משכנות הרועים קיג

מדאורייתא דנכסי דלוה משתעבדי למלוה מדאוריית' לא מפקי' מניה דלא הויא אלא מדרבנן א"כ מה יושיענו זה שכת' ה' ז"ל מ"מ כיון דתפס זכה ואינו ענין לתפיסה הכא ונר' דדעת ה' ז"ל משום דבמכירת שטרו' פלוגתא דרבוואתא כת א' אומרת מדאורייתא. מדאצטריך קרא גבי אונאה למעוטי מכירת שטרות מאונאה וכת א' אומרת דלא הויא אלא מדרבנן מדאמר שמואל המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול כמ"ש התו' בפ' הכותב דף פ"ה ובפ' המוכר דף ע"ז ובכ"ד ובי'אר עליה הכהן הגדול ר"י סי' ס"ו ועיין לקמן במערכת אות ש' מדיני שטרות בס"ד ובשעבוד נכסי לוה למלוה פליגי בה אמוראי דשלהי פ' ג"פ והכהן הגדול פי' טליתו עליה רס"י ט"ל ע"ע ולפ"ז הכי ק"ל לה' ז"ל ואע"ג דאיכא למימר מכ"ש דרבנן ושעבוד דב"ח מדאורייתא ולא אתי מדרבנן ומפיק דאורייתא מ"מ כיון דמידי פלוגתא לא נפקא כיון דתפס זכה דמצי' למימ' קי"ל כמ"ד דתרווייהו דרבנן ואתי דרבנן ומפיק דרבנן וא"נ תרווייהו מדאוריי' שפיר אתי דאורייתא ומפיק דאורייתא וכ"ש דמצי' למי' קי"ל כמ"ד מכי' שטרות דאורייתא ושעבודא דרבנן וא"נ כתו' בשט"ח שביד השותף שעבד להם כל נכסיו בפי' ומדברי רש"י בפ"ק דקידושין די"ג יראה דבכ"הג כ"ע מודו דשעבוד דאורייתא כמ"ש הרשב"א ז"ל בחי' לשם בד"ה מלוה הכתובה בשטר וכו' ע"ש ואכתי מצי' למי' קי"ל כמ"ד מכ"ש דאוריית' מש"ה כיון דתפס זכה כנלע"ד בכוונת דברי ה' ז"ל ואחר המשא ומתן בדבר ההלכה הסכים ה' מנ"ר נר"ו וזיכה למלוה בסחורו' שגבה מהלוה

ואם המלוה תפס חפצים מנכסי הלוה יותר ממה שיעלה לו בחלוקת קרקפתא דגברי והתפיסה בלא שומת החפצים ההם ושלא ע"י ב"ד א"נ מלוה מאוחר שקדם ותפס מעצמו בלא שומא ע"י בקיאים ושלא ע"י ב"ד הטור סי' ת"ד ס"י הביא דעת ר' יונה דס"ל דלא מהניא ליה מה שתפס אפי' ע"י שומא ודעת הרא"ש דינא הכי במקרקעי אצל המטלטלי' דמה שגבה גבה אפי' שגבה מעצמו ע"ש ופשוטן של דברים נראין דהרא"ש נמי מודה דשומא מיהא בעי כי היכי דלא שוינן להו דפליגי מן הקצה אל הקצה דלהר"י אפי' שומא לא מהניא ולהרא"ש אפי' שומא לא בעיא דהא מצי א"ל מאן שם לך ול"ש בין תפס ע"י ב"ד לתפס מעצמו לענין שומא במטלטלי' אלא דממ"ש עוד בתשו' אחרת שהביא הטור שם ס"ה בסוגר חנותו של לוי ע"י ב"ד דפסק דלא אהני ליה ללוי דאינה גבייה כל זמן שלא שמו הסחורה ונתנוה ללוי הרי קרי בחיל דאפי' במטלטלי' בעי' שומא ונתינת הב"ד כסברת הר"י ולולי ה' הטור דאייתי דבריו שבתשו' ודבריו בפ' הכותב הו"א דהרא"ש בפסקיו לא נ"ל דברי הר"י ובתשו' חזר להורות כדברי הר"י ואפ' דפלגן בהדייהו ונקי' כדברי התשו' חדא דבתראי נינהו ועוד דהלכה למעשה עדיף כמ"ש הכנ"הג ושאר האחרונים אבל על הטור ק' והש"ך בלע בנעימה וכת' וה"ה אם תפס מעצמו בלא ב"ד אלא בשומא מקרי צ גבייה עכ"ל

וראיתי להב"ח ז"ל שם ס"ה דפסיק' ליה דאפי' נתנו המטלטלין הב"ד ביד המלוה בלא שומא לא מיקרי גבייה דבעי' תרתי שומא ונתינה והא בלא הא לא קיימא ובס"י מספ"ל בדברי הרא"ש אי בעי' תרתי או לא ופשיטא ליה מתשו' דסי' ה' דאפילו בב"ד בעי תרתי כ"ש בגבה מעצמו במטלטלין בלא שומא דלאו כלום היא ע"ש דעת עליון דבגבה מעצמו ס"ל דבעי' שומא וכדכתי' ואפי' ע"י ב"ד במטלטלין נמי ע"י עצמו מיקרי גבייה בודאי דשמיע ליה כמ"ש הש"ך ועובדא כי הוה הכי הוה אבל לענין ס"ל להרא"ש דבמטלטלין הב"ד והמלוה כחדא שריין והש"ך שם סקי"א בפי' עליו בזה אלא דבב"ד לא בעי שומא ובגבה מעצמו נמי מפקפק בדבריו לומר דאפי' בלא שומא מה שגבה גבה וזו הלכה העלה ה' באו"רות ע"ש וה' פמ"א ז"ל ח"ב סי' ח' השג ישיג על דברי הב"ח ע"ש ואמנם לשון מרן בש"ע לא רהיט בהכי ואנן בדידן בעקבותא דמשיחא נקטי' ואחרי מופלג בא מעשה לפני עט"ר מורי הרב חק נתן נר"ו וסיעת מרחמוהי ופסקו דאהניא ליה הך תפיסה ודנתי לפניו בקרקע מלשון מרן בש"ע ויען המלאך הדובר בי מנ"ר נר"ו דמרן העתיק לשון הרא"ש והרא"ש כלפי מה שהשיב סגירת החנות ע"י ב"ד ופסק דאין בה מועיל סרכיה נקיט ואזיל

(ג) גביית חוב קי"ל כמ"ד חזקה דלא פרע איניש גו זימניה והלואי דיפרע ליה בזמניה ומגבי' ליה אפי' מיתמי בלא שבועה כמ"ש בטוש"ע סי' מ"ח והארכתי בזה לקמן במערכת אות ח' מדיני חזקה בס"ד את זה אגיד כי מעשה בא לידינו בראובן שהוציא שט"ח על יורשי שמ' שהוא חייב לו מנה לפורעה לו לאט לאט במשך שנה מתחלת ח' אדר ושמ' מת באלול וטענו דילמא פרעיה קצת מהחוב כיון דכתיב ביה לפרוע לו לאט לאט והמלוה טוען דלא פרעיה ולא מידי ומריש הו"א דמצי' למימ' הא דכתב ליה הכי דכי היכי דלא תיהוי ליה למלוה תרעומת עלויה דלוה דא"ל מלוה אפסדתני מינאי וכדאיתא בהאומנין דף ע"ז אמ"ר האי מאן דאוזפיה לחבריה ק' זוזי ופרעיה זוזא זוזא פרעונא הוי ואין לו עליו אלא תרעומת בלבד דא"ל אפסד' לזה מנאי ע"כ והיינו בפורע לו גו זימניה אע"ג דבע"כ מקבל מיניה הא מיהא תרעומת אית ליה גביה כדאוקמו' רבוותא ז"ל ועיין לקמן במע' אות ה' מדיני הלואה בס"ד אמטו להכי כת' ליה הכי דלא תיהוי ליה תרעומת דמלוה

איברא דלישנא דשטר לא רהיט בהכי אלא לחיוביה ללוה למיגביה ליה פורתא פורתא ולא לאשהויי עד דמשלם שתא אלא דאכתי לא אפרוק דבאת"ל דבחיובא דהלוה הוא דקא מישתעי שטר' ניחזי אנן אי מצי כייף ליה מלוה ללוה למיגבא מניה מאי דבעי כיון דלאט זה לית ליה שיעורא כיצד שמין דאי שדינן להך מנה אכולהו ירחי השתא מצי א"ל לוה א"ה הו"ל לפרושי ולא למסתם סתומי וכיון דלא מצי מלוה כייף ליה חשיב שפיר גו זמניה ושקיל בלא שבועה אלא דמחרימין סתם ונ"מ דכה"ג אם מת המלוה אחר כך יורשיו נוטלי' בשבועת היורשים ולא אמרי' בכה"ג אין אמש"ל כך דנתי בדעתי הקצרה:

ואכתי פש גבן לברורי היכא דכתוב בשט למפרעי כך וכך מידי חדש בחדשו וטען המלוה דלא פרעיה מי אמרי' טעמא מאי אמור רבנן דבחוב שבשטר מלוה מהימן ומשתבע ושקיל משום דאית ליה טענתא אלימתא אם איתא דפרעית שבמ"כ אבל הכא דאכתי פש ליה גביה לאו בר מהדרנא הוא ובשלהי פ' השואל אמרי' אלא מעתה אוזפיה. ק' זוזי בשטר וא"ל פרעתיך פלגא ה"נ דמהימן א"ל הכי השתא התם שטר לגוביינא קאי ואם איתא דפרעיה איבעי ליה