משכנות הרועים קא

שיתן לו הישראל סך מה שיאותו ז"לז ויכתוב לו שטר העולה בעש"ג שמכר לו אל"כלו וקוצב לו שכירות הבית או החצר בעד כמה לשנה ואז אין לו רשות לגוי להוציאו ממנה ולא להוסיף עליו על דמי השכירות ונעתק כל כוחו של גוי ואין לו עוד בה אלא דמי שכירות הקצוב בינותם דודאי יודה מורי הרב ז"ל דזכה הבן וכ"ש אם החצר או חבית קנויה בקנין הנקרא אסתנ'זל והוא שיקנה הכותלים של הבית וכל הנטפל לבית ואינו פורע עוד אלא שכירות הקרקע דוקא כפי מה שנתרצו זה לוה דפשיטא דבכ"הג דמודה רבינו ז"ל דזכה הבן ז. ובשנת תקנ"ט בא מעשה לפנינו באחד שהשיא לבנו הגדול בבית אחת מחצרו המוחזק בה חזקה גרידתא ודר בה עד אחר מות האב וכשבאו האחים לחלוק החצר עמד וערער בנו הגדול על דבר הבית שהשיאו אביו בה וכבר הרב מורי זיע"א עלה האיש ההוא מעירו לשכון כבוד בארצנו תוב"ב ונתבקש בישיבה של מעלה וה' מוהרש"א זיע"א הוא היה ראש על ארץ יע"א ולא הסכים להורות בה שלא זכה בבית דלא שאני ליה בין מולקי' לחזקה ואז עמד אחיו של הבן הגדול והביא לנו ס' הכנ"הג אה"ע של ר' הגדול מוהר"י אלבמרוזו זיע"א בעל ס' ז"י אתיא במה הצד כתוב למ"ר וז"ל בסי' נ"ט ע"ד מוהרש"ך שהביא הכנ"הג וז"ל ודין זה אינו נוהג אלא במולק"י אבל בחזקות שלנו אינו נוהג וכ"כ מוהרש"ך ח"ב סי' מ"ג וכן דנו קדמונינו ז"ל ע"ה יצחק למכרוזו עכ"ל וכמדומה שרבי' ז"ל אף הוא ראה תשו' מוהרש"ך ז"ל וה' מוהרש"א זיע"א לא האמין שהדברים יצאו מפי קדוש עד ששלח הספר לה' החסיד מוהר"י זרקא זיע"א כי הוא ספרא רבא דישראל ומהמיוחדים שבתלמידי רבי' הגדול זיע"א ובקי טפי בכתיבת יד רבו זלה"ה והעיר שבבירור גמור נתברר לו שאינו כתי' רבו ז"ל כלל ומזוייף מתוכו ועמדו האחים ונתפשרו ביניהם

וכעת ראיתי לה' מוהרש"ח. בס' משפטים ישרים סי' ל"ז פלפל בענין המשיא בנו שבחזקת חצרו ולא חש לחלק בין חזקה למולק"י ע"ע הן היום נראה בעליל ס' תשו' מוהרש"ך ח"ב והדבר יצא מפי המלך שהביא היא חזקת הישראל והבן היה פורע שכירות הבית לתוגר בעל גוף הקרקע ע"ש הוברר הדבר כי מה שכ' במה הצד בס' כנ"הג של רבי' הגדול ז"ל שכ"כ מוהרש"ך עד שקר ענה ולא מ'ר בריה דרבינא חתים עלה וכמו שהעיד ה' מוהר"י זרקא זלה"ה וביום ד' י' לחשון שנת נפלאו"ת מתורתך נתוועדנו רוב ב"ד יצ"ו והסכמנו לדון מכאן ולהלאה דאין לחלק בין שתהיה הבית מולק"י או חזקה ושאם יש הפרש והכחשה בין האב לבן שהאב או יורשיו טוענין ששייר בה איזה חפצים והבן. טוען פנויה היתה שעל הבן להביא ראיה ושלא כדעת ה המבי"ט ז"ל שהביא ה' כנה"ג ז"ל דרובא דאיתיה קמן הכי ס"ל כיון דהיא מילתא בלא טעמא וכמו שאכתוב לקמן בע"ה

(ז) בית חתנות. קי"ל המשיא לבנו בבית קנאו כמ"ש בטו"שע אה"ע סי' ע"ו ע"ש משפטיו ותנאיו. ראובן יש לו קרקע וחזקת חצי חצר א' ולשמ' חצי חזקת החצר אמנם הקרקע הוא של הגוי ועשו חלוקת . זמנים ביניהם בענין הדירה שראובן ישכון וישכין בבתים ידועים ושמעו' בבתים ידועים למשך איזה שנים וחוזרים חלילה ובתוך הזמן עמד ראו' והשיא לבנו בא' הבתים אשר בעת. ההוא היא בחלקו ונישואין ראשו' ובתולה וכיוצא כמו שנתבארו פרטיו שם ור' נשא אשה אחרת והוליד בן והלך לו כדרך כל הארץ וחל"ש ועמד כעת חנוך ן' ראובן וטען שהבית שהשיאו אביו בתוכה זכה בה מדינא שנתבאר שם בש"ע באה"ע שאול נשאל שורת הדין כדת מה לעשות ויבא שכמ'ה

זאת אשיב דה' מוהרש"ך ז"ל בשניות סי' מ"ג כ' בענין מי שקנה בית וכתב לו שטר הטבה שאחר עבוד כ"וך שנים יחזור וימכרנה לו כנודע מדין הוטבות ובתוך הזמן השיא את בנו באותו הבית אם זכה הבן או לא וע"ז כ' ה' ז"ל וז"ל ועוד יראה לומר דאפי' אם היה השיא ראו' לבנו בבית הזה אין כאן מקום לומר שקנאו דאפשר לחלק ולומר דמאי דאמרי' המשיא בנו הגדול קנאו היינו היכא שהבית מוחלטת לו ואין לאחרים שום זכות בבית אז אמרי' דאמדי' דעתא דאב שמרוב שמחתו גמר ומקנהו אבל אם יש זכות לאחר בבית מה מקום לומר שקנאו דהא אפי' אם שייר לאב כלום. בבית אמרי' דלא קנאו כדאמרי' בפ' מ"ש כ"ש כשיש שיור לאחר בבית כנ"ד שנשאר זכות ושיור מקום למוכר לחזור ולקנות הבית כמו שבא בשאלה א"כ מילתא דפשי' היא דאין כאן מקום לומר שקנאו עכ"ל מוכח מכאן שדעת ה' ז"ל דכל שאינה מוחלטת בידו אע"ג דהשתא מיהא דידיה היא הא מיהא כיון דמצי למיהדר דליקני ליה לא חשיבא מוחלטת בידו כ"ש כשהשותף מעכשו מוחלט לו חציה אמנם בעיקר מה שהוכיח וז"ל דהא אפי' שייר כלים לאב בבית אמ' דל"ק וכו' לעד"ן דלאו ראיה היא דהתם שאני דגלי דעתיה דלא איכווין לאקנויי ליה ואכתי צריך לו לתשמישו ולאו משום שיור זכות הוא וכ"כ הנמק"י ז"ל והכנ"הג ז"ל שם בהגה"ט אות ב' קבעה להלכה ואנכי לא ידעתי כיון דה' מוהרש"ך ז"ל בדרך אפשר לחלק ולומר וכו' אמרה למילתיה משמע דלא פסיקא ליה ולאו להך מילתא איתשיל דנדונו מיירי כשדר בה אחר הנישואין ומדברי מוהרש"ך הללו יצא לדון בדבר חדש מקו' וז"ל וכ"ש כי הבית משותפת עם אחיו שלא חלקו עדין כמ"ש בתשו' עכ"ל קושטא קאי דבעיקר דינו של ה' מוהרש"ך לא החליט המאמר לפסקא דדינא דבנדונו לא השיאו בבית רק שאחר הנישואין השכינו שם ולרווחא דמילתא כ' דאפי' השיאו באותו הבית אפשר לחלק ולומר וכו' וכ"ש דעיקר ראייתו משיור האב לענ"ד לא שמה מתייא וכדכתיבנא בעניותינו אמנם מה שחידש הכנ"הג בבית המשותפת עם אחיו והשיא בה את בנו קודם חלוקה דלא קנה הבן ע"ש נ' דמיירי שהאב הניח להם כמה בתים אלא שעדין לא חלקו דאי מיירי דהבית עצמה בשותפות מאי אריא דלא חלקו דמה חלוקה שייך בבית א' לאב דבית שמענו ולא חצי בית לשליש ולרביע לא שמענו וה' ז"ל כ' וכמ"ש בתשו' ולא זכינו לאורה שכבר חיפשתי בד"ח תשו' ה' ולא מצאתי אלא ודאי כדכתי' ואם כנים אנחנו בכוונת דברי הרב ז"ל אינו ענין לנ"ד שאני התם דלא קנה משום דילמא לכשיחלקו לא תפול אותה הבית בחלקו של אביו ומתרוקן כל כחו ממנה מכל וכל והוי דומיא לנדון ה' מוהרש"ך דדילמא הדר מוכר וקונה אותה בהגיע תור זמן המוגבל וממילא מתרוקן כל כחו מהבית ההיא וחוזרת לבעלים הראשונים אבל בנ"ד דלעולם אינו מתרוקן כחו מהבית אלא לענין דירה נוהג שבעולם עושים שומת בני החצר וחולקי' אותם לחצאין ובית גדולה כנגד בית גדולה גם זה לעומת זה וחוזרים חלילה יראה דבכ"הג יודה ה' דקנה הבן ואני ענ"י איני תוקע עצמי לדבר הלכה למעשה אלא עד שיתחוורו הדברים כשמלה