משכנות הרועים קה

אלי לעכב עלי יורה המורה לצדקה שורת הדין להיכן הדעת נוטה ויבא שכמ"ה

זאת אשיב ראשית מאמר הוא הדבר שנו חכמים בפ' לא יחפור ד"ך ע"ב חנות שבחצר יכול למחות וכו' ולא מקול התינוקות ובגמ' מ"ש רישא ומ"ש סיפא ומסיק אמר רבא סיפא אתאן לתשב"ר בג' וכו' ת"ש מי שיש לו בית בחצר השותפין ה"ז לא ישכירנו וכו' ולא לסופר יהודי וכו' הב"ע בסופר מתא ופירש"י מלמד תינוקות העיר ומושי' מלמדים תחתיו והוא מורה את כולם איך יעשו ויש שם קול גדול עכ"ל נראה מפי' ז"ל דס"ל אע"ג דמצוה קעביד כיון דמיכנף כל בני העיר ויש שם בודאי קול גדול כוליה יומא אינו יכול לישן מהקול גדול הזה משו"ה מצי מעכב וראיתי להרמב"ן ז"ל בחי' לשם שהק' לפרש"י כיון דלצורך מצוה נגעו בה אדרבא כ"ש כשמרבה תלמידים ותי' כיון דטפי מכ"ה לא הוי מצוה מן המובחר ע"ש וה"זל כ"כ לפי גרסתו בדברי רש"י אבל בדברי רש"י שלפנינו כתוב לאמר שעושה מלמדי' תחתיו והוא מורה להם איך יעשו ולפ"ד הללו הדרא קו' הרב לדוכתא דה"נ מצוה מן המובחר דכל א' אינו מלמד אלא כ"ה וסופר מתא הוא עומד עליהם לנחותם הדרך אשר ילכו בה בודאי כגון דא מצוה רבה היא אלא עכ"ל כיון דכל תינוקות העיר כולם נקבצו באו במקום אחד הדבר ק' לשמוע והוא ז"ל פי' הא דתנן שאינו יכול לישן מפני קול הנכנסין וכו' לישנא מעליא נקיט אבל משום דמרבה עליו את הדרך הוא שיכול למחות בידו עכ"ל דעת שפתיו ברור מללו דמשום טענת הקול אינו יכול לטעון משו"ה לא ניחא ליה לפרושי דמשום רבוי הקול יכול למחות ולמדנו מדבריו ז"ל דדעת רש"י כל שהוא מעמיד ריש דוכנא שפיר מצי לאוקמוה ולא ממעיט אלא היכא דלא הויא מצוה מן המובחר מיהו כ"ז בתשב"ר אבל לשאר מצות לא שמעי' מדברי רש"י אי חשיב כתשב"ר או דוק' בתשב"ר ומהתקנה אבל הרמב"ן ז"ל קרי בחיל דפי' סופר מתא כותב שטרות הוא או כותב ס"ת אלמא דשמיע ליה דוקא תשב"ר ומפני התקנה והתוס' דחו פירש"י וניחא להו במה שפי' ר"ח דסופר מתא היינו כותב שטרות בני העיר ע"ש ש"מ דס"ל דכותב ס"ת ומזוזות כיון דמצוה קעבדי א"י למחות וה"ה לכל שאר מילי דמצוה

גם הרב מוהר"י ן' מיגש ז"ל הובא במקומו לשם שכ' בפי' אבל כותב ס"ח לא מצי לעכב עלויה עכ"ל וכ"כ הרי"ף לסופר יהודי כותב השטרות ע"ש וכ"כ הר"מ במז"ל בפ"ז מה' שכנים ה"ט ולא לסופר יהודי שכותב השטרות עכ"ל וכן בקדש חזיתי להרמ"ה ז"ל בחי' שם סי' נ"ה שכ' וז"ל ומסתברא דה"ה לשאר מילי כגון מיגרס אורייתא משנה תלמוד וצלויי בעזרה לא מצו מעכבי ליה עכ"ל ובסי' נ"ו כ' וז"ל הא דתניא מש"ל בית בחצר השותפים וכו' אוקי' להאי סופר יהודי בסופר מתא שכותב שטרות ואגרות של רשות אבל בסופר כותב סתו"מ וכו' לא מצי מעכב דאי ס"ד דמצי מעכב וכו' ע"ש ע"כ שם סי' ז' וסי' נ"ה וה"ד דיכיל למימר משום היזק ראיה א"נ משום שמרבה עליהן את הדרך אלא חד מתרי. תלתא טעמי נקט א"נ שינה אלים טפי דכייל מילי דר"הר א"נ משום סדרא דסיפא נקטא עכ"ל א"נ כל מאי דמצי לעכב בתשמיש הרשות שרי רחמ' בתשמיש של מצוה כמו שנאמר

אמור מעתה ר"ח והתו' והרי"ף ומוהר"י ן' מיגש והרמב"ם והרמ"ה ז"ל סברי מרנן דבכל מידי דמצוה לית איניש דמחי בידיה ורבי' הטור רס"י קנ"ו פסק דסופר מתא היינו כותב שטרות משו"ה יכול לעכב ושם בס"ח כ' וז"ל וכן א"י למחות בידו מלמד תינוקות שב"ר ואפי' הן רבים והה"נ לכל מילי דמצוה כגון לחלק צדקה או להתפלל בעזרה עכ"ל ומרן בש"ע שם ס"א כ' סופר מתא כותב השטרות וכו' ובס"ג כתב וה"ה לכל מילי דמצוה שאינו יכול לעכב עכ"ל ובב"י שם ס"ו ס"א כ' וז"ל ואם רצה אחד מבני החצר וכו' בא ללמד כל תינוקות העיר וכו' לדעת רש"י יכול לעכב ולדעת שאר הפוסקים א"י לעכב עליו ואם רוצה לכתוב סת"ומ או לעשות מצוה אחרת כגון לחלק צדקה או להתפלל בעזרה מדברי רש"י והרמב"ן שיכול לעכב עליו אך לדעת רבי' וכו' א"י לעכב וכן נראה דעת ר"ח והתוס' והרי"ף והרמב"ם עכ"ל עין רואה דר"ח והתו' והרי"ף והר"י ן' מיגש והרמב"ם והרמ"ה ורבי' ירוחם והטור ומרן בש"ע כחדא שריין דשפיר מצי עביד ב"הכנ להתפלל שם והמעכב ע"ז אינו אלא מן המתמיהין ואין שומעין לו על כן דבריו לעו והאמת יורה דרכו דרך הטוב והישר והצדק ומ"ש מרן בש"ע רופא או נאמן וכו' פי' רופא מוהל ע"ש לשיטתיה אזיל אבל לדעת מרן דכל מילי דמצוה א"י לעכב צ"ל דרופ' ממש קאמר ועיין בהסמ"ע ופרישה

(כב) בית הכנסת. עצים ואבנים של בית הכנסת של רבים מותר למוכרן להדיוט לבנות בהם מה שירצה ה' משאת בנימין סי'

ל"ב

(כג) בית הכנסת. לענין מה שנוהגים פה מתא תונס יע"א שבחצרות שלנו שהקרקע של עכו"ם ושכורים הם לישראל והרשות נתונה ביד העכ"ום להוציא את השוכר אחר כלות זמן השכירות אלא שאין ישראל אחר רשאי לשוכרה מחמת התקנה הקדומה הילכך אם היא קרובה לחצריהם וטירותם משכירי' אותם לגוים או ישכנו בעליה ואם היא במבואות הישראל תשאר סוגרת ומסוגרת עד שיתפשרו זה עם זה ולפעמים יעמוד ישראל השוכר ומייחד בית אחת מבתי החצר לעשות ב"הכנ ובונים בה היכל ועושים לה בימה כדת מה לעשות אעפ"י שעליות בנויות ע"ג והנה בעתה בא מעשה בראובן שהוא מוחזק בחצר א' ועליה ע"ג וייחד בית א' מבתי החצר להתפלל בה ועשה בה היכל ואח"כ עמד ומכר חזקת העליה לזולת ולעת עתה עמדו בעלי החצר יורשי ראובן להוסיף היכל אחר בבית שמתפללין בה ובעל העליה מעכב עליו באמור אליו כי הוא מתקדשת מקדושת היכל ואז אין לו להשתמש תשמיש של חול או לשכב שם וזילי נכסי כי אין הבית שוה עוד שומתה יורה המורה לצדקה ויבוא שכמ"ה

זאת אשיב הלא ברא'שי מודעת זאת מ"ש מרן ז"ל בש"ע א"ח סי' קנ"ד ס"ב וז"ל השוכרים בית ומתפללין בה אין לו דין ב"הכנ עכ"ל ושורש דבר זה הובא בב"י משם מוהר"י ן' חביב ז"ל עמ"ש הטור ז"ל שם דרחבה של עיר אעפ"י שמתפללין בהם בקביעות שם אין לו דין ב"הכנ וכן בתים וחצרות שמתפללין בהם באקראי אין בהם שום קדושה כ' ע"ז מרן ז"ל כ' מהר"י ן' חביב ז"ל כי בתי כנסיות שאנו מתפללין בהם תוך חצרות במלכות תוגרמה הם דומים לזה מהטעם שאמרו חכמי' ברחבה של עיר שאין בהם משום קדושה דאקראי בעלמא הוא וכל דירתנו בבתיהם ובחצריהם ובטירותם