משכנות הרועים קב

בהסכמת אחי וריעי יושבי על מ'דין הי"ו כי"ר ויש לדמות דין זה למוכר קודם חלוקה שהביא הכנ"הג ז"ל סי' ר"ט בהגה"ט אות ב' וה' בית דוד חה"מ סי' קי"ז מהספר וה' מוהר"י חנדאלי בס' אדרת אליהו סי' כ"ד וה' מח"א ז"ל ה' זכיה סי' א' שהמכירה קיימת והשיגו על החולק ואתה תחזה מה שהארכתי לקמן במערכת אות ש' מדין שכירות סי' בס"ד

האמנם עדין נשאר לנו לברר דאם היה האב עודינו חי וטוען ששייר איזה דבר בבית והבן טוען שלא שייר כלום על מי להביא הראיה וכבר בא חכם הרזים הכנ"הג שם אות ז' עמד בזה שה' המבי"ט ח"ב סי' קכ"ה ס' דעל האב להביא ראיה אמנם ה' לח"ר סי' קס"א כ' דעל הבן להביא ראיה ושכן מתבאר מדברי מוהר"ם אלשיך ז"ל סי' ע"ב ומהתימא מה' משפטים ישרים סי' ל"ז שעלה ונסתפ'ק בזה והכריע דעל הבן להביא ראיה ולא זכר ש"ר לתשו' המבי"ט הלזו גם אשו"ר לה' מוהריט"ץ ז"ל סי' רפ"ב דפסיק ותני דעל הבן להביא ראיה ע"ש ואולם ח"י אני מדבר דבימי ר' אב"א עט"ר הרב החסיד ז"ל וסיעת מרחמוהי נו"ן במעשה שהיה ופסקו שעל האב להביא ראית עד שיביא עדים האב שהניח באצטבא שבבית ב' יורות גדולות של נחשת ולא זכה הבן שוב התבוננתי בענין מה שדן ר' אבא תמ"ך וסייעתא דשמייא נו"ן שאותה הבית נבנית מחדש לנישואין בנו עד שהוקבע שמה בית של פ' ובכה"ג כ"ע מודו דעל האב להביא ראיה וכמ"ש ה' מוהר"ם אלשיך ז"ל סי' ע"ב אלא שמדברי ה' לח"ר סי' קס"א דמיירי שבנה הבית בשביל בנו כמ"ש בשאלה ואפ"ה פסק שעל הבן להביא ראיה אם לא עלתה לו . חזקה שדר בה אחרי שפי' מאביו ע"ש

איברא דאכתי נשאר לנו לברר בנ"ד דאם הבן בשעה שהשיאו אביו היה סמוך על שולחן אביו ואח"כ נסתלק מע"ש אביו ודר בה יותר מב' חזקה מי מהימנינן לכן שפינה את הבית אביו במגו דאי בעי למימר במכר או מתנה זכיתי בה ועד תלת שנין מיזדהר איניש בשטריה תו לא מיזדהר השתא נמי דקטעין פנויה היתה כל הבית מהימננן ליה ובשבועה דע לך דהא דתנן בפ' חזקת דאין חזקה לכן בנכסי האב איתמר עלה דף נ"ב חלקו לא ומחזיקי' זה על זה ופי' רשב"ם נתפרדו האב והבן שאין הבן סומך ע"ש אביו וכו' עכ"ל גם רבי' אן' מיגש ז"ל הובא במקו' לשם כ' דפי' חלקו כלומר פי' זה מזה ונמצא זה דר ואוכל בבית בפ"ע וזה בביתו לבדו נעשה כשאר בני אדם ומחזקי' זע"ז עכ"ל גם אשו"ר להרמ"ה ז"ל בחי' לשם סי' ר"ס שכ' וז"ל אבל אם פירשו זה מזה ונמצא זה דר ואוכל בבית בפ"ע וזה בביתו בפ"ע לא מחלי אהדדי שהרי נעשו כשאר כל אדם ומטול הכין מחזקי אהדדי וכו' עכ"ל ורבי' ז"ל בפ"ג מה' טוען דין כ"ה כ' וז"ל ובן שפירש מאביו וכו' הרי הן כשאר כל אדם וכ' ה"ה ז"ל פי' חלקו ונתפרדו הבן מהאב שאין הבן סומך עש"א כלל וכן פי' ז"ל עכ"ל והטור סי' קמ"ט ס"ה כ' נסתלק מעל שולחנו מחזיקין זע"ז ע"ש והעתיקו מרן שם ס"ד ומריהטא דלישנא דהני רבוותא משמע אע"ג דמעיקרא כי נחית להך ביתא סומך היה ע"ש אביו מכי פירשו והדר דר בה שני חזקה עלתה לו חזקה

איברא דהאי מילתא באשלי רברבי תליא ביורד ברשות אם יכול לומר הדר זבנתא כמ"ש בטו"שע סי' ק"ן עש"ב ולפי המסורת המסור בידינו מגדולי האחרונים כשמביא מרן ב' סברות בשם י"א וי"א שדעתו לפסוק כי"א בתרא ולשם כתב שאם אכלה ג"ש אחר שכלו ימי המשכונה יש לו חזקה עכ"ל וע"ע בתשו' ה' תורת חסד סי' ק"פ קפ"א וה' תורת חיים ח"א סי' ז"ך וה' משפטים ישרים סי' ל"ז ובמוהר"ש גאון שם סי' ט"ל ולה' עדות ביעקב שי' קמ"ה ובהמש"ל רפי"ג מה' טוען ע"ש ובנדון שדן דין אב"א למלכא עט"ר תמ"ך היה הבן סמוך על שולחנו ונסתלק והחזיק בה יותר משני חזקה והבית בהבנותו ע"ש בנו להנשא וכבר נסתלק מע"ש אביו א"כ עלתה לו חזקה למ"ד כמדובר אמטו להכי הטילו על האב להביא ראיה והכי הוה שהביא עדים וזכה בה ויראה מזה שדעתם ז"ל דבעלמא על הבן להביא ראיה

(ח) בית דין בכל דוכתא דאמרי' אין אחר מעשה ב"ד כלום ואם טעו בשומא וכו' שנת' בסי' ק"ט ע"ש דוקא ב"ד של ג' אבל ב"ד של ב' כחד חשיבי ועיין בשו"ת מוהר"א ששון ז"ל סי' קל"א

(ט) ב"ד לפעמים בא ב"ח לתבוע מהלוה מה שחייב לו וב"ד כותבי' לו שטר יגבה חובו לאט לאט מדי שבת בשבתו או מדי חדש בחדשו אין לו דין שטר דלא נכתב על עיקר החוב אלא על אופן הפירעון כך דנתי בדעתי הקצרה שוב מצאתי להרש"ך בח"א סי' יו"ד שכ' שאינו נקרא מעשה ב"ד שלא להשמט והו"ל כשאר שטרות ומשמט ע"ע וצריך להתיישב בדבר ועיין לה' כנה"ג ז"ל סי' ס"ז בהגה"ט אות כ"ב שהעתיק תשו' זו ע"ש

(י) ב"ד קי"ל ב"ד שטעו בשקול הדעת משלמין מביתם ומשלשין ביניהם כמ"ש בטוש"ע סי' כ"ה בפרטות ואם אין לדיין לשלם על הדין האחר לפרוע בנגדו כדין א' שהלוה או הפקיד אצל ב' שנת' בסי' ע"ז ורצ"ט או דילמא דמי לב' שהזיקו דפליגי בה הרמ"ה והרא"ש ז"ל כאשר נתב' בטוש"ע סי' ק"י ועיין בשו"ת מוהרח"ש ח"א סי' מ"ב ומה שעמדתי במערכת אות שי"ן לקמן מדין שותפים בס"ד

(יא) ב"ד מנהג הארץ הזאת נעמ'י יע"א שהיאודי אשר ישרת בית המלכות לתת פרס הקצוב לאנשי חיל המלך יר"ה הוא אשר ימנה הדיינים וסופרי מתא וז' טובי העיר איש איש במשמרתו באופן שכל מיני שירות כללות הקהל יצ"ו נחתכים על פיו ואיש לא ימרה את פיו כי כן ניתן לו מנת המלך ור"ה לרדות בעם כפי מה שיראה ויכשר בעיניו ולמנות במאמר פיו אשר ייטב בעיניו ואפי' אם ז' טובי הסכימו הם והב"ד למכור איזה דבר של כללות דהוי אינם רשאים לעשות קטנה או גדולה אלא אחר נטילת רשות משר העיר והוא חותם בראש ואם לפעמים שלא יחתום כותבין בשטר וכ"ז נעשה בהסכמת שר העיר כך נוהגים מימות עולם ועד היום צריך לדעת לענין דינא דמוכרין דבר של קדושה זט"ה כמ"ש בא"ח סי' קנ"ג ע"ש וכ' מרן בב"י שם בשם המרדכי ישן דעכשו אפי' בשל כרכים נמי מוכרין זט"ה לבדם נתנה הארץ וא"ץ מעמד אנשי העיר ע"ש ועיין בשו"ת מוהר"א ששון לו סי' קפ"ג ובשו"ת משאת בנימין סי' ל"ג ובתשו' ה' פמ"א ז"ל ח"א סי' קי"ח וח"ב סי' ד"ן ובה' אליה רבה ז"ל שם בא"ח ע"ש משם ראב"ן אמור מעתה זט"ה הממונים עפ"י שר היאודי המתמנה עפ"י המלכות איישר חיליה או לא ועיין בשו"ת ה' דברי יוסף ז"ל סי' ל' מה שהוכיח שצריכין להיות מבוררין מהצבור יע"ש והכי רהוט