משכנות הרועים קז

הבכור שמת בחיי דוד אביו וכו' ולא לפסקא דדינא הוו אלא לפי דברי וכו' דוק ותשכח:

וראיתי לה' כנ"הג ז"ל סי' רפ"א בהגה"ט אות ל"ח שהביא תשו' מוהר"ם מפדווא מ"ש משם הרמב"ן וכ' ע"ז שרבו ה' מהרימ"ט ז"ל סי' ע"ז חולק ע"ז ע"ש אע"ג דבעלמא אמרי' הילכתא כבתראי מ"מ דוקא היכא דחזו לקמאי ופלגן בהדייהו אבל אי לא חזו לס' דקדמאי אמרינן אלו חזו להו הוו מורו כוותייהו ואזלי אלא דהכנ"הג אאידך טעמא אחרינא מיסתמיך ואזיל דכ' וכן משמע מסתמיות כל הפוסקים שלא הזכירו על דל שפתותיהם דבר גדול בזה ובעלמא אמרינן אם איתא להא מילתא הוו שתקי מינה קמאי וכמ"ש הרי"ף ז"ל ע"ד הבה"ג ומ"ש עוד הכנ"הג וע"ע בתשובתי וכו' הלא היא בס' בעי חיי סי' קי"ח כי שם הקיף את ה' מוהר"א די בוטון ז"ל בתשו' במה שרצה לפ' דלא כ' הרמב"ן אלא לענין איסור הלאו ע"ש ועיין לה' עדות ביעקב סי' פ"ב שהביא תשו' ה' כנ"הג דהאומר לסמוך ע"ד הרמב"ן בזה מגן שויא עש"ב וה' עדות ביעקב ד' ר"י השיב על דבריו

מיהו לענין דינא תמ"ה תמ"ה יקרא מהמדרש שכתבנו מפי השמועה ומספרי ג"כ ע"ש ואחרי מופלג נר' בעליל ס' הבהיר חיים שאל ח"ב למו"ד ה' מהרח"א זיע"א ובסי' ר"ג עמד ע"ז ע"ש ובשנת התקס"ה בא מעשה לידינו והסכמנו לבטל צוואת הזקן והורינו לדון הבכור שמת בחיי האב בחלק הבכורה ונתוועדנו ע"ז פעם אחר פעם וכך עלתה הסכמתנו וכעת מצאתי לה' מוהרימ"ט ז"ל בח"מ סי' ע"א שנשאל בבכור שמת בחיי אביו והאב צוה שיחלקו נכסי עזבונו בנו ונכדו לחצאין ובטל הצוואה מטעמא דאינו יכול לרבות. ולמעט בחלק הירושה ע"ש ולא זכ'ר שר האל"ף דברי הרמב"ן ז"ל הניתנים למעלה

(כז) בנים אמרינן בפ' הבע"י דס"ב דבני בנים הרי הם כבנים ע"ש ובפ' י"ג ד' קכ"ח ע"ב אמרינן דמר בריה דרב אשי מכשיר עדות כן הבן על זקנו ובמאי מוקים האי ברייתא דקתני בני בנים ה"ה כבנים אלא ודאי דלא אמר ה"ה כבנים אלא לענין פריה ורביה ולא. לענין כבוד ולא לשאר מילי עיין מוהריק"ו ז"ל בשורש מ"ד ענף קמ"ב ועיין בפי' רשב"ם ז"ל בפ' י"ג ד' קמ"ג ב' גבי הנודר מן הבנים ע"ש ואתה דע לך דאע"ג דאפסיקא הילכתא כמר בר רב אשי דבר ברא לא הוי בכלל ברא מיהו גבי דעתו של אדם קרובה אצל בנו פלוגתא בין שרי צבאות ישראל עיין כנה"ג סי' ר"י בהגה"ט אות ח"י ומור"ם ז"ל שם תפס בפשי' כס' הרא"ש ז"ל דבנו דוקא ועיין בסמ"ע ועיין בנמק"י לשם וה' המבי"ט ח"א סי' ן' ועיין. בפ' מקום שנהגו ד' נ"ד בד"ה אלה בני שעיר ובפסקי תוס' לשם ועיין בתשו' הריטב"א ז"ל שהביא הרבי' ז"ל בססי' רפ"א ע"ש ועיין תשו' הרא"ש ז"ל כלל פ"ב סי' ד' הנמק"י לשם ומוהראנ"ח ז"ל ח"ב סי' ל"ד עיין כנה"ג לשם והב"י ז"ל כ' בשם תשו' מיימו' דבן אשתו נמי קרוי בנו וחמותו קרויה אמו ועיין פמ"א סי' ס"ז דף קל"ג רע"א שהביא תשובת. הרשב"א ז"ל ח"ב סימן רט"ו ומוהר"ם אלשיך סימן. ד' ובתורת חסד סי' ד"ל ותשובת בני משה סימן ן' והרב דברי ריבות סוף סימן קצ"ד ומוהר"א ששון סי' ע"ג דק"ה ובכותב נכסיו לבן הבן בין הבנים יש להסתפק אם נאמר בזה ג"כ דלא עשאו אלא אפוטרו' ועיין להרב העיטור ז"ל גבי הך דאמר רב הונא פ' י"ג דקל"ג הכותב נכסיו לבן בין הבנים אבל לענין דקי"ל עשוי אדם שלא להשביע את בניו ל"ד בניו אלא שאר יורשיו נמי כך עלה בהסכמ'ה ה' החביב ז"ל בח"ב סי' ל"ב ודלא כמוהר"א מוטאל ז"ל ע"ש ועיין בשיטת הרמ"ה ז"ל והיא לו' נדפס'ה בקרב הימים בפ' מ"ש סי' מ"ג ובדברי המגיה לשם שהאריך ע"ש

(כח) בני ביתו. אהא דאמרינן בפ' מש"מ ד' קמ"ג ההוא דשדר פיסקי דשראי לביתיה אר"א הראוים לבנים לבנים הראוים לבנות לבנות וכו' חזיתיה למרנא ה' מהר"י ן' מיגש ז"ל בתשו' הנדפסים מחדש סי' ל"ב דאיתשיל קמיה אי מיירי בש"מ או בבריא והשיב בתו"ד וכתב וה"מ דשדר סתם ולא פי' אבל היכא דפי' ואמר אלין ליהוו לבני ביתאי מכי אמר הכי הא ודאי זכו להו בני ביתיה בההוא מדי דהו"ל כמאן דפריש ואמר אלין ליהוו לבנאי ולבנתאי דהא בני ביתו קאמר ובני ביתאי בני ובנתא משמע וכיון שכן בין הראוים לבנים בין הראוים לבנות פלגי להו בשוה עכ"ל ומדבריו נר' דאשתו לא הוי בכלל בני ביתו מדלא קאמר דאתתא נמי פלגא בהדייהו ובהא דאמר בס"פ ג' שאכלו גבי כוס של ברכה ומשגרו לאנשי ביתו פירש"י אשתו שוב מצאתי בפ' מש"מ דכ"ד אהא דתניא היה ישן. עם בניו ובני ביתו פרש"י אשתו והקשו עליו התוס' דלא אשכחן אשתו דמקריא בני ביתו ע"ש ולפ"ז נר' דהריב"ם אזיל ומודה כדעת התוס' דאשתו אינה בכלל בני ביתו והיה נר' דמהא לא איריא דא"ל דע"כ לפ' התוס' על רש"י אלא התם דקתני בניו והדר קתני בני ביתו בהא הוא דפליגי על רש"י דלא אשכחן דאשתו גרידא מקריא בני ביתו אבל אה"נ בני ביתו סתמא אשתו מכללא אתיא ועיין לה' מג"א בסי' רנ"ג ס"ק י"א וסי' תקט"ו סק"ו ולה' פר"ח בי"ד סי' צ"ט סק"ד דנקטו בלישנייהו דינא דבני ביתו ואשתו בכלל היתה והתוס' ז"ל גבי משגרו לאנשי ביתו דפרש"י אשתו לא חלקו עליו משום דבמקומו מוכרע והך דהיה ישן במטה דקתני בני ביתו משמע הכי ומשמע הכי הוכרח רש"י לפ' חדא דאין אשתו בכלל וחדא דביתו זה אשתו א"כ מאי ק"ל להתוס' דלא אשכחן דאשתו מקריא בני ביתו ואפשר דס"ל דיש לחלק בין לישנא דאנשי ביתו ללישנא דבני ביתו. איברא דהראיה שהביא הפר"ח מריש פ"ג דמעשרות במאי דאיתא בירוש' התם וכתבו הר"ש והתוי"ט ראיה שאין עליה תשו' ולא ידענא מה יענו התו' בראיה זו ואם כינים אנחנו דגם הריב"ם ס"ל כדעת התוס' זוהי שקשה סוגיית הירושלמי הלזו. איברא דהרמ"ה ז"ל בחי' לשם פ' מש"מ סי' מ"א אוקי להך דר"א דפסקי לשראי בדלית ליה איתתא וכ"כ הנ"י לשם והטור רס"י רמ"ז כ' השולח חפצים לבני ביתו הראוי לבנים וכו' נר' ודאי שלא כדעת הריב"ם דסבר לה מר דברא וברתא פלגי להו בשוה ואח"כ כ' דהטור לדברי הרמ"ה דמיירי בדלית ליה איתתא אלמא דס"ל דבני ביתו כולל גם האשה אלא דהכא במאי עסיקינן בדלית ליה איתתא וכמ"ש הרמ"ה ז"ל וכשיטת רש"י ז"ל דס"ל דבני ביתו אשתו נמי בכלל אלא דר"א בדלית ליה איתתא מיירי ועיין לה' חיים שאל ח"א סי' ע"ד אות ט'

(כט) בנים הנולדים ראו' נשא את לאה ותלד לו רש"ל ותמת לאה וישא את רחל ותלד לו את יאודה ואת דינה. ועמד ונתן חצי קרקע החצר