משכן העדות צז

אלא הוא. ולא בא רק לחייב שבועה. ואפי' אם אומר כן בפירוש דבא לחייב שבועה אפ"ה קימ"ל דמצטרפין עדותן אח"כ לענין ממון. וגם בהלואה אחר הלואה קימ"ל דמצטרפין בעדות ממון אמנם זה אינו ברור אם הוא דאו' או רק תקנת חז"ל ועימש"ל בשער... וא"כ עדות מיוחדת בשעת הראי' ובשעת הגדה ודאי מצטרפים. וזה הוא תמהון גדול דבאם מעידים לפלוני ומעידים לענין ממון לחייבו בממון בזה בעינן עדות שיכול להזימה. ובאם אמרו איני יודע בחקירות נתבטל העדות. וע"כ דחשדינן לי' בעדי שקר כיון דלא נוכל להזים אותם לא יראו מעונש הזמה. ובאם הוא עדות מיוחדת וכל אחד. לא בא רק לחייב שבועה. בזה לענין ממון ודאי הוה עדות שאי אתה יכול להזימה. דאם יוזמו לא יהי' מחוייבים מכאשר זמם כיון דהם לא באו רק לחייב לו שבועה רק דלענין שבועה מהני עדות שאאי"ל דחיוב שבועה אינו חוב לפלוני כ"כ כמו עדות ממון. אבל מ"מ אמאי נצרף אותם אח"כ לחייב אותו ממון בעדותן הא לא יהי' עדות מיוחדת עדיף מעדות צרופה. דבאם היא עדות צרופה וכל אחד ידע מחבירו ובאים לחייבו בממון בעינן עדות שיכול להזימו דאל"כ חושדין אותן לעידי שקר ובעדות מיוחדת נקבל עדותן. והנוב"י הוכיח באמת מזה דבד"מ לא בעינן עדות שילה"ז והוא דייק דא"כ בממון יאמר לשבועה קא אתי אמנם בזה יבואר לקמן בעזה"י דלא כדבריו. רק היכא דהעדים מעידים לחייבו ממון בזה בעינן כאשר זמם דוקא. משא"כ אם באו העדים לחייבו שבועה כיון דבזה ל"ש כאשר זמם ל"ב כאשר זמם עיי"ש. רק דזה קשה אמאי נצרף עדותן מ"מ לענין ממון ה"ל עדות שאאי"ל כיון דבאמת הם לא באו רק לחייב לו שבועה. אבל לפמ"ש ניחא. דודאי אף אם לא כתבה התורה דבעי' בכל עדות עדות שיכול להזימה והי' מתקיים העדות בכל ענין אף דאמרו העדים איני יודע בחקירות לא נעשה עול ג"כ. דכיון דשני עדי' העידו כן בתורת עדות גמור נאמנים לחייבו בכל דבר. אף דלא יראים מעונש הזמה אפ"ה לא יעידו שקר מחמת האיסור דלא תענה ונאמנו דבריהם יותר מרוב וחזקה ומיגו. רק דזה הי' גזירת הכתוב מפני תיקון העולם או מחמת טעם אחר יהי' הטעם שיהי' גזרה התורה כן דעדות שאי אתה יכול להזימה לא חשיב עדות. וכיון שכן ממילא אם אמרו העדים עדות שהיא אינו יכול להזימה כיון דלא נתקיים העדות מה"ת. ממילא לא הוה בירר כלל בעדותן. ואמרינן דבשקר העידו דכיון דלא יתקיים עדותן לא עברו כלל על לא תענה אף אם בשקר העידו כיון דאין תועלת בעדותן. וממילא דלא ידעינן אם המעשה היא אמת. ומשו"ה אם העידו העדים ואמרו איני יודע בחקירות נתבטל העדות לגמרי דכיון דהעדות לא נגמר רק לאחר כל הדו"ח ויכולין לחזור ולומר מבודין היינו עד לאחר כל הדו"ח ממילא אם אמרו אינו יודע בחקירות לא ידעינן דהמעשה הוא אמת ולא נוכל לדין בעדותן כלל. דיכול להיות דהעידו כן מתחילה לחזור. וכיון דלא נתקיים עדותן משו"ה לא חזרו. ומשו"ה הא תינח אם באו תרווייהו לחייב אותו ממון בזה אמרי' דבעינן עדות שיכול להזימה. ובאם אמרו איני יודע בחקירות נתבטל העדות והוה כאילו אמרו כן שלא בתורת עדות. משא"כ אם הוא עדות מיוחדת וכל אחד בא רק לחייב לו שבועה דעכ"פ נתקיים עדותן לענין שבועה. ובאם העידו שקר לחייבו שבועה עברו על לא תענה ונפסלו לעדות וכיון דאמר כן בתורת עדות ממילא ידעינן דהוא עדות אמת ונוכל להוציא אח"כ בעדותו אף ממון אם הם שני עדים בעדות מיוחדת. כיון דכל אחד מהם העיד עדותו בתורת עדות גמור. ושנים לא חשודין לשקר ידעינן דהוא אמת. ולזה עדיף עדות מיוחדת מעדות צרופה. דבעדות צרופה ואמרו איני יודע בחקירות בזה כיון דהתורה פסלה עדותן לא ידעינן דהם אמת משום דלא עברו על לא תענה אף אם בשקר העידו משא"כ בעדות מיוחדת דעכ"פ הי' תועלת בעדותן לענין שבועה ואמרו כן בתורת עדות ידעינן דהיא אמת ומהני עדותן כמו רוב וחזקה להוציא ממון בעדותן אף דהיא עדות שאי אתה יכול להזימה:

ויש להוכיח כנ"ל דהיכא דבאו שני עדים לחייב אותן ממון ואמרו איני יודע בחקירות נתבטל עדותן לגמרי אף לענין שבועה ואף דבשבועה לא בעינן עדות שיכול להזימה. או כמ"ש דמ"מ בעי' שיהי' ראוי להזים בעדותו מחמת עונש שיהי' נפסל לעדות ושיהי' בזוי בעוה"ז ובאמת גם מהך טעם אם ע"א הבא לחייב שבועה אומר איני יודע בחקירות נתבטל עדותו ג"כ כנ"ל בפ'... דבאם נימא דלענין שבועה אינו פוסל אינו יודע. וממילא בשנים ואמרו איני יודע בחקירות דקם עדותן לענין שבועה עכ"פ. אז יהי' הקו' במ"ע אם גם דהיא עדות שאאי"ל מ"מ יתקיים עדותן כמו, בעדות מיוחדת דכיון דעכ"פ תועלת בעדותן לענין שבועה אמאי לא נצרף עדותן גם לענין ממון. ואף דהוא עדות שאאי"ל הא גם בעדות מיוחדת חשיב ג"כ עדות שאאי"ל. ואפ"ה מצרפין עדותן. אע"כ באם אמרו העדים איני יודע בחקירות נתבטל עדותן לגמרי וליכא אפי' חיוב שבועה. וממילא כיון דליכא תועלת בעדותן לא ידענו האם היא עדות אמת כיון דלא אמרו כן בתורת עדות. וממילא די"ל כמ"ש כיון דלפי האמת דחז"ל עקרו הדו"ח מדיני ממונות ומחייבין ממון בעדותן אף בלא הדו"ח. ממילא היא עדות דאו' אף אם היא עדות שאי אתה יכול להזימה כמו בעדות מיוחדת דמצרפינן עדותן מה"ת אף דהיא עדות שאי אתה יכול להזימה כמו כן בזה כיון דאמרו כן בתורת עדות נאמנים מה"ת אף דהיא עדות שאי אתה יכול להזימה. כיון דלאחר דעקרו רבנן הדו"ח אזי בכל ענין אומרי' כן בתורת עדות:

ועדיין יש לפקפק ע"ז לפמ"ש דגם בע"א הבא לחייב שבועה בעי' דו"ח וכל דיני דו"ח בעדותו כמו בשנים עדים ובאם אומר איני יודע בדו"ח נתבטל ג"כ עדותו אף לענין שבועה וע"כ דאם גם דלא בעינן שיהי' עדותו ראוי להזמה שיהי' מחוייב מכאשר זמם אפ"ה בעינן שיהי' ראוי להזים שיהי' לו עונש שיפסל לעדות ושיהי' נתגלה דהעיד שקר ויהי' בזוי בעיני כל. וע"כ צ"ל כן דאל"כ קשה כמ"ש כיון דלענין שבועה מהני עדותו אף באומר איני יודע. ממילא אם שניהם אומרים איני יודע מהני עדותן עכ"פ לענין שבועה. ואמאי לא יצרף הב"ד עדותן. אע"כ דגם לענין [שבועה] בעי' שיהי' ראוי להזמה. וא"כ י"ל דהיכא דלא ירא מעונש דבאם יוזם אח"כ יפסל לעדות ויתגלה שקרותו לעין כל בזה אינם נאמנים מה"ת. דבאם אין להם עונש הזמה כלל. חשודין הם להעיד שקר ודוקא במקום דנוכל להזים אותם. רק דלא יהי' להם עונש כאשר זמם, בזה לא חשודין להעיד שקר מחמת הראי' מעדות מיוחדת. משא"כ היכא דאין להם עונש הזמה לגמרי בזה יש ראי' להיפך דבזה ל"ח עדות כלל. דאל"כ יהי' עדותן מהני עכ"פ לענין שבועה. וא"כ כיון דלאחר דעקרו רבנן הדו"ח מד"מ. ולא בודקים אותם כלל בדו"ח ואין להם עונש הזמה כלל בזה מנ"ל דהם עדות דאו' דילמא מה"ת ל"ח עדות כלל כיון דלא ירא מעונש הזמה כל ענין. ולפ"ז י"ל דלאחר דעקרו רבנן הדו"ח כל עדות ממון היא רק דרבנן. אמנם אעפ"כ נראה לענ"ד דמסברא נראה דהם נאמנים מה"ת. והטעם היא דזה ידוע לנו בבירר דבאם שני עדים מעידים על דבר בתורת עדות. ודאי האמת כדבריהם והיא לא שכיח כלל שיהי' משקרים אף במקום דלא יראו מעונש ההזמה לגמרי ולא יתגלה שקרותם לעין כל מ"מ מחמת האיסור דלא תענה לא יעידו בשקר. והיכא דהעידו שני עדים בדבר היא לנו בירר יותר דהיא כדבריהם מכל הברורים אשר דנין על פיהם כמו רוב וחזקה ומיגו דע"פ עדים היא בבירר יותר. והא ראי' דהא העדים נאמנים בעדותן להכחיש ולומר היפך הרוב גם לאחר דעקרו רבנן הדו"ח הרי דגם לאחר [דעקרו] הוא בירר יותר מדבריהם מזה. וממילא די"ל דנאמנים אח"כ מה"ת. והא דלא מהני מה"ת באמרם איני יודע בחקירות אף לענין שבועה. י"ל ג"כ כנ"ל כיון דמן התורה בעי' עכ"פ גם בע"א הבא לחייב שבועה שיהי' ירא מעונש הזמה לפסול אותו אח"כ. ממילא היכא דאומר איני יודע בחקירות דנתבטל עדותו. ממילא דלא העיד כן בתורת עדות. אבל לאחר דעקרו רבנן הדו"ח מכל וכל ואומרים כן בתורת עדות י"ל דהוה דאו':

ויש להביא עוד ראי' לזה מהא דלא בעינן בעדות דבן גרושה וחלוצה וגלות עדות שאתה יכול להזימה לחד תי' בתוס'