משכנות הרועים י

מה' זכייה דין ה' שגם הרב העטור סובר כן וכ"ה דעת הרמב"ם שם וכתבו הרמב"ם והר"ן ז"ל וז"ל דלהכי אמרי' אקנינהו ניהליה או אסיפא דביתיה שהוא מקום מסויים עכ"ל מרוצת דבריה' מוכחא שפיר אע"ג דביתיה מסויומא אכתי. לא מצי לאקנויי אגבה עד דמסיים המקום דהוא סיפא דביתא וכמ"ש ברישא דאי לא סיים ליה הנך ד"א בפי' לא קנה והשתא ק' לענ"ד דאיהו ז"ל הדר מותיב לנפשיה מהך דחצי שדה אני מוכר לך דמשמנין ביניהם ומשני התם הט' משום דסיים לו השדה ע"ש אלמא דבסיים לו השדה קנה הכחוש שפיר וכמ"ש רבי' ז"ל שם א"כ תק"ל לדידיה דאמאי איצטריך לסיומי סיפא דביתא תסגי בחלק סתם מן הבית אלא מאי אית להו למימר מילתא יתירתא הוא דעבד ר"פ ומאי ראיה מייתי למילתיה ובלא"ה איכא למימר דלדעת האומרים דאין לסיים כלל כמ"ש הראב"ד ז"ל וה"ה משם חכמי דורו את"ל דדוקא אינהו ז"ל מפרשי פי' אסיפא דביתא מפתן הבית המחובר לקרקע הוא וכקרקע דמי כמ"ש רש"י בפי' קמא ואורחייהו דרבנן לאשמועי' דינא אגב דמחובר לקרקע ע"י מעשה ידי אדם נמי חשיב שפיר כקרקע וקונים אגבו ואי ק"ל לדעת האומרי' צריך לסיים מהאי דר"פ דהא דמסתייעת מדברי ר"פ דאמר אגב אסיפא לותביה מאידך עובדא דמייתי התם בפ' הגוזל דף ק"ד ע"ב דר' אבא הו"ל זוזא בי רב יוסף ושדריה לרב ספרא. לאתויינהו דקאמ' נקנינהו אגב ארעא סתמא ולא סיים ליה האי ארעא היכא קיימא הא ודאי לק"מ דהתם לא הקנה ר' אבא אלא דר"י קאמר לר"פ מאי תקנתיה נקנינהו לך אגב ארעא ומיהו אנה"נ כי מקני ליה ר' אבא ודאי דמסיים ליה מאי דבעי דאין ביד ר"י לסיים ועלה מייתי הך עובדא דר"פ גם אשו"ר לה' העטור ס"ו מאמר אגב שכתב וז"ל דבעי' מקום מסויים וכדאמ' צפונו לפ' ועמו ק' צאן וק' חביות וכו' ואי לא לא קני וכו' הילכך בעי למכתב ד"א בצפון חצירי וכו' עכ"ל והענין דגרסי' בפ' מש"ס דף קנ"ו אמר"א לחכמים מעשה במרוני א' שהיו לו מטלטלין הרבה ובקש ליתנם במתנה א"ל אין לו תקנה עד שיקנם עג"ק הלך וקנה בית סלע ואמ' צפונו לפ' ועמו ק' צאן ודרומו לפ' ועמו ק' צאן וכו' אלמא דאיבעי ליה לסיומי ממש הך ארעא דמקני ליה ולקנות אגבה הנהו צאן וחביות ולקוצר דעתי יש להשיב דרבנן לא אמ"ל לסיים המקום אלא סתמא א"ל אין לו תקנה | עד שיקנה עג"ק והמרוני לגרמיה הוא דעבד מלתא יתירתא ואי ס"ד דבעי' מקום מסויים באיזה רוח צפוני או דרומי הא דקי"ל קרקע כל שהוא קונין ע"ג מטלט' שיעור כ"ש היכי מצי לסיומי ועוד דבפ"ק דקידושין דכ"ו ב' מייתי האי עובדא ומייתי תו עובדא אחרי' דקאמ' עמד ולקח בית רובע ואמר טפח על טפח לפ' ועמו ק' צאן וק' חביות וכו' ולא סיים הנך טפחים לאיזה רוח וקיימו חכמים את דבריו אלא לאו ש"מ דמדינא לא בעי לסיומי מקום הד"א אלא סיום השדה או בית סגי והמרוני אדעתא דנפשיה קעביד ולא גמיר דינא איברא זו היא שקשה לדעת ה' העטור דלא תיסגי ליה בסיום המקום והחצר עד דמסיים בצפונו או בדרומו מה יענה צדיק באותה שאמ' חצי השדה אני מוכר לך משמנין ביניהם דבמאי קנה כיון דלא סיים וזו היא שהכריחתו להר"י ן' מיגאש ורבי' לומר דא"ץ לסיים החלק וצע"ד כעת וראיתי להרשב"א בחי' לקידושין שם שכתב וז"ל והא דקתני הכא צפונו או דרומו לאו עכובא הוא ואין אגב צריך יחוד מקום בצפון או בדרום והכא לפי שהקרקע עצמו היה מחלק ביניהם היה מסיים להם את הקרנות וההיא דר"פ דאקנינהו אגב אסיפא דביתא לאו בדוקא עכ"ל מ"ש ז"ל לאו בדוקא ק' לשמו' דר"פ עביד עובדא בלאו דוקא ומ"ש לתרץ הך דצפונו או דרומו גם הריטב"א ז"ל שם בחי' והר"ן שם בפי' ההלכות כ"כ ע"ש ואחרי מופלג זמן רב הארץ האירה בפי' הרמ"ה לבתרא ולשם בפ' מי שמת סי' קנ"ח כתב וז"ל והא דאמר צפונו לפ' ודרומו לפ' לאו למימר דמאן דמקני אגב ארעא ל"ק עד דמסיים ליה הקרקע דמקני אגביה וכו' אלא הכא ה"ט דאיצטריך לסייומי וכו' משום דהאי גברא למפלגינהו לנכסיה הוה בעי וכו' איצטריך לסיומי לכל חד מינייהו כי היכי דלא ליתו לאנצויי דלא לימא האי מהאי גיסא אקני ליה והאי מהאי גיסא אקני ליה וכו' עכ"ל וכדברי הרשב"א והריטב"א והר"ן ז"ל ולפ"ד ז"ל צ"ל דבאידך דקתני טפח על טפח ולא סיים דודאי דמדינא הכי הוא לדעתם ז"ל ולא חש לסיים כי היכי דלא ליתו לאנצויי משום דפורתא קלישא היא לא מנצו עלה ואיהו לא נתכוון לזכותם בההוא שיעורא קלילא אגבייהו ולפ"ז למאי דבעי למפשט בעיין בקידו' שם אי בעי' צבורים עו"ק או לא מהך דקתני לקח בית סלע ואמ' צפונו לפ' ודרומו לפ' וסא"ד דהאי בית סלע ברוחב הסלע שהוא קטון מהכיל ולאו בר מתנה הוא דבציר מטפח ומחלקהו לכמה מקבלי מתנה א"כ אמאי איצטריך לסיומי צפונו ודרומו כיון דפורתא זעירתא היא ודאי דלאו בר מתנה ולא אתו לאנצויי עלה ואע"ג דדחינן ק' כסלע הא מיהא לענין דינא אי בעי סיום אי לא לא ישתנה הדין בין למאי דסא"ד מעיקרא ללמאי דמסיק והנלע"ד דהני רבוואתא מפרשי כפי' בתרא שפי' רש"י שהוא מקום גבוה וחדוד ולא מצו קיימי ביה ק' צאן וק' חביות לכל חד אלא דכל כי האי הו"ל לפרש ולא למסתם סתומי אמור מעתה דעת רש"י והרי"ף והר"י ן' מיגאס והרמב"ם והרב העיטור דבעי' מקום מסויים ולדברי הרב העיטור אפי' הנך דה"ק צריך לסייומינהו בצפון או בדרום אבל דעת התוס' והראב"ד והרמ"ה והרשב"א והריטב"א והר"ן א"ץ לסיים המקום כלל וראיתי למרן הב"י ז"ל בר"י סי' ר"ב שהביא תשו' הרשב"א וז"ל ואעפ"י שמקצת גדו' הראשו' סוברים כן והראיה להם ממעשה דמרוני בפ"ק דקידושין וכו' וליתא וכו' ומעשה דר"פ לאו דוקא ומעשה שהיה כך היה ופוק חזי מאי עמא דבר שכן הכל כותבין ונתתי לו דא"ק בחצירי וכו' עכ"ל וכעת נדפסו תשו' הרשב"א ז"ל ח"ג ומצאתי תשו' זו בסי' קי"ד ע"ש ולע"ד כי ק' לומר בכה"ג מעשה שהיה כך היה דלא אמרי' הכי אלא בבא לישאל על מעשה שהיה אבל בכה"ג דעבד עובדא בנפשיה אדרבא אמרי' מעשה רב עדיף למיגמר מניה ומ"ש עוד ז"ל שנותן דא"ק בחצירי וכו' הא ודאי פשיטא דלרובא דרבוואתא מהני כשסיים לו המקום וא"ץ עוד לסיים צפונו ודרומו אלא דרב העטור מר ניהו דאמר שצריך לומר בצפון חצירי ואע"ג דשטחיות מוהר"י ן' מיגאס הכי מוכחי מיהו מהך דק"ל מחצי שדה וניחא ליה דיחד לי השדה תיסגי ליה ש"מ דסיום השדה הוא דבעי וכ"ד תלמידו הרמב"ם ומאי דמייתו מהך דר"פ דקאמר אגב אסיפא דביתיה לא למדו משם אלא דסיים הבית ומאי דקאמר אסיפא לאו דוקא וכמ"ש הרשב"א ומ"ש עוד ז"ל ואע"פ שכות' דא"ק ולא כת' בחצירי וכו'