משכן העדות פא

זה לאחר הגירושין של זה קידשה זה. דאלו הי' מעידין על זמן אחד. דכת זו מעידים דבשעה זו נתקדשה לזה. וכת השני מעידין דהקידושין הי' לזה. לא היתה צריכה גט מאחת מהם. והרשב"א דחה זה כיון דקימ"ל כר"ה בשתי כיתי עדים המכחישות זו את זו זו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה וכו' וא"כ היא אשת איש בודאי ואמאי לא תהי' צריכה גט משניהם עיי"ש ועל דברי הרשב"א יש לעיין דילמא ס"ל לראב"ד דבזה אם הם מעידין על זמן ידוע אז נתבטל עדותן כיון דהם מעידין על עדות אחת ונתבטל כל העדות מכח הכחשה בחקירות. כיון דמה דמעידים למי נתקדשה ה"ל כחקירות שהיא בגוף העדות והיא כמו החקירה למי עבד ובזה נתבטל עדות כולם משום הכחשה בחקירות. ובהחקירה כזו ודאי נתבטל עדותן דבזה אין שייך לטעות וה"ל כההוא דמרדעת דבהכחשה נתבטל כל העדות. וצריך לומר דקו' הרשב"א דא"כ לאיזה ענין הוצרך הראב"ד לומר דאיירי דלא מכחישין זה את זה בזמן. הא גם אם מכחישין זה את זה בזמן יש לומר ג"כ דאיירי באופן דלא נתבטל עדותן מכח הכחשה בחקירות וגם משום נמצא קו"פ והוא דאיירי דלא ראו זה את זה בשעת מעשה ולא הי' להו צירף בשעת הראי' דבאופן זה לא נתבטל לא משום קו"פ ולא משום הכחשה בחקירות. גם י"ל דאיירי דלא העידו תוך כ"ד ג"כ וכנ"ל ולאיזה ענין הוצרך לומר דלא מעידין על זמן אחד. דמסתמא גם בזה אמרי' דלא ראו זה לזה כיון דכל הכת לא ידעו מהקידושי שני'. הא באופן זה היכא דלא ראו ולא ידעו זה מזה בשעת מעשה י"ל דאיירי אפי' אם מעידין על זמן אחד ומכחישין זה את זה מ"מ לא נתבטל עדותן לא משום הכחשה בחקירות ולא משום נמצא קו"פ:

אך דזה קשה לאיזה ענין הוצרך הרשב"א לנקוט בהקו' דמקשה על הראב"ד דקימ"ל כר"ה דכל אחת באה בפני עצמה ומעידה. ת"ל דגם לר"ח דס"ל דמחזקינן בסהדי שקרי למ"ל מ"מ אם שני כיתי עידי מעידים תרווייהו על עדות אחת ודאי דמהני כיון דכת אחת הם כשירים. וכיון דבזה תרווייהו מעידים על הקידושין שהיא אשת איש יהי' מקודשת בודאי ומשו"ה צריכה גט והיא כמו דאמרי' לא נחלקו ב"ש וב"ה בשתי כיתי עדים שאחת אומרת ק' ואחת ר' דיש בכלל ר' ק' ומחוייב ליתן לו עכ"פ ק' גם לר"ח כמו כן בזה. אבל לפמ"ש י"ל דלר"ח לא הי' מקשה על הראב"ד. די"ל כיון דכת אחת מהשני כיתות בודאי הם פסולים. ולא נוכל לדון ע"פ השני כיתות דהיינו ע"פ כל כת וכת רק דנימא דממנ"פ אחת מהשניהם הם הכשירים בזה הי' מקום לומר דלא מהני עדותן משום דה"ל עדות שאי אתה יכול להזימה כמ"ש כיון דאם יוזמו יהי' כל כת וכת פטורים מכאשר זמם או מלקות דיאמרו דלא נגמר הדין על פיהם ולא הוה עדות. והא דמהני בפלוגתא דב"ש וב"ה גם לר"ח היא כמ"ש הנתיבות בס"ק... דבממון לא בעינן עדות שיכול להזימה כמו דעקרו הדו"ח משא"כ בעידי קידושין י"ל דהראב"ד ס"ל דבעינן דו"ח. ובעינן עדות שאתה יכול להזימה. ובזה כיון דלא הוה עדות שאתה יכול להזימה וגם די"ל דבזה כיון דהיא מכחשת את שניהם ה"ל דין מרומה כמ"ש דבקידושין ע"י הכחשת דידה הוא דין מרומה ובעינן דו"ח וממילא דבעינן ג"כ עדות שאתה יכול להזימה. ובזה לא נוכל לקיים בהם משום הזמה כל עיקר דכל כת יאמרו דלא על ידיהם נגמר הדין דהא אם הם לבדו העידו בלא כת השני לא הי' נגמר הדין ול"ח עדות. ולזה לא הקשה רק דהא קימ"ל כר"ה דס"ל דכל כת וכת באה בפני עצמה ומעידה. וממילא דעל מה דלא מכחישין זה את זה גומרים הדין על פי שניהם. וה"ל כאלו שני כיתות עדים מעידים על מעשה אחת דהוה עדות. ה"ה בזה כיון דלא מכחישין זה את זה בעיקר הקידושין ושניהם מעידין שהיא אשת איש. ולכן בעדות זה שהיא אשת איש נאמנים שניהם ונגמר הדין על ידי שניהם וממילא אם הוזמו שניהם חייבים משום הזמה דלענין להחזיקה לא"א היינו גומרים הדין ע"פ שניהם ולזה הקשה הרשב"א שפיר נימא דלפי שניהם היא אשת איש:

אבל הראב"ד י"ל דס"ל אם גם דאמרי' בשתי כיתו' עדים המכחישין זא"ז דכל אחת באה בפני עצמה ומעידה היא דוקא בעדות אחרת, אבל אם מכחישין עצמם באותו עדות. כגון באופן הנ"ל דכת אחת מעידים בעדות. וכת אחרת אינם יודעים מעיקר העדות. ואינם מכחישין אותם רק בחקירות בזה אמרי' דנתבטל גוף העדות. דמה דמכחישין אותם בחקירות. כיון דע"י זה נתבטל עיקר העדות אמרי' דאותו העדות נתבטל. וכיון שכן ממילא גם אם הם מכחישין זה את זה למי נתקדשה. היכא דכת אחת העידה על הקידושין. וכת השני לא הי' מכחישין בגוף הקידושין רק הי' מכחישין אותם בהחקירות שהי' מעידין על הקידושין בזה הי' נתבטל עדות העדים שהעידו על הקידושין דאם גם דכת השני לא מכחישין על גוף הקידושין מ"מ לא אמרי' בזה דבאה בפני עצמה ומעידה כיון דמכחישין אותם בחקירות רק דנימא דמ"מ הוה קידושין כיון דכת אחת משניהם בודאי הם כשירים. אמנם ע"ז אמרי' ג"כ כיון דלא נגמר הדין רק ע"פ כת אחת ולא ידעינן ע"י איזה מהם נגמר הדין ה"ל שאי אתה יכול להזימה דלא יתקיים בהם הזמה כל עיקר ולא הוה עדות כלל ולזה כתב הראב"ד דלא צריכה גט משניהם:

עוד יש להביא ראי' מדברי הרמב"ם בפי"ח מהל' עדות. במ"ש דאם הוזמו העדים וגם הכחישו אותם בהדי הזמה. ואמרו להם אתם וגם ההורג או הנהרג הי' עמנו במקום אחר לא הוה הזמה רק הכחשה עיי"ש. וכתבו דהיא מטעם כיון דבלא הזמה הי' נתבטל עדותן ג"כ משום הכחשה. ובאם נימא דהיכא דהעדים לא מכחישין בגוף העדות רק באחת מן החקירות לר"ה אמרי' בזה דגוף העדות מתקיים. ממילא בהעדים שהעידו באחד שחייב מיתה. משום דהרג את הנפש. והי' מעידים אח"כ מי הי' הנהרג. ואח"כ באו עדים אחרים והכחישו אותם לומר ההרוג הי' עמנו במקום אחר בזה לא יתבטל העדות הקמאי ג"כ כיון דזה דלמי הרג היא רק אחת מן החקירות. דלגוף העדות לא נפ"מ למי הרג רק אם הרג לבן ישראל אף אם לא ידעו מי הי' נהרג ג"כ. וכיון שכן אם נימא דהיכא דאין מכחישין אותם רק בחקירות מתקיים עדותן ה"ה בזה נימא דלא נתבטל עדותן וכיון דכת הב' לא מכחישין גוף העדות שהם הי' מחייבין אותו מיתה רק דמכחישין אותן באחת מן החקירות ולא יתבטל עדותן כלל מחמת ההכחשה. וממילא דיהי' מהני ההזמה כיון דבמה דמכחישין אותם לא נתבטל עדותן כלל. ומהרמב"ם משמע דנתבטל עדותן ובל"ז כיון דהרמב"ם ס"ל דלא הוה הזמה ממילא נימא דלא הוה אף הכחשה כיון דאין מכחישין אותם בגוף העדות רק בהחקירה דלמי הרג. וכיון דהרמב"ם ס"ל דהוה הכחשה. מבואר דגם אם מכחישין אותם רק בהחקירות ולא בגוף העדות נתבטל ג"כ גוף העדות ולא אמרי' בזה כל אחת באה בפני עצמה ומעידה מזה משמע ג"כ דגבי הכחשה באחת מן החקירות לא אמרינן דמתקיים גוף העדות ולזה גם אם הי' מכחישין אותם בזה דההרוג הי' עמהם הי' נתבטל ג"כ העדות ולכן לא הוה הזמה. ואפשר לומר עוד דדוקא בהכחשה בחקירות אמרי' דנתבטל עדותן כיון דזה מעכב אפי' אם אמרו אין אנו יודעין ממילא דבשעה שאנו דנין על גוף העדות צריכים לדין ג"כ על החקירה כיון דאם הי' אומרים אין אנו יודעין הי' נתבטל העדות וכיון דצריכים לדין ע"ז אמרי' דהם ספק פסולין ונתבטל עדותן. משא"כ בהכחשה בבדיקות דבזה אם היו אומרים אין אנו יודעין לא נתבטל העדות כלל. ולכן אם כת הב' מכחישין אותם באחת מן הבדיקות ולא מהחקירות בזה מתקיים גוף העדות. ומהראי' שכתבתי ממתני' דהי' שנים רואין אותו מחלון זה ושנים מחלון זה. היכא דהעידו לאחר כ"ד והוזם כת אחת לא נתבטל העדות דכת השני'. אף דהם מוכחשין בבדיקות. ובזה י"ל הקו' שמקשים על הרמב"ם מפלוני רבעני לאונסי דמצטרפין להרגו הא בזה אם יוזמו יהי' הכחשה והזמה בבת אחת. דהנה אם גם דהא דלמי הרג היא הכחשה בגוף העדות. י"ל דהוא דוקא בזה האופן כיון דבזה צריכים העדים להשגיח על הנהרג אם הוא עכו"ם או ישראל. דבאם הוא עכו"ם יהי' פטור ממיתה. וכיון דצריכים להשגיח עליו משו"ה הוה זה דלמי הרג כמו חקירות כיון דהיא לגוף העדות כמו למי עבד. משא"כ אם מעידים שרבע לאחד. בזה לא צריכים להשגיח כלל על הנרבע מי הוא דאם גם דהוא עכו"ם אפ"ה חייב