משכן העדות צג

זא"ז בדו"ח משום דזה היא מה"ת דהכחשה בחקירות נתבטל העדות. וגם היכא דמכחישין זא"ז היא כעדות שאאי"ל. דהא ליכא ראי' מהא דאומרים הזמן והמקום. דהאמת היא כן דאל"כ הי' יראים מעידי הזמה. דהא באמת אחד מהם אומר על זמן אחר. וחיישינן דאומר על זמן אחר משום דירא לומר על זמן זה דידע דעל זמן זה נוכל להזים אותם ולא על זמן אחר מ"מ אמאי יהי' פסולין לעדות אחרת כיון דנוכל לתלות בטעות כיון דהיא דבר השכיח טובא. מזה נראה ג"כ דאם מכחישין זא"ז בודאי לא תלינן בטעות כיון דאומר כן בברי מה"ת יטעה. רק דחיישינן דיאמר אינו יודע בדו"ח. דזה שכיח טובא. וממילא דמוכח דלא כדברי הנוב"י. רק דא"י פוסל ג"כ בד"מ. דאל"כ לא הי' צריכים לעקור הדו"ח מד"מ דהא באם יאמרו אינו יודע יתקיים העדות אף מדבר תורה [וי"ל אי אמרי' בזה כהנוב"י דבד"מ לא בעינן דו"ח ואינו פוסל אינו יודע בחקירות. רק בגזילות וחבלות בזה בעי' דו"ח ופוסל אינו יודע וי"ל דמשו"ה בהא דעקרו הדו"ח בהודאות והלואות לא כתב הר"ן משום דלא יהי' עדותן מכוונת פעם אחת לע' שנה. משום דשם אינו החשש רק דיכחשו זא"ז וזה לא שכיח כ"כ שיכחשו זא"ז רק דמ"מ יהי' נעילת דלת דהמלוה ירא דילמא יכחשו זא"ז ולא ירצה ללות. משא"כ בגזילות וחבלות דבזה פוסל אינו יודע משום דבעי' בזה עדות שאתה יכול להזימה ולזה כתב פעם אחת לע' שנה ועימש"ל בשער...] וא"כ יהי' מדברי הר"ן ראי' דלא כהנוב"י רק דמה"ת פוסל אינו יודע:

אמנם מרש"י ריש סנהדרין ד' ג' ע"א ד"ה שלא תנעול דלת משמע להיפך דהא דעקרו חז"ל הדו"ח מד"מ הי' משום דיראו דיכחישו זא"ז דכתב והעדים יטעו ולא תהי' עדותן מכוונת ולאיזה ענין כתב דהעדים יטעו ולא פי' דישכחו או דלא דקדקו מתחילה הזמן והמקום ואז יאמרו איני יודע בחקירות ויהי' ג"כ בטל העדות. וזה שכיח בודאי יותר דיאמרו העדים אין אנו יודעים מדו"ח מהא דיטעו ויכחשו זא"ז. מזה יהי' ראי' כהנוב"י דמשום זה לא הי' צריכים לעקור הדו"ח. דבאם יאמרו אין אנו יודעים יתקיים העדות אף מדבר תורה. ולזה ע"כ דהוא מטעם דיטעו ויכחישו זא"ז בדו"ח. ואפשר לומר דרש"י בא לישב דלאיזה ענין עקרו חז"ל הדו"ח דהא בזה הוצרכו לעקור שני דברים שהם מה"ת. אחד כיון דמה"ת בעינן עדות שיכול להזימה. וממילא כיון דעקרו הדו"ח. היא עדות שאאי"ל. וכאשר כתבו על הא דר"ח דמזה מוכח דלפי האמת לא בעינן בממון עדות שאתה יכול להזימה. ועוד עקרו דמה"ת בל"ז דבעינן עדות שיכול להזימה בעי' ג"כ דו"ח. למען נבדק אותם אם הוא עדות אמת דבאם הוא שקר יכחישו זא"ז. וכנ"ל דאין ענין זה לזה דאפי' במקום דלא בעינן עדות שיכול להזימה אפ"ה בעי' דו"ח. ומעתה אם נימא דחז"ל לא חשו בזה דילמא יכחישו זא"ז דהיא לא שכיח רק שיהי' נעילת דלת דיראים דיאמרו איני יודע בדו"ח. לאיזה ענין עקרו הדו"ח מד"מ לא יעקרו רק דלא יהי' בעינן בד"מ עדות שיכול להזימה. דהא בל"ז אף אם בעינן דו"ח מ"מ בזמן הזה יהי' עדות שאאי"ל וכנ"ל כיון דלא דנין דיני קנסות. וגם אם יבואו עדים להזים אותם לא יהי' מחוייבים מכאשר זמם. ולזה לא הי' צריכים רק לעקור הא דבעינן עדות שיכול להזימה ובאם הי' עוקרים את זה שוב לא הי' פוסל אינו יודע בחקירות. ולא הי' צריכים לעקור הדו"ח מד"מ. ולזה כתב רש"י דבל"ז דיאמרו איני יודע חשו ג"כ דיטעו ויכחישו זא"ז. ומשו"ה הוצרכו לעקור כל עניני דו"ח. אבל מדין תורה י"ל דגם רש"י ס"ל דאינו יודע בחקירות פוסל גם בד"מ. משום דגם בד"מ בעינן שנוכל להזימה:

ובזה י"ל קצת טעם לדברי הריב"ש הובא ברמ"א בסי' ט"ו סעיף... דכתב דהא דבדין מרומה בעינן דו"ח היא רק לכתחילה אבל אינם מעכבין בדיעבד. וגם אם אמרו איני יודע בחקירות לא נתבטל העדות. והנוב"י כתב ע"פ דרכו דגם דין תורה היא כן דאינו יודע אינו פוסל בד"מ. אבל אם גם דבדין מרומה הניחו על דין תורה אפ"ה אינו פוסל אינו יודע עיי"ש אבל לפמ"ש דנדחים דברי הנוב"י ליכא למימר כן. וי"ל דהיא משום בזמן הזה דאין דנין דיני קנסות וממילא דהוצרכו לעקור הא דבעי' מה"ת עדות שיכול להזימה גם מדין מרומה. דאל"כ לא נוכל לדין דין מרומה כלל בזמן הזה כיון דאין דנין דיני קנסות ממילא ה"ל עדות שאי אתה יכול להזימה דבאם יוזמו לא צריכים לשלם מכאשר זמם דהוא קנס. והוצרכו לעקור הדין דבעינן עדות שיכול להזימה גם מדין מרומה למען נוכל לדון דין מרומה בזמן הזה. רק לא עקרו הדו"ח. ובעינן דו"ח למען לא יכחישו זא"ז אבל אין איני יודע פוסל. דהא גם אם אמרו ידענו ה"ל ג"כ עדות שאאי"ל. ובאם נימא כן יהי' ניחא במה שדחק הריב"ש דהא בגמ' משמע דדין מרומה היא שוה לדיני קנסות לגמרי. ובעינן דו"ח כמו בדיני קנסות. די"ל כיון דזה היא בזמן המשנה והי' דנין דיני קנסות ואז לא הי' צריכים לעקור גם הא דעדות שאי"ל מדין מרומה והי' בעינן ג"כ בדין מרומה עדות שאתה יכול להזימה ואז היא באמת דין מרומה שוה לדיני קנסות לגמרי והי' אינו יודע פוסל רק בזה"ז דהוצרכו לעקור הא דעדות שאתה יכול להזימה ג"כ כמ"ש ולכן אינו פוסל אינו יודע [אמנם דזה אינו לפמש"ל בפ' א' דבלא הא דבעינן לקיים בהו דין הזמה פוסל ג"כ אינו יודע בחקירות משום דבעינן שיהי' ראוי להזמה למען יהי' יראים להעיד עדות שקר שיהי' בזוי' ויפסלו לעדות ממילא דל"ש זה. דגם בזמן הזה אם גם דלא נוכל לקיים כאשר זמם. מ"מ אם יוזמו יפסלו לעדות ג"כ ועימש"ל עוד בזה:

ויותר מזה נ"ל בישוב דברי הריב"ש דהנה התוס' ריש סנהדרין ד' ג' ד"ה שנאמר מקשים על הא דאמר ר"ח ד"ת אחד ד"מ ואחד דינ"פ בדו"ח שנאמר משפט אחד ומ"ט אמרו ד"מ לא בעינן דו"ח שלא תנעול דלת ומקשים ת"ל דעיקר דו"ח בעדים זוממים כתיב בד"מ ובדנ"פ. והי' נ"ל לישב קו' התוס' דהא בגמ' דהי' בודקין לא גמרי' מעדים זוממין ומעיר הנדחת ומעובד עכו"ם דכתיבי בהו הקראי דגמרי' מינייהו הדו"ח מזה לא גמרי' רק השבע חקירות המביאים אותם לידי הזמה כמבואר בר"פ הי' בודקין. אבל הדרישות והיא הדברים דשייכים לגוף העדות דגם ע"ז צריך לחקור אותם זה לא נלמד מינייהו. והנה הא דבודקים אותם בדו"ח היא משני טעמים. שבע חקירות הי' צריכים לבדוק אותם למען יהי' עדות שיכול להזימה דבלא שבע חקירות אי אפשר להזימן. וז"ל הרמב"ם בפי' המשניות בר"פ הי' בודקים ואם אמר בחקירות איני יודע אי אפשר בהם הזמה בשום פנים ולפיכך עדותן בטלה עכ"ל. וחיוב הדרישות היא משום דמהדרינן לבטל העדות וחשדינן להו לעדות שקר. ולזה בודקים אותם בדו"ח דמזה יתברר האמת. ודילמא יכחישו אהדדי בהדרישות יתבטל העדות ג"כ. אמנם הם שני ענינים נפרדים. דאם גם דידעינן דבודקים את העדים בהשבע חקירות המביאים אותם לידי הזמה. מ"מ עדן לא ידענו דבדקינן אותם בהדרישות. די"ל דדוקא בהשבע חקירות בודקים אותם למען יהי' עדות שיכול להזימה. אבל כיון דהיא עדות שאתה יכול להזימה תו לא בודקים אותם בדו"ח יותר. דמה"ת להרבות עליהם הדרישות לבטל עדותן אדרבא מהדרינן עליהם לקיים עדותן. וגם לאחר הדו"ח אמרי' מסתמא עדותן אמת. ומה"ת יבדקו אותם יותר בדו"ח. רק בדנ"פ גמרי' גם הדרישות מקרא דנכון דלא גרעינן מהבדיקות. ומצוה להרבות עליהם בבדיקות למען יתבטל העדות אם יכחישו זה את זה. ומעתה מצד הסברא הוה אמרי' אם גם דבד"מ בעינן השבע חקירות המביאים אותם לידי הזמה. וזה מוכח מהקרא דעדים זוממין הנאמר גם בד"מ כקו' התוס' הוה אמרי' דהיא רק בהחקירות דבזה בעינן גם בד"מ למען יהי' עדות שיכול להזימה. אבל בדרישות לא בדקינן להו בד"מ כלל. דמצד הסברא לא נוכל ללמוד זה מדינ"פ. כיון דיש לחלק דדוקא בדנ"פ. דכתיב ושפטו העדה והצילו העדה. ומצוה להדר לבטל העדות למען נציל אותו ממיתה ולזה בודקים אותן גם בדרישות אולי יכחישו זה את זה ויתבטל העדות. משא"כ בד"מ מה"ת נחזור לבטל העדות. ובשביל הוצאות ממון לא מהדרינן לבטל העדות. דזה לא נקרא חומר. ועי' במש"ל בפ'... ובנתיבות ס"ק ה'. והוה אמרי' דבד"מ ל"צ לבדוק אותם בהדרישות כלל רק בהשבע חקירות המביאים אותם לידי הזמה דוקא. ולזה בעינן הקרא דמשפט אחד יהי' לכם דגלי לן הקרא