משכן העדות צא

דטעו אף דאיכא מיעוט עכ"פ מ"מ בדקינן להו על יום השבוע למען נעמוד על המחקר אם טעו אם לא. ובאם יכוונו על יום השבוע מבורר דודאי טעו ולא הוה שום ספק. וקו' רבא על אביי אינו רק על הא דס"ל לאביי דמתרצינן את העדים בכונתם על תחילה וסוף. מה"ת נתרץ אותם בזה ולהרוג את הרוצח ושפטו העדה והצילו העדה כתיב. ולזה תי' רבא דאדם טועה בשתי שעות לר"מ והא דמבטלין עדותן לר"מ באחד אומר בג' שעות ואחד בד' נהי דלא מתרצינן אותם בתחלה וסוף משום והצילו העדה. מ"מ אמאי לא נבדוק אותם אם יאמרו בפי' דהי' כונתם לתחילה וסוף. י"ל כמש"ל משום דאין מוסיפין על החקירות שהמה מן התורה שהם רק שבע חקירות ולא יותר דבזה צריך להיות דבר ברור בעדותן למען נוכל להרגו אבל אם נצטרך להוסיף עליהם כיון דלא הוה עדות מספקת בהשבע חקירות נתבטל העדות. ודוקא בהא דאחד אומר בג' ואחד בד' דס"ל לר"מ דבדקינן אותם אם טעו משום דבזה אין אנו מוסיפין על החקירות הנאמרו בתורה. משא"כ בזה. ולכן לר"מ לא בדקינן את העדים על תחילה וסוף. והא דדייק הגמ' בסנהדרין דאזלי' בתר רוב ממתני' דג' וד' ודילמא גם במתני' הטעם כיון דנוכל לברר הטעות ע"י אמירת יום השבת י"ל דס"ל זה לדוחק דבכל מקום מהדרינן לבטל העדות ולהציל את הנפש ולא לבדוק אותם להרוג הנפש אף בהשבע חקירות שהן מה"ת ועימש"ל:

והר"ן בחדושיו לסנהדרין ד' מ"א בד"ה עד רובו הקשה אדתני אחד אומר בג' וא"א בה' עדותן בטלה. ליתני יותר אחד אומר בכ' ואחד אומר בכ"א דבזה ליכא טעות רק יום א' אפ"ה עדותן בטלה. ובאם נימא דלאחר רובו של חדש עדיין היא ספק השקול ובד"מ י"ל דבזה בדקינן אותם לברר אם לא טעו. י"ל דמשו"ה לא נקט לאחר רובו של חדש. משום דהמתני' קאי על כל עדות אפי' בעדות ממון ולזה לאחר רובו של חדש בזה בדקינן אותם. אמנם באמת מדברי כל הפוסקים נראה דגם בד"מ נתבטל העדות ג"כ לאחר רובו של חדש. ועל קו' הר"ן הי' נ"ל דזה היא חידוש יותר דאפי' בתרי עיבורי דלא טעו כלל וליכא שום ספק אפ"ה נתבטל העדות ג"כ. ע"פ מה דאמרתי בישוב דברי רש"י פסחים ד"ה עדותן בטלה. וז"ל דבהא ליכא למיטעי וקרא כתיב ודרשת וחקרת והנה האמת נכון שיהי' עדותן מכוונין ואי לא לא קטלינן והוא והן פטורים דאין העדים נהרגים אלא ע"י הזמה עכ"ל ולכאורה יש לדקדק מה בעי רש"י בזה אם הוא והן פטורים אם לא. והי' נ"ל דכונת רש"י דאם גם דבתרי עיבורא לא טעו אינשי ובהא ליכא למיטעי. מ"מ הא יכול להיות דאפ"ה טעו דהא בכל החקירות יכול להיות טעות. דמשו"ה עקרו חז"ל הדו"ח מד"מ כיון דבקל יכולים לטעות. הרי דיכולין לטעות בהחקירות וא"כ גם באחד אומר בג' ואחד בה' אם גם דבזה בודאי לא נוכל לתרץ אותם בטעות מ"מ אמאי לא נבדוק אותם ביום השבוע דע"י זה יבורר אם טעו אם לא. ובאם יכוין ליום אחד בשבוע ע"כ יהי' מבורר דטעה בזה. ויתקיים העדות. ואי דאמרי' בזה כיון שהגיד הא כתבתי דאם יהי' הדין לשאול אותו לברר אם טעה לא יהי' נתבטל העדות כלל. ויהי' יכול לחזור ולהעיד אע"כ הא דלא בדקינן אותם אם מכחישין זא"ז בשני ימים היא משום דבזה לא שכיח טעות. ומסתמא הם מוכחשים לגמרי רק דנוכל לברר את זה ע"י שנבדק אותו יום השבוע דבזה יהי' הטעות מבורר ע"ז אמרי' דכתיב ושפטו העדה והצילו ומהדרינן לבטל העדות ולא לבדוק אותם למען יבורר דטעו ויתקיים העדות להציל את המועד עליו. ולזה כתב רש"י דבאם הם מוכחשים הוא והם פטורין דבאם הי' העדים חייבים ג"כ מיתה אם מכחישים זא"ז בחקירות. ממילא דלא היה שייך ושפטו העדה והצילו למהדר לבטל העדות למען הציל את המועד עליו אדרבה מהדרינן לקיים את העדות למען נציל את העדים. והי' צריכים לבדוק אותם אח"כ באיזה יום בשבוע למען יבורר דטעו ויהי' העדים פטורים וממילא יהי' המועד עליו חייב. ולזה כתב רש"י כיון דשניהם פטורים ממילא מהדרינן לבטל את העדות ועימש"ל בפ':

והנה בהא דכתב הר"ן דמישבים דברי העדים למען לא יהי' מוכחשים והיא כמ"ש הט"ז למען לא יפסלו לעדות ומשו"ה נישב אותם משום חזקת כשרות שלהם. הי' מקום לומר אם גם נישב את דברי העדים גם בדיני נפשות משום חזקת כשרות שלהם. הוא דוקא היכא דהם יהי' נפסלים אח"כ לעדות משא"כ באופן גם אם לא נתרץ אותם לא יפסלו לעדות רק דהעדות יהי' נתבטל בזה י"ל דלא מתרצינן דברי העדים. וממילא בהא דאחד אומר בג' שעות ואחד בה' דנתבטל העדות, ולא מתרצינן אותם בתחילה וסוף. וי"ל משום דבזה אף אם לא נתרץ אותם בתחילה וסוף ויתבטל העדות. מ"מ לא יהי' נפסלין משום כך. דלענין לפסול אותם ודאי מתרצינן אותם בתחילה וסוף. ובל"ז לענין שנתבטל העדות אמרי' מספיקא לא נוכל להרגו. אבל לענין שיהי' נפסלים לעדות אמרי' להיפך דמספיקא לא נוכל לפסול אותם ודלמא הי' כוונתם לתחילה וסוף ומשו"ה יש מקום לומר דבאופן זה לא מתרצינן את דברי העדים. ובזה י"ל הא דכתב רש"י בדבור הקדום שם באחד אומר בג' ואחד בד' והואיל ויש טועין בכך אעפ"י שמצווין אנו לחלק את עדותן כדי שיתבטל להציל את הנפש אין בידינו כח לחלקו עכ"ל, ולפמ"ש הכונה בדברי רש"י לקמן ליתן טעם הא דמצווין אנחנו לבטל העדות היא משום דשניהם פטורים. וה"ל לנקוט רש"י את זה לעיל. אבל בזה ניחא דהיכא דאיכא דיש טועין ממילא בזה אף אם העדים הי' חייבים בהכחשת חקירות מ"מ בזה הי' פטורים כיון דהם מתרצינן בטעות. ולזה בכל ענין הוה מצווין לבטל את העדות לפטור את המועד עליו. ומעתה לפ"ז י"ל אי הוה נקט המתני' דלאחר רובו של חדש אם מכחישין זה את זה נתבטל העדות הי' מקום לומר דגם בדיני נפשות מהדרינן לקיים העדות בכל מה דנוכל. ואף דהעדים הם פטורים ממיתה. מ"מ מהדרינן משום חזקת כשרות שלהם לקיים את העדות. ואף דגם להמועד עליו אית לי' חזקת כשרות מ"מ אמרי' כמ"ש דלא נתרצינם אותם מספיקא רק נעמוד על המחקר אם טעו אם לאו. ומה"ת לא נעמוד על בירר הענין למען נכשיר את העדים ולא לפסול אותם ולזה הי' ס"ד דדוקא לאחר רובו של חדש אם הם מכחישין זה את זה ביום אחד. דבזה אף אם לא נבדוק אותם ביום השבוע אפ"ה לא יפסלו העדים לעדות. דהא העדים מתרצינן אותם בטעו להכשיר אותם לעדות כיון דגם לאחר רובו של חדש הוא מצוי לטעות. ולזה לא מצווין אנחנו לחקור אותם על יום השבוע למען נעמוד על הבירר אם לא טעו כיון דאינו בזה נפ"מ להכשיר העדים. דגם אם לא נעמוד על הבירר יהי' ג"כ העדים כשירים להעיד מספיקא. ומשו"ה לא מצווין אנחנו לבדוק אותם למען נעמוד על הבירר. ונתבטל העדות תיכף בעת שמכחישין זה את זה ביום החדש. ומשו"ה אף אם כוונו אח"כ מעצמם על יום השבוע אפ"ה לא נתקיים העדות משום שנתבטל מכבר והוה בזה כעין כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. משא"כ אם מכחישין את עצמם בשני ומים דבזה ליכא שום צד להכשיר אותם ולומר דטעו כיון דבזה ליכא טעות כלל ולזה אם לא נעמוד על המחקר לבדוק אותם אח"כ ביום השבוע אזי יהי' הדין דהעדים נפסלין דלא שייך לתרץ אותם לומר דטעו כיון דבזה ליכא למיטעי. משא"כ אם נחקור אותם על יום השבוע ויכוונו על יום השבוע בזה יהי' מוכח הטעות למפריע. כיון דע"כ טעו. וממילא באם יכוונו יום השבוע, והי' כשירים לעדות. כיון דע"י זה מבורר דהי' בטעות. ובאם לא נבדוק אותם ביום השבוע לא יתגלה דהם הי' כשירים ויהי' פסולין לעדות הוה אמרי' דבזה מצווין אנחנו לבדוק אותם גם על יום השבוע. למען לא יהי' פסולים לעדות וכיון דמצווין אנחנו לבדוק אותם ממילא דלא נתבטל עדותן במכחישין זה את זה על יום החדש. כיון דנבדוק אותם על יום השבוע. ולזה הוה אמרי' דבזה נתקיים העדות אם כוונו אח"כ ליום השבוע, ולזה בא להשמעינן דאפי' היכא דנפסלו העדים לגמרי אפ"ה אין לנו לבדוק להכשיר העדים ומשו"ה נתבטל העדות אם מכחישין זה את זה בהחקירה דאיזה יום בחדש ואף דבזה נוכל לעמוד על המחקר ע"י השבע חקירות דהם מן התורה וע"י זה נתגלה דטעו אפ"ה מהדרינן לבטל העדות וכיון