משכן העדות פ
Mishkan haEidut 80 · משכן העדות · free full Hebrew text
Open in the reader →עדות שבטלה מקצתה. דהא לענין שבועה לא נתבטל שום אחד מהם. י"ל דמ"מ חשיב עדות שבטלה מקצתה כיון דנתבטל לענין ממון נתבטל ג"כ לענין שבועה. משא"כ בתרי ותרי המכחישין בזה י"ל דלא נתבטל עדותן כלל:
גם מ"ש דה"ל עדות שאי אתה יכול להזימה כיון דלא ידעינן על איזה מהם נגמר הדין ולא יהי' מחוייבין מכאשר זמם נראה לענ"ד דגם זה אינו. דדוקא בהא דכהנת שנתערבה ולדה בולד שפחתה. אם יעידו ביחד. דבזה אם לא העיד רק אחד מהם לא הי' מהני עדותו. רק במעידים שניהם יחד בזה נימא דמהני כיון דאחד מהם הוא כשר בודאי ע"ז כתב הירושלמי שפיר דה"ל עדות שאי אתה יכול להזימה כיון דלא ידענו על איזה מהם נגמר הדין. משא"כ בשתי כיתי עדים המכחישין זה את זה אם יעידו אח"כ יחד בעדות אחת בזה כיון דלעדות אחרת במה שלא מכחישין זה את זה כל אחת בפני עצמה כשר להעיד ממילא אם הוזמו אח"כ שניהם חייבים מכאשר זמם. דהדין נפסק ע"פ שניהם כיון דשניהם כשירים להעיד לעדות אחרת. והדין נפסק על כל אחת מהם. ודוקא לר"ח דשניהם פסולים בזה י"ל אם מעידים אח"כ בעדות דבזה נימא כיון דכת אחת מהם כשירים יהי' מתקיים העדות ע"ז י"ל דהיא עדות שאאי"ל כיון דלא נגמר הדין רק ע"פ הכשרים וכת אחת לא מהני משא"כ לר"ה דשניהם כשירים להעיד בעדות אחרת חשיב כאלו נגמר הדין ע"פ שניהם. והיא נכון בסברא לענ"ד. ומשו"ה הרמב"ם הנ"ל דפסק בשתי כיתי עדים המכחישין זה את זה בחקירות בעדות נזירות שזאת אומרת ב' וזו ה' הוא נזיר ב' וכתב האו"ת הטעם משום דנזיר היא כדנ"פ כנ"ל והא בזה ודאי בעינן עדות שיכול להזימה ונימא דה"ל עדות שאאי"ל כיון דלא ידענו על איזה מהם נגמר הדין. אבל לפמ"ש ניחא כיון דקימ"ל כר"ה דכל אחת מעידה בפני עצמה וא"כ על נזירת שתים נגמר הדין על כל כת וכת. ולפ"ז לא צריכים לומר דהרמב"ם איירי דהשתי הכיתות לא הי' להם צירף בשעת הגדה דלא העידו תוכ"ד די"ל דאפי' אם העידו תוך כ"ד אפ"ה מתקיים העדות כיון דבזה לענין שיהי' נזיר שתים לא נתבטל שום עד מהם דכולם חשיבי עדים שיהי' נזיר שתים:
ובזה אמרתי לישב דברי הרשב"א קידושין ד' ס"ה ע"ב במ"ש על דברי הראב"ד דפי' בהא דאמרי' בגמ' אי דאית לי' סהדי להאי ולהאי לאו הפי' דמעידים על זמן אחד דא"כ לא היתה צריכה גט מאחת מהם והקשה הרשב"א כיון דקימ"ל כר"ה דכל כת באה בפני עצמה ומעידה היא אשת איש בודאי עיי"ש ודבריו צריכים ביאור דהא גם לר"ח היא אשת איש דהא כת אחת מהם כשירים בודאי. די"ל דלר"ח נתבטל עדות כיון דמעידים על זמן אחד נתבטל משום הכחשת חקירות. כיון דלר"ח עדות זה לא נתקיים רק ע"פ כת אחת ונתבטל עדות דכת השני' מעדות זה אמרי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. משא"כ לר"ה כיון דהעדות נגמר על שתיהם לא נתבטל עדותן אף דמכחישין זה את זה בחקירות:
ובאם נימא כן מתורץ ג"כ הקו' מהא דעד אומר מת ועד אומר נהרג דתנשא די"ל דהיא ג"כ מטעם זה כיון דאין מכחישין עצמם בגוף העדות ומתקיים העדות ע"פ כל אחד מהם לא נתבטל שום עד מהשני עדים. ולכן לא אמרי' בזה עדות שבטלה מקצתה דהא העדות מתקיים ע"פ כל אחד. והא דנתבטל לענין שבועה י"ל כמ"ש ואף דר"י חולק על רב בירושלמי הנ"ל וס"ל דגם בשתי כיתי עדים המכחישין זה את זה בחקירות נתבטל ג"כ עדות כולם אף דלדברי כל כת מהם הוא חייב מיתה. וקימ"ל בכל מקום כר"י נגד רב. אפשר לומר דרב ור"י פליגי בפלוגתא דר"ה ור"ח. דרב ס"ל כר"ה וכיון דכל אחת מעידה בפני עצמה ולכן לא אמרי' בזה עדות שבטלה מקצתה כמ"ש ור"י ס"ל כר"ח. ולכן נתבטל העדות. ובזה הי' ניחא הא דפסק הרמב"ם הנ"ל כרב דבשתי כיתי עדים בנזיר נתקיים העדות, ותמהו דהא זה היא כרב ואנן קימ"ל כר"י נגד רב די"ל כיון דרב ור"י פליגי בפלוגתא דר"ה ור"ח וכיון דאנן קימ"ל כר"ה ממילא דקימ"ל בזה כרב ג"כ אמנם זה דוחק:
ויותר נ"ל דהיכא דהעידו תוך כ"ד והי' להם צירף ונחשבים ככת אחת בזה נתבטל עדותן אם הכחישו זה את זה בחקירות דהכחשת חקירות גזירת הכתוב דהיכא דמכחישין זה את זה לא הוה נכון ונתבטל עדותן. דהא אם אחד מוכחש משנים בבדיקות נתבטל ג"כ העדות ולפמש"ל עד המוכחש בבדיקות לא נפסל כלל. וכשר הוא להעיד בעדות אחרת כיון דבבדיקות עבידי דטעו. ונימא ג"כ דכשר הוא אף לאותו עדות אפ"ה נתבטל העדות דל"ח נכון ה"ה בזה נתבטל העדות בין לר"ה ובין לר"ח [ודברי הראב"ן בס"ס מ"ג צריך ביאור במ"ש דאם נימא דמנה ומאתים ה"ל הכחשה ונפסל כת אחת לא יתקיים העדות בין לר"ה ובין לר"ח דהא הכא היא חד מלוה וחד לוה ור"ה פוסל גם בחד מלוה וחד לוה עיי"ש וקשה דאמאי לא יהי' חייב ליתן לו הפחות דכת אחת ודאי הם כשירים וי"ל דכונתו היא לקו' התוס' יהי' נמצא אחד מהם קו"פ דעדותן בטלה. רק די"ל כמ"ש דבזה על המנה שניהם כשרים להעיד. ולא נפסל אפי' אחת מהם. וע"ז הקשה דהא גם ר"ה פוסל אותן בחד מלוה וחד לוה אם מעידים הם בעדות אחרת שני עדות אף דלא מכחישין על העדות אחרת אפ"ה אינו נותן לו כדברי שניהם כמבואר בשבועות. וא"כ דגם לר"ה בחד מלוה וחד לוה. מחזקינן חד כת מינייהו לפסול ודאי וא"כ נימא בזה ג"כ נמצא קו"פ עדותן בטלה. כיון דהיא חד לוה ומלוה ונקטינן דכת אחת ודאי הם פסולים. וכיון שכן גם לר"ה אמרי' כיון דהיא חד לוה וחד מלוה. ובזה נתבטל כל העדות משום הכחשה בחקירות ואמרי' בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וי"ל דהפלוגתא בירושלמי רב עם ר"י איירי ג"כ דהשתי כיתות הי' להם צירף נחשבים לכת אחת. דרב ס"ל דאפ"ה לא אמרי' בזה דנתבטל כל העדות משום הכחשה בחקירות מטעם הנ"ל כיון דמ"מ כל כת בפני עצמה כשירים הם בעדות זה] ואפשר דס"ל כמו דאמרי' לענין קו"פ דהיכא דאין הפסול ידוע לא אמרי' נמצא קו"פ עדותן בטלה כמ"ש תוס' הנ"ל ה"ה דלא אמרי' כן לענין הכחשת חקירות [וזה היא הפי' בגמ' דירושלמי שם דרב פתר המתני' עד בעד והקשה דהא גם בשלשה עדים אף אם נשאר שנים נתבטל ג"כ עדותן ע"ז י"ל דרב ס"ל דבזה שאני כיון דעד המוכחש נתבטל ולא יכולין לדין ע"פ עדותו כלל אמרי' עדות שבטלה מקצתה משא"כ בשתי כיתות בזה לא נתבטל עדותן כמ"ש ור"י ס"ל דגם בשתי כיתות נתבטל עדות כת אחת ונתבטל כל העדות]:
ולפ"ז י"ל דגם לר"י אם הם שתי כיתות דלית להו צירף שיהי' נתבטל העדות מחמת הכחשת חקירות אם נתבטל עדות חד מהם בזה לא נתבטל העדות גם לר"י. וכמ"ש דמה בכך דמכחישין זה את זה הא מ"מ כת אחת הם כשירים בודאי וי"ל דרמב"ם הנ"ל דפסק בנזיר בשתי כיתות מהני עדותן כדברי הפחות מהם דאיירי באופן דלא הי' להם צירף דלא נתבטל עדותו מכח הכחשת חקירות. והא דלא נתבטל עדותו משום דהיא עדות שאאי"ל כיון דלא ידענו על איזה מהם נגמר הדין בזה י"ל כמ"ש כיון דכל כת וכת בפני עצמה כשירים להעיד חשיב כנגמר הדין ע"פ שניהם. אע"פ שיש לומר כיון דהוה כחד מלוה ולוה ולא נגמר הדין רק ע"פ אחת מהם אפ"ה י"ל דמשום זה חשיב עדות שיכול להזימה לדידן דקימ"ל כר"ה ועימש"ל בשער... ולפ"ז ממילא די"ל דה"ה אם כת אחת מעידים עדות, וכוונו דבריהם בדו"ח. וכת אחרת מכחיש אותם באחת מן החקירות ולא בגוף העדות בזה נתקיים עדותן דבשעה שאנו דנין על גוף העדות אמרי' דגם בהחקירות האמת עמהם. וכת השני הם שקרנים. ויש מקום לומר להיפך. כיון דהחקירות הם לגוף העדות. חשיב אותו עדות ואמרי' כיון דנתכחשו בחקירות הוה כאלו הי' מכחישין אותם בגוף העדות ונתבטל העדות לגמרי:
ויש לעיין בזה, בדברי הרשב"א והראב"ד בקידושין ד' ס"ה ע"ב הנ"ל ואביא דבריהם שנית בתוס' ביאור. דהרשב"א הביא דברי הראב"ד בד"ה אי דאית לי' סהדי להאי ואית לי' סהדי להאי דאיירי דאין העדים מכחישין זה לזה דלא מעידים על זמן ידוע וי"ל דשניהם מעידים באמת. דנתקדשה לשניהם בזה אחר