משכנות הרועים קו

הכל דרך עראי בשכירות חדש או שנה ואין בהם קדושה וכו' ובזמנינו זה במלכות הנז' אין לנו רשות להזמין בית קבועה לשם ב"הכנ כ"ש שאין לנו רשות לבנותו ואנו צריכין להטמין עצמנו בבתי תחתיות וקולה לא ישמע מפני הסכנה א"כ אפי' שיהיה בית דירה למעלה על הבית שאנו מתפללין בו כמנהג אין למחות ובלבד שינהגו בנקיות הבית שלמעלה מבית התפלה עכ"ל קושטא קאי כי ת"ל במקומותינו אין פוצה פה ומצפצף ואנו בונין מחדש ב"כ בקרקע של ישראל ובבתי נכרים שאינם אלא בשכירות בעלמא בלי שום קניית החזקה מהגוי אלא שלפעמים תואנה הוא מבקש הגוי בעל הקרקע ע"מ לקבל פרס או להוסיף מעט בשכירות וא' מב"כנ בנויה בחצר של רב פלילים והעליל עליהם ורצוהו בתוספת השכירות ואפי' בערי תוגרמה שהעיד הרב שיש סכנה בדבר חזינן לה' מוהרימ"ט ז"ל בחי"ד סי' ד' שחוכך להחמיר כל זמן שעדין מתפללין בו ע"ש וה' ד"מ ז"ל בסי' קנ"א כ' משם מוהרי"ט עמ"ש מרן בשם המרדכי דאין איסור להשתמש ע"ג ב"הכנ אלא תשמיש. של גנאי כגון לשכב שם וכ' מוהרי"קו ז"ל שדמוהו לגגי ההיכל דדוקא כשבנו אותה מתחי' לשם ב"הכנ אבל אם יחדו איזה בית להתפלל בו מותר לשכב עליו דומיא דהיכל שנבנה ע"ד כן ופסקו בהגהה שם וחילוק זה מבואר ג"כ בדברי מהר"י ב"ח ודקדק כן מל' הרמב"ם ז"ל גבי הגבהת בתים יותר מב"הכנ ע"ש וע"ד מהר"יו הללו כ' הכנה"ג ז"ל וז"ל וכן המנהג עכשו ומ"מ שומר נפשו ירחק מדבר זה שכל מי שראי' מדרש בבית א' מביתיו התחתיי' והוא משתמש בבית שעש' שע"ג המדרש לא הצליח מהם ירדו מנכסיהם מהם מתו מהם לא זכו ליבנות עכ"ל ועמ"ש ה' מג"ד ז"ל ואין לומר דשאני התם נהי דלא נבנה בתחלה לשם ב"הכנ הא מיהא צ"ל משום שאותו הבית קנין כספו מדתלה בעיקר הבנין אבל בית שהיא שכורה דפשי' שלא נבנית לשם ב"הכנ כיון דאינה אלא שכירות גרידא למיחש נמי לא חיישי' הא ליתא שמוה"רי ב"ח בבית השכורה קאמר ובלבד שינהגו בנקיות בבתים שלמעלה מב"הכנ עכ"ל ולשכב שם ודאי דאין זה נקיות אלא דרך גנאי כמ"ש מרן בש"ע סס"י קנ"א ע"ש וריהטא דלישניה משמע אפי' לשכב והוא בא' באשתו אמרי' ק"ו אלא שלשון בית דירה שכ' מהר"י ב"ח צריך ביאור ואע"פ שמרן בש"ע סתם לן סתומי דהשוכרים בית ומתפללין בה אין בה קדושה היינו לענין מכירה אבל לענין תשמיש של ביזוי לא כמו שמבואר בדברי מהריב"ח שמשם מקור דבריו וכ"כ הכנ"הג בתשו' סי' כ"ו ע"ש הביאו מופת דורינו ה' מוהרח"א ז"ל ע"ש ומ"ש ה' עוד משם תשו' הרמב"ם דמותר לדור בבית שע"ג ב"הכנ ע"ש סי' קנ"א אין זה דעת מרן בש"ע שם שכ' דלשכב הוי תשמיש של גנאי ואסור ובשאר תשמישים יש להסתפק ע"ש אלא דאיכא למימר דעין שלמעלה הוא הקדוש מרן ז"ל לא ראה תשו' הר"ם במ"זל ואמרי' דאי שלטה עינו בתשו' זו היה דוחה ס' המרדכי מקמי רבינו ז"ל וכן מצאתי למופת דורינו זלה"ה בתשו' חיים שאל ח"א סי' נ"א שכ"כ אפי' על מה"ריו ע"ע והק' על רבי' ז"ל ממתני' דאין שוטחין ע"ג פירות ושאני ליה בין גג מכוסה דבנין הבית לגג הנראה לעין כל וכדי בזיון ע"ע ולע"ד איפכא מסתברא דבגג מכוסה בבנין הבית הוי תשמיש קבוע משא"כ בגג בעלמא

כד) בכור קי"ל האומר על בנו הבכור לא יטול פי שנים או לא יטול אלא כ"וך או מחצה או כיוצא דלא אמר כלום וכמ"ש בטוש"ע סי' רכ"א לבד זה ראיתי בס' ה' בית דוד בהשמטות שאחר מפתחות חלק אה"ע שכ' באב שנתן קסת הסופר לבן הבכור בעד חלק הבכורה ונתרצה הבן שלא לתבוע עוד חלק הבכורה מה שעשה עשוי ומדמה לה ע"מ שלא ישמט בשביעית ע"ש

(כה) בכור מי שיבם אשת אחיו שלא נתעברה כלל מאחיו וילדה זכר והוא בכור אינו נוטל פי שנים אע"פ שהוא בכור לאביו כך מצאתי לה' שמחת יום טוב משם ספרי

(כו) בכור קי"ל שהבכור נוטל פי שנים בנכסי האב ואפי' מת הבן הבכור בחיי האב בני הבן הבכור יורשים בנכסי הזקן פי שנים כמו שהיה ראוי אביהם לירש שבניו עומדים במקומו כמ"ש בטוש"ע סי' זר"ע ע"ש ובסי' רפ"א נתבאר דאין האב יכול למעט בחלק הבכורה ע"ש וכ' הרמב"ן ז"ל בפי' על התורה ע"פ לא יוכל לבכר וכו' על פני וכו' וז"ל ממ"ש הכתוב על פני בן השנואה הבכור יראה לי שאין המצוה הזאת והדין נוהג אלא בחיי הבכור אבל אם מת הבכור בחיי אביו אע"פי שהוא יורש חלק בכורתו בקבר ומורישו מן הדין אל בניו אם רצה הזקן ואמר ירשו בני כ"וך בנכסי דבריו קיימין כדרך שהן קיימין כשאין שם בכור וכן אינו עובר בלאו הזה אם לא הכיר הבכור לאחר מותו כי לא שייך מצות על פניו רק בחייו ע"פ אהרן אביהם ע"פ תרח וכן כולם עכ"ל הרב ז"ל

ושמעתי מקשים ומטו בה משמיה דה' מהר"י ברוך ז"ל ובמדר' בס' במדבר פ' כ"ג מייתי התם פלוגתא בהא דר"י אמר בחייו ורחב"א אמר במותו ויליף לה מדכתיב ויקם אברהם מע"פ מתו ע"ש א"כ ה"נ גבי לא יוכל לבכר ע"פ בן השנואה הבכור לרחב"א אפי' במותו ע"כ שמעתי ורשום בזכרוני ותרתי בלבי דל' פני נופל על החי ועל המת דאלת"ה תק"ל לכל חד מהנך קראי דמייתי אידך בר פלוגתיה אלא ודאי בהא ל"פ אלא גבי אהרן הוא דפליגי דמ"ס במותו דוקא דאי בחייו איך שמשו בכהונה בחיי אביהם ולדעתיה משום דהתם אירעה טומאה לאהרן ושמש אלעזר ואירעה טומאה לאלעזר ושמש איתמר ומייתי תו התם מעשה דקמחית ע"ש ולמ"ד בחייו לא ניחא ליה למימר במותו משום דאין ב' בנ' מתמנים ואיהו מתרץ למילתיה דשמש אלעזר תחת אביו ומת אלעזר ושמש איתמר תחת אביו ע"ש אבל לעולם אין הכרע בדבר ע"פ דמשמע הכי ומשמע הכי ומעתה זוהי שקשה בדברי הרמב"ן ז"ל מנ"ל לפרש דע"פ דהכא בחייו דוקא דילמא במותו נמי קאמר כמו ויקם אברהם מע"פ מתו למימרא ל"ש בחייו ל"ש במותו איתיה בלאו דלא יוכל לבכר והנלע"ד דכוונת הרמב"ן ז"ל עכ"פ מלת פני משמע חדא מתרתי או בחייו כמו ע"פ תרח אביו או במותו כמו ויקם אברהם מע"פ מתו דלא אשכחן בשום דוכתא דפני קאי אתרוייהו בין בחיים בין במות ולהכי מסתבר לאוקמי קרא בחייו דקאי אבכור גופיה אלא שהדבר מתמיה דבר שלא נדרש בדברי רז"ל אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה למיעקר לאו ועשה מן התורה בדבר שלא נמצא לו יסוד מוסד בש"ס הגם דרב גובריה ורב חיליה מי כמוהו מורה צדק ובתשו' מהר"ם מפדווא שהביא דברי הרמב"ן ז"ל הללו לא כתב אלא שלפי דברי הרמב"ן יוכל האב לחלק את בנות