משכנות הרועים ט

מערכת אות

אלף

(א) אגב מודעה היו דברינו עין רואה שבנוסח שטרות סופרי מתא יע"א דור שלפנינו נו"ן כתוב לאמר בשטרי חיובים ושעבודים ומתנות וזולתם עמד לפנינו וכו' פ' וכו' וקנו ממני בקנין גמור אגב סודר וכו' וקנינו מיד פ' בק"ג א"ס על כמ"ד וכו'. ושומה היתה בלבי דאיך המקנה מקנה או נותן קרקע או מטלטלין אגב סודר שהוא מטלטלין א"כ מצינו קרקע ומטלטלין נקנים אגב מטלטלין ולא זו הדרך דרכה של תורה דאין המטלטלין נקנים אלא אג"ק ולא איפכא כאותה ששנינו בקידושין דכ"ו נכסים שאין להם אחריות נקנים עם נכסים שיש להם אחריות וכו' ע"ש והיינו מדין אגב כדאיתא עלה התם בגמרא. והיה ק' בעיני לתקן נוסח השטרות מכאן ולהבא שלא להוציא לעז על שטרות הראשו' וכמ"ש הריב"ש ז"ל בתשו' סי' ק"ה וסי' שמ"ה באורך ע"ש ובינותי בספרים וראיתי להרב נחלת שבעה ז"ל גברא דמאריה סייעיה בנוסחי דוקנאי אין ערוך אליו ובסי' ט"ו וך' ול"א ול"ה ול"ח הביא בנוסחת אותן השטרות כי האי לישנא בק"ג א"ס ולא חלי ולא מרגיש וכן בקדש חזיתי להרב משפט צדק ח"ב סי' שהביא נוסח השטר כתוב בו אגב סודר. גם אשו"ר להרב נאמן שמואל סי' ק"י שהביא בשאלה נוסח השטר כתו' בק"ג א"ס והרב ז"ל שם בתשו' היה בודק בעוקצי המתנה ההיא מכמה טצדקי ולא שת לבו לאורעי להך שטרא מהאי לישנא אמנם הרב מוהרר"ש יפה ז"ל בס' תיקון סופרים הנדפס מחדש עמדתי על כל נוסחי שטרות המובאות שם ומצאתי בכלן כתוב למ"ד בקנין שלם מעכשו ע"ע ולא ראיתי לא' מהרבנים שעמדו בחקירה זו עד שמצאתי להרב מוהר"א ששון ז"ל בס' בית שלמה בח"מ סי' מ"ב על מבוכה זו ישב על שטר צוואה שכתוב שהעדים נטלו קנין מהמצווה אגב סודר וזה לא מהני דקנין אגב הוא היכא שמקנה לחבירו קרקע ומטלטלין דקני באגב קרקע של מקנה וכו' ובמסגרת כתוב שם ובפ' הזהב דף מ"ו אמר בגמ' ואי אמ' מטבע נקנה בחליפין ליקניה ליה מעות להאיך אגב סודר וכו' הרי שנראה דגם לשון אגב הוא על מה שנותן הקונה עכ"ל ודבריו סתומים והנה במקום לשם משם הרא"ש ז"ל שכתב משם ר"ח ז"ל דהא דמשני תלמו' דלית ליה סודר אינו ר"ל דבעל הפירות הוא דלית ליה סודר אבל חבירו אית ליה דהכי פשטא דשמעתתא דלמ"ד קונין בכליו של קונה אב' סודר בעל הפירות שהוא מקנה המעות לא מעלה ולא מוריד אלא סודר של קונה הוא העיקר שקונים בו וליקניה ליה קונה למקנה סודרא דיליה ואידך מקנה ליה המעות חליפי הסודר וכת' דהא דמשני דלית ליה לבעל הפירות סודר הוא משום דס"ל דקונין בכליו של מקנה וא"נ קונה אית ליה סודר אין בו מועיל דאין קונין בכליו של קונה אלא בשל מקנה אהא משני שפיר דלית ליה למקנה בעל הפירות סודר אלא דאכתי לא איפרוק דלתביה ליה אידך במתנה לבעל הפירות שהוא המקנה והדר מקנה ליה למאריה ויקנה לו אגבו המעות שיש לו בבית אלא עכ"ל דלית ליה סודר לא להאי ולא להאי זה תורף דבריהם ז"ל. ואני עני ואביון לא הבינותי דבמילתיה דלוי דאמר התם דף מ"ז דקונין בכליו של מקנה מתמה תלמו' עלה א"כ מצינו קרקע נקנה אגב מטלטלין ואנן איפכא תנן וכו' ומשני בההיא הנאה דמקבל מיניה הקונה הך סודרא גמר ומקני ליה הקרקע ע"ש והשתא אי מקנה לית ליה סודרא והקונה הוא דיהביה ליה ניהליה במתנה והדר מקנה ליה לקונה מה הלשון אומרת בההיא הנאה דקביל מיניה גמר ומקני ליה ואיהו גופיה במתנה יהביה ליה ניהליה ומשם הריטב"א ז"ל כתו' שם וק"ל דמשמע משום דלית ליה סודר לבעל הפירות הא אית ליה מקני ליה בחלי' והא קי"ל בכליו של קונה דמשמע שהקונה היה לו סודר אלא דבעל הפירות שהוא המקנה הוא דלית ליה סודר ותירץ שהקונה לא היה רוצה לתת כלי שלו בהערמה זו אלא שיתן לו בעל הפירות סודר ויחזור ויקנה לו יע"ש מוכח מדבריו ז"ל שאי בעל הפירות היה לו סודר והיה נותנו להאיך להקנותו לבעל הפירות דבהכי קונה המעות של בעל הפירות וגם זה לא הבינותי דעיקר טעמא דרב דאמר בכליו של קונה משום דניחא ליה דילהוי מקנה קונה כי היכי דליגמר וליקני ליה כדאי' התם וע"ש בפרש"י ז"ל ובסודר של מקנה שנותנו לקונה ליכא למימר האי טעמא דוק ותשכח. וכעת נראה בעליל ס' הבהיר משחא דרבותא לר' חייא חי הוא בתרי עלמין וב' בניו שבנימוקי מורינו הרב מוהרש"א ז"ל סי' ר"ז בתוך דבריו נתעורר בזה ונלאה להשיב ע"ש

(ב) אגב דא"ק את זו אגיד אתיא זכירה זכירה נהירנא כד הוינא זוטרי לגברי יתובי יתבינן ברוכ'י מברכ'ינן בין ברכי רבנן עט"ר אבי'דן הרב ח"ק ר'אב'א וסייעתא דשמייא ב"ד הצדק ה' עליהם יחיו כיר"א מסתכל הוינא בשטרי שיעבו' מטלט' אגב מקרקעי ומתנות והרשאות והמכתב מכתב סופרי מתא קשישאי ודוקנאי דכתבי הכי איך פ' הקנה לפ' דא"ק שיש לו בארץ הצבי תו' ואגבן נתן או שעבד או הרשה וכו' ואשתומם על המראה לידע ולהודע מקור נפתח שרשן של דברים דלע"ד קל'ה כמות שהיא יש לדון בה בכמה אנפי אתאן לרישא שדעת רש"י והרי"ף בפ"ק דגיטין דף ח' דבעינן שיסיים המקום שיקנה לקונה לשיקנה אגבו מטלטלין ואי לא סיים ליה לא קנה וכתב הרמב"ן ז"ל בחי' לשם שהיא ג"כ דעת התייר הגדול מהר"י ן' מיגאש ז"ל וע"ז כ' וז"ל וכיון דדינא הכי הוא מאן דמקני מדי לחבריה אגב אד"ק צריך לסיומי ליה הנך ד"א דאי לא סיים ליה הנך ד"א בפי' לא קנה עכ"ל וכ"כ הר"ן ז"ל משמו שם בפי' ההלכות וכ' ה"ה בפ"ג