משכן העדות צ

דלהחמיר ולקיים עדותן לא בדקינן להו. וא"כ אי לא הוה אזלינן בתר רוב. ממילא לא הוה בדקינן להו משום דלהחמיר ולקיים עדותן לא בדקינן להו ודוחק דהתוס' כתבו זה לס"ד דגמ'. וראיתי בהר"ן חמש שיטות שם בגמ' דסנהדרין דהקשה על הגמ' דדייק דאזלינן בתר רוב דילמא הטעם היא כיון דכוונו ליום השבוע. ותי' דבעינן דהשבע חקירות יהי' מכוונים ולא יהי' מכחישים זא"ז עי"ש ועי' מש"ל בפ'...:

ובמ"ש כבוד ידידי הרב נ"י דגבי דיני נפשות ל"ש לומר לתרץ דברי העדים משום חזקת כשרות כיון דהם רוצים להוציא את הנידון מחזקת כשרותו ולעשותו רשע ופסול. גם זה נכון בסברא. ויש לישב בזה מאי דתמהו אמאי מהני בד"מ אחד אומר בב' ואחד אומר בג' הא בד"מ לא אזלינן בתר רוב. וי"ל אפי' אם נימא דגם בד"מ מהדרינן לבטל העדות מ"מ בזה כיון דאיכא רוב וחזקה. רובא דאינשי טעו בעיבורא דירחי וחזקת כשרות דהעדים זה מהני גם בממון להוציא ממון כמ"ש הבעל המאור בר"פ האשה שנתארמלה. וכעת לא עיינתי כהוגן בדברי הנ"ל להשיב עליהם כראוי]:

והנה בהא דאמרי' דלאחר רובו של חדש תו לא תלינן בטעות כתבו האחרונים דזה היא דוקא אם מעידים על מעשה שהי' לאחר רובו של חדש. משא"כ אם מעידים לאחר רובו של חדש על מעשה שנעשה בתחילת חדש בזה תלינן בטעות ואמרי' כיון דכבר נקטו בליבייהו לזכרון בשעת מעשה יום החדש שנעשה בו המעשה ואז הי' טעו בעיבורא דירחי נשתקע הטעות בלבם. ובזה נ"ל הא דכתבו תוס' הנ"ל הא דלא דייקינן בהו באחד אומר בג' וא"א בד' לשאול אותם אם ידעו בעיבורא דירחי. וכתבו כיון דשואלין אותם אח"כ יום השבוע. שפיר דייקינן בהו. וכמו כן כתבו תוס' בד"ה באיזה יום. הא דשואלין אותם באיזה יום היא משום אחד אומר בג' וא"א בד'. ולכאורה אמאי לא דייקינן בהו טפי לשאול אותם אם ידעו בעיבורו של חדש אם לא. אבל בזה י"ל דלא סגי בכך אם יהי' מעידין גם דידעו בעיבורו של חדש. מ"מ י"ל אם גם דעכשיו ידעו יום הנקבע ר"ח מ"מ בשעת מעשה לא הוה ידעו מזה ונשתקע בהם אז יום החדש על הטעות שהי' להם בעיבורא דירחי. ולזה אומרים גם היום יום החדש על היום דנקטו בליבייהו אז לזכרון. ומשו"ה גם אם כעת ידעו בעיבורו של חדש. מ"מ יכול להיות דבשעת העדות לא ידעו. ולכאורה צ"ע על התוס' דמאי מקשי' אמאי דייקינן בהו לשאול אותם דילמא שניהם יודעים בעיבורו הא אפי' אם עכשיו יודעים בעיבורא דירחי מ"מ לא יהי' נתבטל עדותן משום דכיון דרובא טעו אמרי' דבשעת העדות לא הוה ידעו ודוחק לומר דנשאל להם זה אם הי' יודעים אז בעיבורא דירחי. דזה היא מילתא דלא רמי' עליהם. ולפמ"ש הרז"ה הא דבודקים בהשבע חקירות היא בעדות הנעשה זמן רב קודם. משא"כ אם מעידים על מעשה הנעשה בשנה זו או אישתקד. בזה ל"צ לשאול אותם באיזה שבוע באיזה שנה. ולפ"ז המתני' איירי דמעידים על מעשה הנעשה מזמן רב. וממילא דמוכרח זה דהיכא דהמעשה הי' בתחילת החדש אפי' אם הם מעידים על המעשה בסוף החדש תלינן ג"כ בטעות. כיון דבמשנה מעידים על המעשה שנעשה מזמן רב. וע"ז קאי הא דאחד אומר בג' ואחד בד' עדותן קיימת. ויש לדחות דהא גם להרז"ה גם באמש בודקים אותם תחילה בכל החקירות קודם שידענו דיאמרו אמש וכמבואר בהרז"ה. וי"ל דאיירי במתני' דהי' בודקים אותם בתחילה ואח"כ אמרו דהמעשה נעשה בקרוב. ועי' במרש"א במה שהקשה על המרש"ל דכתב לישב קושית רש"י דמשו"ה בודקים אותם ביום השבוע באם הוזמו שלא יכולין לומר טעינו. וכתב המרש"א דמשו"ה כתב בעשרים או בעשרים ואחד. משום דזה הוא לאחר רובו של חדש. מזה נראה ג"כ דאף אם מעידים לאחר רובו של חדש על המעשה דאירע בתחילת החדש אמרי' דטעו. דאל"כ לא הי' צריכים לומר דאמרו בעשרים רק כיון דהם מעידים עכשיו לאחר רובו של חדש. ואז כבר יודעים עיבורו. אע"כ דאפ"ה אמרי' דהטעות נשתקע בלבם. ויש לעיין אם מעידים לאחר רובו של חדש על המעשה שהי' בתחלת החדש. ובשעת מעשה לא הי' יודעים אם זה לענין עדות כלל. כמו בהזמה אם עדים באים להזים עדים אחרים שהי' מעידים בעדות לאחר רובו של חדש על מעשה שנעשה מקודם רובו. ובאו עדים אחרים להזים אותם ואמרו עמנו הייתם. ועידי הזמה הכחישו זא"ז זה אומר בג' וזה בד' בזה נימא דלאחר רובו חשיבי מוכחשים דלש"ל דהטעות נשתקע בלבם דהא בשעת מעשה לא נתנו זה ללבם כיון דלא הי' זה עדות כלל אז רק לאחר רובו של חדש מעלים על לבם להזימם. ועכשיו כבר הם זוכרים יום החדש:

ואדבר עוד מעט בהנ"ל הא דחקרו האחרונים אם בהא דאמרי' דלאחר רובו של חדש ליכא טעות כלל או דלא הוה רק רוב. ומשו"ה נתבטל עדותן. ומדברי הפי' משניות לרמב"ם בר"פ הי' בודקין נראה דלאחר רובו של חדש תו לא הוי ספק כלל דודאי לא טעו יותר. דז"ל זו שאמרנו שכשיהי' מחלוקתם ביום אחד עדותן קיימת. אמנם דין זה עד חצי החדש בלבד. אבל אם אמר אחד בט"ז ואחד בי"ז עדותן בטלה ואע"פ שהסכימו על היום בשבוע לפי שאי אפשר שיעבור חצי חודש שלא ידעו כל העולם איזה יום הי' ר"ח עכ"ל מבואר מדבריו דהיא דבר שאי אפשר ולא מטעם דתו לא הוה רוב. אמנם באמת קשה עליו לאיזה ענין הוצרך להא דהיא דבר שאי אפשר ת"ל כיון דלא הוה תו רוב לא מהני. וכמ"ש תוס' גם אם כוונו עדותן אח"כ על יום השבוע משום כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. אבל אם נימא כמ"ש בשם הריב"ש דדוקא בדיני נפשות מהדרינן לבטל העדות ולא בד"מ י"ל הא דכתבו התוס' דאף אם כוונו אח"כ יום השבוע אמרי' בזה כיון שהגיד. זה היא דוקא בדיני נפשות. דבזה לא מחמרינן לקיים עדותן ומיד אם יכול להיות שהם מוכחשים נתבטל העדות ולא מקיימין העדות יותר לבדוק אותם אם טעו. ומשו"ה אף אם הם מעצמם אמרו אח"כ יום השבוע אמרי' בזה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. משא"כ בד"מ כיון דבזה מהדרינן לקיים עדותן ושלא לבטל כמ"ש הר"ן ממילא היכא דיכול להיות דטעו אם גם דהיא נגד הרוב דלא טעו בזה. מ"מ אם נוכל לעמוד על הבירור אם טעו אם לא. בזה מצד הסברא ראוי לחקור אותם יותר למען נעמוד על הבירור דאולי טעו ולא יתבטל העדות. וממילא בד"מ אם טעו ביום אחד לאחר רובו של חדש כיון דיכול להיות דטעו אף אם לא נוכל לחייבן משום זה דדילמא לא טעו אפ"ה מהדרי' לעמוד על הבירור אם טעו כי דילמא יבורר אח"כ דטעו ויתקיים העדות ולא יהי' מוכחשים כלל. ולא יפסלו אף אחד מהם. ובזה היכא דמכחישין את עצמם על יום החדש לאחר רובו של חדש בזה נוכל לעמוד על הבירור ע"י שנחקור אותם אח"כ על יום השבוע, לזה מהראוי לחקור אותם על יום השבוע. ובאם יכוונו עדותן על יום אחד בשבוע לא יתבטל עדותן. וממילא לא יהי' בזה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. דהא באמת לא הי' נתבטל עדותן גם בשעה שהי' מכחישין זה לזה. כיון דהי' מוטל עליו לבדוק אותם על הא דלמא טעו. וממילא כל זמן דלא הוכחשו אח"כ על יום השבוע ג"כ לא נתבטל העדות כלל. ואין בזה משום חוזר ומגיד. והרמב"ם ס"ל דהמתני' איירי בכל עדות שבעולם ואף בעדות ד"מ. ולזה הוסיף הרמב"ם דלאחר רובו של חדש לא הוה טעות בשום אופן. ולזה אף אם מכוונים בעדותן על יום השבוע לא אמרי' דטעו רק אמרי' דחזרו על יום אחר וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד:

ובזה יובן היטב מ"ש לעיל דבד"מ. אם גם דאין הולכין בממון אחר הרוב. אפי' קודם רובו של חדש כיון דרובו טעו ונוכל לברר את זה ע"י דיאמרו יום השבוע בדקינן אותם בזה ובאם יכוונו יום השבוע נתברר דלא טעו וכן י"ל לר"מ אף דחייש למיעוטא גם בדנ"פ. מ"מ ס"ל דהיכא דהעדים מוכחשין מהדרינן לעמוד על המחקר למען יבורר אם לא טעו. משום חזקת כשרות של העדים. ואף דגם לההרוג אית לי' חזקת כשרות. מ"מ אם באמת לא טעו לא מפסידין לההרוג כלום ע"י זה דבדקינן להו אם יבורר אם טעו אם לא רק דזה לא אמרי' לתרץ עדותן משום חזקת כשרות שלהם. כיון דגם להמועד עליו אית לי' חזקת כשרות אבל למען נעמוד על המחקר אם טעו אם לא זה אמרי' גם בדנ"פ ולכן ס"ל לר"מ דכיון דקודם רובו של חדש איכא רובא