משכן העדות צח

מכות ובאם נימא דע"י זה דהוא עדות שאתה יכול להזימה יבורר הענין יותר דעידי אמת הם מהיכא דהיא עדות שאאי"ל יהי' קשה מדוע בעדות ממון אם היא עדות שאי אתה יכול להזימה לא נוכל לדון ע"פ העדים. וע"כ כיון דהיא עדות שאאי"ל יכול להיות דהעידו בשקר. ומדוע בעדות דבן גרושה וגלות לא יהי' בעינן עדות שיוכל להזימה. וכי ענין דבן גרושה וחלוצה אינו ענין חמור כמו עדות דבר ממון ובמקום דחשדינן שלא להוציא ממון או אפי' להחזיק בעדות שהיא עדות שאאי"ל. אמאי לא נחשוד בעדות דבן גרושה. דודאי זה היא ענין חמור מממון. אבל לפמ"ש ניחא דהא דלא מהני בממון עדות שאאי"ל היא רק כיון דהתורה הצריכה עדות שאתה יכול להזימה ממילא אם העדים אומרים איני יודע בחקירות לא ידעינן אם היא אמת. כיון דהעדות נגמר בלא דו"ח וכיון דהם אמרו איני יודע בדו"ח ויודעים דלא נגמר העדות יכול להיות דהי' אומרים כן בשקר ולא בתורת עדות כיון דיודעים דלא יהי' תועלת בעדותן. אבל אם לא היו צריכים בממון עדות שאתה יכול להזימה. אזי גם אם העדים לא כוונו עדותן בדו"ח הוה ידעינן דהיא עדות אמת. ומשו"ה בעדות דבן גרושה וחליצה דבזה לא בעינן עדות שיכול להזימה ויודעים העדים דיהני עדותן בלא עדות שאתה יכול להזימה. ממילא אומרים כן בתורת עדות. וידעינן דלא העידו שקר כמו אם הי' עדות שאתה יכול להזימה. דאל"כ קשה וכי לא יהי' העדות דבן גרושה חמור כמו עדות ממון וכמו כן לרבא דס"ל בסנהדרין דע"ח דבעדים זוממין לא בעינן עדות שיכול להזימה. וקשה אמאי יהי' נאמנים כיון דבל"ז חשודין הם שיהי' עדים שקרים אבל בזה ניחא דהיכא דלא בעינן מה"ת עדות שיכול להזימה יתקיים עדותן מה"ת ול"ח דהם עידי שקר דשנים לא חשודין להעיד שקר:

עוד נ"ל להביא ראי' מתוס' כתובות בסוגי' דעדים שאמרו בד"ה ואין אדם משים עצמו רשע דמקשי נימא פלגינן דבורא ואומרי' דהי' אנוסים אבל לא מחמת ממון רק מחמת נפשות. ותי' כיון דקיום שטרות דרבנן לפ"ד כדי לפסול השטר עיי"ש ובתוס' יבמות ד' כ"ה ע"ב בד"ה רבא אמר דהוסיפו עוד את זה דמדאורייתא עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד וכונתם נראה לענ"ד דהיא כיון דמן התורה עדים החתומים על השטר נעשה כמו שנחקרה עדותן בב"ד. וממילא הדין תורה אף אם אמרו אנוסים היינו מחמת (נפשות] אינם נאמנים דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד כמו דהיא עכשיו לאחר הקיום דאינם נאמנים לומר תו אנוסים מחמת נפשות. משום כיון שהגיד ומשו"ה אם גם דתיקנו רבנן קיום. וכל זמן שלא נתקיים לא הוה כאלו הגיד. אפ"ה לא אמרי' בזה פלגינן דבורא לומר במה שאמרו אנוסים היינו מחמת נפשות. כיון דמה"ת גם מחמת נפשות אינם נאמנים משום כיון שהגיד. ומעתה אם נימא דגם לאחר דעקרו רבנן הדו"ח מד"מ מ"מ לא הוה עדות מה"ת. כיון דמה"ת בעינן דו"ח ועדות שאתה יכול להזימה ובל"ז ל"ח עדות כלל וכל העדות היא רק דרבנן משום הפקר ב"ד הפקר. קו' התוס' במ"ע אמאי לא נימא פלגינן דבורא לומר דאנוסים היינו מחמת נפשות. דהא גם מה"ת הי' נאמנים לומר דאנוסים היו מחמת נפשות. ואם גם דעדים החתומים על השטר כאלו נחקרה עדותן בב"ד מ"מ הי' יכולין להיות חוזר ומגיד. דאם גם דכל מה שנכתב בשטר היא כאלו נחקרה בב"ד. מ"מ לא הוה רק כאלו העידו עדותן בב"ד בלא דו"ח. דהא בשטר לא נכתבים הדו"ח. וגם יכולין לומר אחרנוהו. ומשו"ה ה"ל עדות שבשטר עדות שאאי"ל. כמבואר בגמ' ר"פ אחד ד"מ. וממילא גם מה"ת יכולין לחזור ולהגיד אנוסים היינו מחמת נפשות ואין בזה משום חוזר ומגיד. כיון דהיא קודם דו"ח יכולין להיות חוזר ומגיד [ויותר מזה דמה"ת יכולין לומר. אף אנוסים היינו מחמת ממון בלא פלגינן דבורא. ואם גם דאינם נאמנים להשים עצמם רשעים. מ"מ הא לא גמרו הדו"ח. וממילא לא נתקיים עדותן בלא דו"ח] וקו' התוס' במ"ע ועימש"ל בשער... דלשיטת הרמב"ם העיקר כתי' זה של תוס' וכן תי' הרבה מן הראשונים עיי"ש ברשב"א ובש"מ. מזה ראי' דעכשיו דעקרו חז"ל הדו"ח מד"מ הוה עדות דאו' מיד. וגם מה"ת אמרי' בזה כיון שהגיד:

ויש מקום להאריך בזה בקו' המפורשים בסוגי' דנכתב ביום על הא דאמרי' מפני מה תקנו זמן בגיטין ת"ל דבעינן זמן משום דו"ח ובעי' עדות שיכול להזימה ותי' משום דלפי האמת קימ"ל דאין בודקים עדות נשים בדו"ח עי"ש והנוב"י כתב לישב ע"פ דרכו והיא דבגיטי נשים כיון דבזה ל"ש כאשר זמם כיון דלא בא רק להתיר אותה להנשא. ומשו"ה אינו פוסל אינו יודע בדו"ח. כיון דבזה ל"ב עדות שיכול להזימה והדו"ח אינו מעכבין בזה בדיעבד עי"ש. אמנם לפי מה דבארתי דלא כדבריו נדחה את זה. אמנם גם מה דתי' דהיא משום דגיטי נשים ל"ב דו"ח אין תי' זה מספיק למ"ד דס"ל דבודקים. וגם בלא"ה א"א כמ"ש הרמב"ן סוף יבמות דהיא משום דבזה"ז ליכא דיני נפשות מדמינן לעדות ממון. משמע דבזמן דהי' דנין דיני נפשות הי' צריכים בעדות נשים דו"ח. ועימש"ל. וא"כ בסוגי' דנכתב ביום דהי' דיני נפשות כדאמרי' שמא יחפה ובעי' דו"ח:

ויותר מזה קשה לי דאם גם אי אמרי' דעדי נשים ל"צ דו"ח היא רק כיון דאין לנו לדון על דיני נפשות בעדותן. ואף דשרינן אשת איש לעלמא אין זה כדיני נפשות גמור. אבל היכא דיש לנו לדון מיד בעדותן על דיני נפשות. כגון אם באו עדים להעיד על אשת איש שזינתה בהתראה. והיא חייבת מיתה ובאו שנים ומעידים לפלוני דנתגרשה מכבר בזמן הזאת שזינתה לפטור אותה ממיתה זה היה נראה לענ"ד ברור דבזה צריכים הב"ד לבדוק אותם בדו"ח ואין זה בכלל דאין בודקין עידי נשים בדו"ח. כיון דהם באים לפטור ממיתה. ויש לנו לדון מיד בעדותן לעדות נפשות ולפ"ז הא רש"י כתב שם בסוגי' בד"ה משום בת אחותו וז"ל וכשמעידים עלי' בב"ד מוציאה גיטה ואומרת גרושה הייתי ופנוי' באותו שעה עכ"ל. מבואר מדבריו דהיא לא תראה הגט רק לאחר שהעידו עדים על הזנות. ובזה לא יהי' הגט עדיף מאלו אמרו כן לפלוני דהיא נתגרשה מכבר דלא הי' מהני בלא דו"ח ובסוגי' דשם אמרתי לישב את זה כיון דקימ"ל עדים החתומים על השטר נעשה כמו שנחקרה עדותן בב"ד ומיד בשעת חתימה ה"ל כאלו נחקרה עדותן בב"ד וי"ל דתיכף לאחר הגדת עדים לחייב אותה מיתה. תוציא את גיטה בב"ד וכיון דהי' הגט בידה קודם עדותן על הזנות. ממילא דהוה כנחקרה בב"ד קודם שהיה לנו לדין ע"פ עדותן למיתה. ומהני כיון דאז לא הי' לנו לדון לענין מיתה ולא הי' בעינן דו"ח. ובזה ישבתי דברי הטור דפסק אם גירשה בגט שאין בו זמן לאחר דתיקנו זמן חייבת מיתה ותמהו עליו כיון דהגט מהני בדיעבד. אמאי תהי' חייבת מיתה, די"ל דכיון דכל זמן שלא נשאת בגט שאין בו זמן הגט פסול להנשא בגט זה. רק לאחר שנשאת הגט כשר. ממילא ל"ש בזה מיד בשעת חתימה ה"ל כאלו נחקרה עדותן בב"ד כיון דאז הי' הגט פסול ובגט פסול לא אמרי' דה"ל כאלו נחקרה. וממילא גם בזה קודם שהעידו העדים על הזנות היינו פוסלין את הגט משום דהיא גט שאין בו זמן. וממילא דלא הוה כאלו נחקרה עדותן בב"ד. רק אח"כ כשהעידו העדים על הזנות יהי' כנחקרה כיון דאז מהני דחשיב כנשאת שלא להרגה. אבל בזה י"ל כיון דיש לנו לדון מיד על דיני נפשות לא מהני עדותן בלא דו"ח. ופלפלתי עוד בדברי הקוצה"ח בסי' ל"ו עי"ש. במ"ש לישב קו' הנ"ל] ואי אמרי' כדברי הנוב"י הנ"ל דהיכא דל"ש כאשר זמם אין הדו"ח מעכב בדיעבד י"ל דגם אם באו עדים בע"פ והעידו שהיתה גרושה ולפטור אותה ממיתה. הא בזה לא שייך ג"כ כאשר זמם. וגם מלקות לא שייך בזה דהא לא מרשיעין לשום אדם רק רוצים לפטור אותה ממיתה, וממילא ליכא גם מלקות לפמ"ש הרמב"ן הנ"ל בסנהדרין ולכן לא מעכבין הדו"ח בדיעבד. ולזה מהני הגט. אמנם דכבר כתבתי דלא כהנוב"י ממילא הקו' במ"ע כיון דגם במקום דלא בעי' עדות שיכול להזימה מ"מ פוסל אינו יודע לא יהי' מהני עדותן בלא דו"ח לפטור אותה ממיתה גם קשה כמו דפריך הגמ' בר"פ אחד ד"מ א"א דבד"מ בעינן דו"ח מאוחרים אמאי כשירים. כ"כ יהי' למ"ד דעדי נשים כיון דבאים להתירה להנשא הוה כדינ"פ.