משכנות הרועים קד

הטוב ושכמ"ה

זאת אשיב ראשית מאמר נובין ונידון כמ"ש הב"י ז"ל סי' קמ"ט סי"ג וז"ל מכ' בשם ס' אגודה דבי ריש גלותא לא מחזקי' בהו יש רוצים להוכיח דדבר שהוא של הקהל לא מחזיקי' בהו כי הם מוחזקים עכ"ל עין רואה דלדעת המוכיחים כנ"ד דהקהל החזיקו בחלונות ההם לא עלתה להם חזקתם דהוו כדבי ר"ג ומעתה מ"ש הרב"י ז"ל בא"ח סי' ק"ן וז"ל מכ' בשם ה' האגודה מפי"רת הבאתי ראיה על א' שבנה נגד בהכ"נ ורצה להרחיק ד"א ואמרתי דבב"הכנ צריך אורה גדולה כמו איספלידא דהכא עכ"ל ועיין ברפ"ק דב"ב ד"ז וש"ע ח"מ סימן קנ"ד סכ"ה עיי"ש צ"ל דמיירי בב"הכנ של יחיד דאהני ליה חזקתיה א"נ את"ל בב"הכנ דרבים מיירי ובהחזיקו באורה דליכא טעמא דבי ר"ג א"נ שהיו החלונות פתוחות לחצר הגוי וקנאה הישראל וכמדומה דבכל הני ליכא למימ' טעמא דבי ר"ג ואהני א להו חזקתייהו

איברא דדעת המוכיחים ק"ט מהא דתנן בפ' לא יחפור דכ"ג אהא דתנן התם ואם לקחו אפי' בית רובע ה"ז בחזקתו איתמר עלה טועני' ללוקח ומוקי לוקח איצטריכא להו ופריך מדתנן גבן זיזין וגזוזטראות טראות דטוענין ללוקח גבי רבים ומשני צריכה דאשמעי' גביה ר"ה דאימור וכו' אחוליה אחליה לגבי בע"ה וכו' אבל רבים מאן פייק ומאן שביק אימא לא צריכה ועיין דין השובך בסי' קנ"ה סל"ב ודין הזיזין בסי' קי"ז ע"ש ואם איתא לס' המוכיחין דהקהל דינא דבי ר"ג אית להו היכי אהניה להו חזקתייהו דזיזין ושובך שבתי וראה דלא על המוכיחין בלבד תמיהתנו אלא גם על רבי' בעה"ט ז"ל שכ' בסס"י קמ"ט בשם הר"י אברצלוני ז"ל וז"ל המחזיק בשל הקדש של עניים ושל ב"הכנ אין להם חזקה וכו' עכ"ל דמ"ש מהך דשובך וזיזין הניתנין למעלה דאהניא להו חזקה

וראיתי להרב"י ז"ל שהביא תשו' הרשב"א ז"ל שנשאל בחברת הקברים אם יש להם דין חזקה למחזיקים והשיב דיש להם חזקה ואע"פ שהמחזיק בב"הכנ אין לו חזקה כפי מה שאני סבור דמאן מחיל ומאן שביק כדמוכח בשלהי חזקת ואע"ג דלא משמע הכי לכאורה בפ' לא יחפור וכו' כבר ראיתים את אשר פירשתי וכו' עכ"ל דעת עליון דלא מחזקי' בשל רבים ופי' ז"ל בשמועה ה"ה במקום שלהי חוקת ע"ש ובתשובותיו ח"ב סי' רצ"ב והביאו מרן בב"י סי' זי"ת ולכאורה היה נר' לייחס סברת המוכיחין לס' הרשב"א ז"ל וכפי' השמועה אלא דלא משמע דא"ה מ"ט גמרי לה מדינא דבי ר"ג ת"ל מאן פייס ומאן שביק דהך טעמא איתא בגמ' עלה דחזקת רבים ועוד נהי דלא מחזיקי' בהו אבל אינהו דלא מחזקי לא אתמר בגמ' והרשב"א ע"כ לא שמיע ליה האי סברא דא"ה לימא טעמא דשויא לתרווייהו דמטעמא דר"ג אמעוט תרווייהו אלא ודאי לא ס"ל וא"נ מצית אמרת כהמוכחים ס"ל כהרשב"א כהך פי' דשמעתת' מ"מ כיון דבעי למימר דלא מחזיקי' ולמחזיקים בהו נקטו הך דבי ר"ג דתרווייהו משתמעי אלא דג"ז א"א ליחס להטור שכ' בסי' קנ"ה בהדיא ל"ש יחיד ל"ש רבים ומהך פשטא דשמעתתא וכמ"ש מרן בב"י שם והדרן קושיא לדוכתא ובשלמא לטעמא דקיהיב בחזקה דלא מהניא משום דאיכא למימר דהרואה אומר דללקט פירות לצורך עניים הוא ולהניחם אצלו וכו' איכא למימר דשאני התם דאיכא למיתלי מ"ה לא אמחו בידיה דמימר אמרי כסבורין היינו דמלקט הוא לצורך עניים אבל בחזקת נזקין מא"ל וכיון דלא מיחו בידי אמרינן דארצויי ארצי להו אלא להך טעמא דקיהיב הטור דטענה נמי לית ליה דאם איתא דמכרו לו קלא אית להו למכירת זט"ה במע"אה קשיא דבגמ' קאמר דאחולי אחליה ופי' התוס' ז"ל דהיינו זט"ה במע"אה ע"ש וא"כ גבי זיזין ושובך דחזקה אית להו כדאמרן מ"מ טענה לית ליה משום דקלא הו"ל לזט"ה ולכאורה היה נר' לחלק דלא כתב הטור טעמא דקלא אלא לגבי המחזיק גופיה דאכתי מידכר דכירי ואם איתא הו"ל קלא אבל בהך דזיזין דמיירי ביורש ולוקח דמסתמא זמן טובא הוא אמרי' דקלא הו"ל ואיפסיק כי ברוב הימים ישתקע הדבר אלא דזה דוחק במובן והמכוון אצלי דלק"מ דהטור מיירי במכירת שדה וכרם ובית דכיון דאיכא שינוי רשות מהקדש ב"ה ועניים לזולת קלא אית ליה אבל במחילת רשות לנזקין א"צ דפייסינהו בזוזי לית ביה קלא והדעת מסכמת לחילוק זה ועיין לה' גו"ר ז"ל כלל ו' סי' ט'

ברם דבעיקר דברי הטור ק"ט לענ"ד דכיון דפסיק ותני דלא עלתה לו חזקה אע"ג דאית ליה טענה דשטר הו"ל ואירכס לא מהימן דאפי' חזקה בלא טענה לא מהניא וכדאיתא בפ' חזקת ועיין סי' ק"מ וא"כ מה צורך לאורועי בטענה וצריך לחלק בה כדכתי' כיון דבלא"ה לא אהני ליה חזקתיה ולקמן יתבאר בע"ה הדרן לדידן דדעת הרשב"א ז"ל דלא כדעת המוכיחים ז"ל מדאיצטריך לאוכחי מההיא דפ' חזקת כמדובר ולא גמר מהך דבי ר"ג וכ"ה דעת הטור דיהיב טעמא דהרואה אומר וכו' ועוד דמתרי טעמי דאמור רבנן ליכא למשמע מינה דאינהו נמי לא מחזקי דלא שייכי הני טעמי אי משום דס"ל להרשב"א ז"ל כס' הרא"ש ז"ל שהביא הטור שם דדוקא דבי ר"ג דהיו נוהגים כמלכים וכו' לא כן שאר הולכים בחצרות המלכים ע"ש ולא דייני' להקהל כבי ר"ג ממש ומסתייהו אי מדמו להו לשאר משרתי בחצרות המלכים א"נ מצי סבר הרשב"א ז"ל דלא כהרא"ש בהא וס"ל דמחזיקי' להקהל דצייתי לדינא נינהו וילפי מתקנתא ולא ילפי מקלקלתא

ומעתה דעת המוכיחים זוהי. שקשה דאשכחן דאהניא חזקה בשביל רבים בנזקין ואי מיירי בנחלת שדה וכרם ת"ל מטעמא דהרואה אומר כמ"ש הטור ז"ל דכה"ג איכא בגמרא התם בחזקת ועוד דהך טעמא דבי ר"ג רבו עליה רבוותא ז"ל שמורים לב"י אי דוקא דבי ר"ג או לאו דוקא כמדובר ולמ"ל למיעל נפשייהו בפלוגתא ואי משום דהאי טעמא לא אימעוט אלא דלא מחזקי בהו אבל נינהו דלא מחזקי לא משמע להו מ"ה נקטו חדא טעמא לתרוייהו הא גופא קשיא דאמרי' בב"ב די"ב מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו ופי' רשב"ם ז"ל דודאי לרבים מחל וכו' וכגון שהחזיקו וכו' עכ"ל ועיין בסי' שע"ז ובבאר הגולה ע"ש ואם איתא דרבים דינא דבי ר"ג אית להו היכי מהניא להו חזקתייהו ועיין מוהרח"ש ז"ל ח"ג סי' ה' והשאר נאבד

(כא) בית הכנסת. ראובן יש לו חלק בחצר א' עם : שמעון בחלקים מבוררים לכל א' מהם וכל אחד מוציא מכיסו לצורך הבנין בחלקו ושמעון נדבה רוחו אותו לקבוע ב"הכנ בא' מהבתים שיש לו ולהתפלל עם הצבור וראובן עמד כנגדו ומיחה בו כי הוא אמר שהוא מרבה עליו הדרך משום הנכנסים והיוצאים ושמעון השב ישיב דמצוה קעבידנא ומה לי ולך כי באת