהבעה"ת ל"פ אלא בהך דאיכא סהדי דאמרי' מיסתמיך עלייהו מש"ה לא כתב תברא או להחליף אבל בעלמא מודה להרמב"ם והרשב"א ע"ש ולענ"ד לשון הבעה"ת שם לא מוכח בהכי כלל ותו דבעיקר דינא לא כת' אלא דינא דגמרא בטוען על השטר שהוא פרוע ולא כת' או מקצתו כלשון הרמב"ם וכמו שדקדק הגד"ת שם ולפי מ"ד בעניותינו דהבעה"ת מצי ס' כהרשב"א דכיון דהחוב לזמנים מצי כייף ליה לקבוליה מניה ומצי נמי למיכף ליה למכתב ליה תברא א"נ למיכתב אגביה אבל בשט"ח דעלמא כיון דלא מצי כייף ליה למכתב ליה תברא כי היכי דלא ליפגים שטריה תו ליכא למי' איבעי ליה למכתב וכו' וממילא אזדא לה טענת ש"ב מ"ב ומור"ם הא קמ"ל דבהא כ"ע מודו אבל מרן שהעתיק דברי הבעה"ת כסתם משנה זוהי שקשה

ואכתי פש גבן למידק על הבעה"ת מהך דפ' ג"פ תרי בר ן' לא ליעביד חד שטר בר ק' דלא ליפגים שטריה דעדיפה מינה הומ"ל כי היכי דלא לישתבע לוה וליבטל כל שט' ותו א"כ בטלת כל דין פוגם שטרו השנוי בש"ס וגמ' דפוגמת כתובתה דתנן