משכנות הרועים קיב

מערכת אות

גימל

(א) גביית חוב. קי"ל מי שיש עליו ב"ח הרבה ולא נמצא במכירתו כדי גאולתו דאפליגו רבוואתא כיצד חולקים בממון לפי הממון או במכסת נפשות אקרקפתא דגברי א' המרבה וא' הממעיט וסדר חלוקה באשר ימצא לו עלי בא"ר בטוש"ע סי' ק"ד ס"י ואנן בדידן בתר מרן גרירי דפסק שם אקרקפתא דגברי ע"ש ובשנת תקמ"ו בא מעשה בימי עט"ר ראש על ארץ מורי הרב חק נתן בראובן שהיו נושים בו ישראל וגוים ונשבר ובדיני התגרים חולקים לפי הממון כסברת ר"ח ז"ל והיו סבורים מהב"ד כיון דיד גוי באמצע ודנין לחלוק לפי הממון כך דנין לישראל הנושי' בו ומורי הרב ז"ל הכריע שיחלוקו בתחילה עם הגוים לפי הממון והיה הנשאר הדר דינא לחלוק אקרקפתא דגברי וכך עלתה ההסכמה בועד הב' בתי דינים שבעיר והנה בעתה ה'ן ספק בידי בא' שיש לו שנים או ג' שטרות על לוה א' ונושים בו ג"כ ב' או ג' אנשים כל א' בשטר בפ"ע היכי לידיינו דייני להאי דינא מי אזלינן בתר השעבוד הני תרי ותלת הויין או"ד בתר המלוה אזלינן והוא בא' ולא יטול אלא חלק א' ואתמ"ל דאינו גובה אלא חלק א' דבתר מלוה אזלי' אם מכר או נתן לאחריני מי הוו כתרי גברי דהשתא מיהא הא איכא תרי קמן או"ד בתר מעיקרא אזלי' ומלוה חד הוא דאיכא

וחזיתיה לה' הדרישה סימן ג"ן דפשיטא ליה דמאריה דתרי שטרי דשקיל תרי חולקי והדר ק"ל מהך דפ' ג"פ דף קע"ב דשטר בר מאה לא לשווי ליה כתרי שטרי בר חמשין חמשין וכו' ואי תרוייהו מלוה ולוה ניחא להו עבדי' להו כמ"ש רשב"ם ור' ירוחם ואמאי והא מטי פסידא לאחריני דזמנין משכחת לה דלוה לית ליה לשלם לכולהו בעלי חובין וחד מב"ח אית ליה תרי שטרי ואי אמרת דגבי תרי חולקי הא מטי להו פסידא לשאר ב"ח וניחא ליה דלכוליה האי לא חיישינן גם הש"ך שם סק"ב פשיטא ליה דשקיל תרי חולקי וק"ל מהך דג"פ וניחא ליה בתרי אנפין וחד כמ"ש ה' הדרישה ברם מ"ש ז"ל כמ"ש בסי' ק"ד ס"ו אני ענ"י לא מצאתי והך ס' די"א לא היא לנ"ד איך שיהיה הני כה'ני שלוחי דרחמנא נינהו על דעת א' לו' יסמוכו דגובין לפי מנין השטרות

ותבט עיני עוד לבוא לבית הספק היכא דהמלוה לית ליה אלא חד שטרא וזימנין פלגא דשטרא אי יהביה לאחרינא היכי פלגן בהדייהו דאי בתר השתא אזלי' הא איכא תרי ואי אזלי' בתר שעבוד ליכא אלא חד והאי ספיקא אכתי לא אפשוט. וחזי הוית להב"ח בתשו' סי' ל"ה דפשיטא ליה דלא שקיל מאריה דשטרא ואע"ג דאית ליה כמה שטרי לא שקיל אלא חד וחיליה מהך דפ' ג"פ ע"ש וכבר תרגמוה סבי ממלאכת כהנים והב"ח לפום מאי דחייש לקנונייא מהך דפ' ג"פ הורה דה"ה אם מכר א' מהם דאינו גובה אלא חלק א' וראיה מדאמר שמואל המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול דאכתי פש ליה זכותא בגויה ע"ש לענ"ד אהמ"ר לא שמה מתיא דלא אהני הך טעמא אלא לענין דמצי מחיל דתרי שעבודין אית ליה המלוה על הלוה כמ"ש התוס' בפ' הכותב דף פ"ה ובכמה דוכתי' ועיין מה שהארכתי לקמן מערכת אות ש' בדיני שטרות בס"ד אבל לנ"ד לא מכרעא כלל וה' ז"ל מסתמיך ואזיל בתר חשש הקנוניא ולדעתו ז"ל צ"ל דודאי המלוה הוא דשקיל ולא הקונה דאתי מחמתיה כיון דאכתי אית ליה זכותא בגויה א"כ היכא דהוא נושה בלוה ק"ק ומכר מנה וכפי החלוקה יעלה לחלקו ק"ק אם יטול ק"ק כפי מה שחייב. לו או"ד דהשתא מיהא לית ליה אלא מנה והקונה אינו גובה כלום נמצאת אומר דהך זכותא דאכתי אית ליה חובת גברא לחוב לקונה וה' העיד כי רבני עירו דנין שגובה ב' חלקים אלא שהוא ז"ל כ' שדבר זה מתקנת ב"ד ולא מדינא ע"ש ולפי מה שנתבאר בדעת הסמ"ע והש"ך דינא יתיב ולא מהתקנה שו"ר לתלמידו ה' בעל צמח צדיק סי' ט"ו שעמד על זה והעלה להלכה כדעת ה' הדרישה והש"ך והעלה שאם מכר לאחרים נוטלין חלקם ופליג אדרביה בהעלם דבר וזו הלכה העלה ה' מוהרי"א באורות וה' בית אברהם העיד שכך היה דן אביו ה' ז"ל אלא שכעת ראיתי לה' שאגת אריה סי' ד' שנטתה דעתו לדעת הב"ח

(ב) גביית בע"ח. ראובן אי"ש סחו"רה זבוני ומזבין ונושים מקצתן אנשים סוחרים מדמי הסחורות ועמד א' מהנושים ונטל מראובן מיני סחורות בשיעור חובו וכשמוע שאר הנושים בו עמדו לקבול עליו בדין באומרם אליו תא ונפלוג אקרקפתא דגברי כהסכמת מרן בש"ע סי' ק"ד ס"י דאנן בדידן כוותיה ק"ל ולאו כל כמינך ליטול חלק בראש הו'רה גבר עמיתי בתורה דיינא בארעא שארנו וקרובנו כי רב הוא הי"ו דלא אהניא ליה תפיסתו וסמא אייתי בידיה תשו' ה' מוהר"א ששון ז"ל סי' ס"ז שכתב ואע"ג דקניית השטר היתה אחר שידעו שהם שבורים ולכאורה היה נראה לומר דדמי לתפיסה אחר שנולד הספק דהא אפי' לאו מילתא וכו' עכ"ל אלמא דעת עליון. דאם באמת היה הענין דהתפיסה אחר ידיעת השבירה לא אהנו מעשיו וקרו ליה מהדרנא אלו דברי ה' קרובנו הי"ו ונומיתי לו אהמ"ר לא שמה מתיא לא דמיא כעכלא לדינא דנ"ד לא מקריא תפיסה ולא תורת תפיסה כלל כיון דהלוה גופיה הוא דאזבניה והתפיסה דכה"ג זכה במקחו דלא גרע מלוה או מכר או נתן דבמטלטלין זכה הלוקח או מקבל המתנה כמ"ש בטוש"ע סימן ט' וגבי חוב מקולקל ושיירא המהלכת במדבר דקי"ל דאם אמר לעצמי הצלתי דזכה בחלקו כמ"ש בטוש"ע סי' קע"ו וסי' קפ"א ס"ב יעו"ש אבל נדון ה' ז"ל שהלוה הוא תפס מעצמו בכח השטר שהיה מלוה שהוא מלוה של השות' דוק ותשכח ואפי' לפ"ד מור' נר"ו עין רואה דה' מוהרא"ש לא פסקא ליה מילתא דדמי לתפיסה אחר שנולד הספק אלא בדרך היה נראה לכאורה לומר דדמי וכו' ולאו דפשיטא ליה ועוד בה דהאי מילתא דתפיסה לאחר שנולד הספק לא הויא תפיסה תליא באשלי רברבי וכמ"ש לקמן במערכת אות ת' מדיני תפיסה בס"ד א"כ כי אמרי' נמי דדמי לתפיסה שאחר שנולד הספק כיון דפליגי בה רבוותא נו"ן לא מפקינן מידי התופס דשפיר מצי למימר קי"ל כמ"ד דחשיב תפיסה מעליא היא. וכ"ש לפי מה שהוכחתי בעניותי שם בדיני התפיסה שדעת מרן בש"ע כמ"ד דחשי' תפיסה מעליא ע"ש ובנדונו של ה' ז"ל נמי דינא הכי הוא דאין מוציאין מיד זבולון מה שהוא חייב לראובן ושמ' השות' מטעמא דכתי' בעניותנו

איברא דאכתי נשאר לנו לברר דעת ה' מהרא"ש במאי דכת' ואע"ג דמכירת שטרו' דרבנן ושעבוד דב"ח דאורייתא מ"מ כיון שתפס זכה וכו' ע"ש דמאי שיאטיה דתפיסה הכא דעיקר מאי דק"ל דלא אתי מכירת שט' דרבנן ומיעקרא שעבוד דב"ח דהיא