משכן העדות צה

במקום אחר. וממילא גם בלא הדו"ח ידעי' ג"כ דכונתם היא על אותו שעה שהעידו הניזומים. ונוכל להזים אותם בלא הדו"ח. ולזה ע"כ צ"ל דבעדים זוממים הדו"ח הם רק מכח הבדיקות. והוא מטעם דילמא יכחישו זה את זה. משא"כ באמרו אין אנו יודעים בדו"ח באמת לא נתבטל העדות בזוממין. וכ"כ כתבתי שם לרבא דס"ל דף ע"ח דבעדים זוממין לא בעינן (עדות שאילה"ז] כלל. ואפ"ה בעינן בהו דו"ח. וע"כ דבזה החקירות הם כמו הדרישות עי"ש. ולפ"ז מקשים תוס' שפיר כיון דבעדים זוממים החקירות הם כמו הבדיקות ועדים זוממין נאמר גם בד"מ ע"כ מוכח דגם בד"מ בעי' דו"ח בלא הטעם דעדות שיכול להזימה רק מטעם דילמא יכחישו זה את זה. וע"ז תי' דמעדים זוממין לא נוכל ללמוד והוא נכון בסברא כמ"ש כיון דבאו להזים את העדים והיא חידוש דהא תרי ותרי נינהו רק דהתורה הימנוה ולכן בזה מהדרי' יותר לבטל את העדות הזוממין למען לא יהי' הקמאי מוזמין אבל שאר ד"מ לא מהדרינן לבטל העדות רק מקרא דמשפט אחד יהי' לכם מקרא זה מהדרינן לבטל העדות:

ולפ"ז י"ל דגם במה דמבואר בגמ' בר"פ אחד ד"מ דבדיני קנסות וכן בדין מרומה בעינן דו"ח אפשר דבעי' הדו"ח שיהי' מהדרינן לבטל העדות ולבדוק אותם משום דו"ח מחשש דילמא עידי שקר הם ודילמא יכחשו זא"ז. אבל בהא דנבעי' בהם עדות שיכול להזימה זה אינו מפורש בהו די"ל דאם גם דנבעי דו"ח אפ"ה לא בעי' בהו עדות שיכול להזימה. ונפ"מ דאם אמרו איני יודע לא נתבטל העדות משום דגם גבם לא בעי' עדות שיכול להזימה ויש ליתן טעם קצת במ"ש דעקרו הדו"ח גם מעידי גזילות וחבלות. דאם בעי' דו"ח יהי' פותח דלת בפני עושי עולה. וי"ל דמהך טעם עקרו רבנן עדות שילה"ז גם מדיני קנסות ובדין מרומה. דאם ניבעי דו"ח לא יהי' דין נפסק רק אחד לשבעים שנה כמ"ש הר"ן הנ"ל משא"כ לאחר דעקרו דלא בעינן עדות שיכול להזימה דבזה ליכא חשש דיאמרו אין אנו יודעים רק דילמא יכחישו זה את זה. וזה אינו שכיח כ"כ ויראו לעשות גזילות כי דילמא לא יכחישו העדים זא"ז. יהי' איך שיהי' כתב הריב"ש שפיר דבדין מרומה אינו פוסל אינו יודע. ואי דא"כ לא הוה דומי' לתי' הראשון דדין דאורייתא ולדיני קנסות דגבייהו פוסל אינו יודע. י"ל דהא הסוגי' דהכא לא איירי מדין עדות שיכול להזימה כלל כמ"ש דאל"כ אמאי לא פריך הגמ' דשטרי מאוחרין אמאי כשירים בלא המתני' דהכא. רק דאיירי דבלא דין דעדות שיכול להזימה בעינן ג"כ דו"ח משום משפט אחד יהי' לכם דמהדרינן לבטל העדות. וע"ז תי' הגמ' דמדין דאו' או בדיני קנסות או בדין מרומה בהנהו מהדרינן לבטל העדות, משא"כ בד"מ לא מהדרינן לבטל העדות. אבל מדין דעדות שיכול להזימה לא איירי בסוגי'. וע"ז כתב הריב"ש שפיר דלא אמרי' בדין מרומה רק במה דמצינו בגמ' שיהי' בעי' דו"ח לבדוק אותם אם הם עידי אמת. אכן באמרם איני יודע בזה י"ל דגם בדין מרומה לא נתבטל העדות משום זה (ויש לישב בזה קצת דברי הנוב"י הנ"ל דכתב דבדיני קנס בעי' עדות שיכול להזימה בלא הקרא דמשפט אחד. רק משום דזה גמרי' מעדים זוממין כקו' התוס' דעיקר תי' התוס' היא דמעדים זוממין לא נוכל ללמוד דהיא קנס. והקשיתי דהא בתי' אחד בגמ' הוא דמתני' איירי בדיני קנסות ואפ"ה בעי' משפט אחד. די"ל כמ"ש דמעדים זוממין לא נוכל ללמוד רק דבקנס בעי' השבע חקירות המביא אותם לידי הזמה למען יהי' עדות שיכול להזימה. אבל לא להיות בעי דו"ח למען נהדר לבטל את העדות והוא ל"כ רק בקנס בעי' עדות שיכול להזימה ועמש"ל]:

ובזה י"ל בהא דחקרו הראשונים אם עידי גיטין וקידושין בעי' דו"ח אם היא בכלל עידי נשים דל"ב דו"ח והנמ"י בפ' אחד ד"מ הביא ראי' דל"ב דו"ח מהא דגט ושטר קידושין באין זמן כשר עיי"ש ולענ"ד י"ל דגם ר"ט דס"ל סוף יבמות דבודקים עידי נשים בדו"ח אינו חולק על הא דגט שאין בו זמן דכשר דלא פליג על הא דג' גיטין כשירים ועל הא דג"פ דמוכח דגיטין מאוחרים כשירים. ולזה י"ל דגם לר"ט עקרו גם מעידי אשה הא דבעי' גבייהו עדות שיכול להזימה. והיא מטעם שכתבתי וכמ"ש הנמ"י כיון דהיא שכיח טובא ובאם בעי' גבייהו עדות שיכול להזימה לא יתקיים עדים הבאים להעיד על גיטין וקידושין כיון דלרוב פעמים לא יכוונו עדותן בדו"ח ויאמרו אין אנו יודעים בדו"ח. ולא יתקיים עידי גיטין וקידושין רק אחת לשבעים שנה וכמ"ש הר"ן ריש מס' הנ"ל. ולזה הוצרכו לעקור דלא בעי' גבייהו עדות שיכול להזימה, אבל הדו"ח לא הוצרכו לעקור למען לא נבדוק אותם ואדרבא בודקים אותם למען לא יעמדו עידי שקר ואפ"ה יתקיים העדות דזה ל"ש שיכחישו זא"ז בדו"ח. רק בד"מ יהי' נעילת דלת. והוצרכו לעקור לגמרי הדו"ח דגם מהחשש דלא יכחישו זה את זה לא ירצה להלוות. משא"כ בעידי נשים לא אמרי' כן. ולזה לר"ט בודקים עידי, נשים בדו"ח. והיא למען לא יכחישו זה את זה. אבל אם בדקו אותם ואמרו איני יודע בחקירות לא נתבטל עדותן דהדין דעדות שיכול להזימה עקרו. וזה מוכח מהא דגט שאין בו זמן כשר דס"ל לר"ט ג"כ [ועימש"ל בהא דלא פריך הגמ' על המתני' דג' גיטין הא הוה עדות שאאי"ל מזה מוכח הפי' בסוגי' כמ"ש רש"י]:

אמנם לפמ"ש הש"ך בסי' ל"ג דגם בד"מ היכא דבדקו את העדים בדו"ח ואמרו אין אנו יודעים נתבטל עדותן גם לאחר דעקרו חז"ל הדו"ח מד"מ דבעינן שיהי' ראוי להזמה ממילא נסתר כל מ"ש, וי"ל דבאמת זה לא שכיח כלל אם הם עידי אמת שיכחישו זה את זה בדו"ח. דממנ"פ מה"ת יכחישו אם יהי' אצלם קצת ספק יאמרו אינו יודע בחקירות. רק הא דהוצרכו לעקור הדו"ח מד"מ לגמרי הי' מהחשש דיאמרו איני יודע בחקירות דזה שכיח טובא. והוצרכו לעקור לגמרי דלא סגי' בזה דלא בעינן גבייהו עדות שיכול להזימה. דאפ"ה אם יבדקו אותם בדו"ח ויאמרו אין אנו יודעין הא יתבטל העדות משום דיהי' עדות שאאי"ל, כמו לפי האמת דעקרו הדו"ח מממון וממילא דל"ב עדות שיכול להזימה ואפ"ה אם אמרו איני יודע נתבטל עדותן. ולזה הוצרכו לעקור לגמרי הדו"ח מד"מ. ולפ"ז י"ל להיפך דעיקר הטעם דעקרו הדו"ח היא רק משום שיאמרו איני יודע ולא מטעם שיכחישו זא"ז דהיא לא שכיח לגמרי כיון דעידי אמת הם. ולזה כתב הר"ן הנ"ל דלא יתקיים רק אחת לשבעים שנה. כיון דעיקר התקנה הי' דילמא יאמרו אין אנו יודעים בדו"ח. אמנם מרש"י ריש סנהדרין הנ"ל לא משמע כן וצ"ע:

ויש לחקור לאחר דתיקנו חז"ל שלא לחקור בד"מ בדו"ח. אם נאמנות העדים בלא דו"ח הוא מדרבנן משום הפקר ב"ד הפקר משא"כ מדאורייתא אין העדים נאמנים בלא דו"ח. או די"ל דאם גם דמה"ת בעי' דו"ח מ"מ כיון דעקרו הרבנן הדו"ח הם נאמנים מדאורייתא כאשר אבאר. והנפ"מ היא אחד קידש אשה בחפץ ובאו עדים והעידו שהחפץ הזה הוא גזילה. או הי' פקדון בידו מאחר. והוא אינו שלו. באופן דאם היא באמת אינו שלו ליכא ממשות בהקידושין כגון דלא הי' יאוש (דלאחר יאוש הרבה ס"ל דמהני קידושין משום דהוה יאוש ושינוי רשות] והב"ד לא בדקו את העדים בדו"ח, או דבדקו אותם ואמרו אין אנו יודעין בדו"ח דבזה אם נימא דנאמנות העדים בלא דו"ח אינו אלא מדרבנן משום הפקר ב"ד הפקר. היתה צריכה עכ"פ גט. כיון דמדאורייתא אינם נאמנים העדים ואמרי' דמסתמא החפץ הוא של המקדש. ואם גם דמתקנת חז"ל נוכל להוציא כעת החפץ מת"י משום הפקר ב"ד הפקר מ"מ בשעת הקידושין הי' החפץ שלו והוה קידושין גמורים דזה לא אמרי' הפקר ב"ד הפקר והחפץ לא הי' מתחילה שלו. ולזה לענין לבטל הקידושין י"ל דאין העדים נאמנים בלא דו"ח [וזה דוחק לומר דאמרי' בזה כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקיעינהו רבנן הקידושין מיני' דזה רחוק לומר כן. כיון דכל מקום מצינו אפקעינהו רבנן רק היכא דהוצרכו לזה מצד המקדש והמתקדשת וצ"ע] בפרט לשיטת הסוברים דבעידי קידושין בעי' דו"ח דבזה לא עקרו רבנן הדו"ח. י"ל גם בזה כיון דמה"ת לא חשיבי עדים היא מקודשת גמורה וצריכה גט. משא"כ אם נימא דלאחר דעקרו רבנן הדו"ח נאמנים העדים אף מדאו' ממילא דלא צריכה גט. ומפשטות נראה דהעדים אינם נאמנים מדאו' בלא דו"ח. חדא כיון דלא הוה דו"ח שהיא למען נעמוד על הבירר הדבר מחשש דילמא