משכן העדות עו

יהי' מהני אם יעידו מחדש. רק לאוסרה על בעלה. דזה נראה לענ"ד ברור. דמשום עדות שבטלה מקצתה לא נתבטל רק אותו עדות. וא"כ עדיין קשה כיון דלאסרה על בעלה לא בעי' דו"ח ואז איני יודע בחקירות אינו פוסל. ובודאי דמחוייב הב"ד לקבל שנית אותו עדות לאסרה על בעלה וגם הבעל יעשה זה מסתמא וממילא דל"ש ק"ס. וראי' לזה נראה לענ"ד דהיכא דלא נתבטל העדות רק משום עדות שבטלה מקצתה מועיל הגדה שנית. ממה שהקשיתי בתוס' מכות בסוגי' דקו"פ דכתבו דמשו"ה ס"ל לר"י דבד"מ תתקיים העדות בשאר אף דגם בד"מ כתיב ע"פ שנים או שלשה ונקיש ג"כ ב' לג'. דהיא משום דבד"מ בשנים י"ל דלא נתבטל עדותן לגמרי דעדות חבירו מועיל לשבועה. והקשיתי דמ"מ לענין שבועה אף אם לא נימא נמצא קו"פ עדותן בטלה יהי' נתבטל ג"כ מחמת עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. כיון דעיקר העדות שהיא לממון נתבטל בטלה ג"כ לשבועה. ואין לומר דהא בהא תלי' דהא דאמרי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה היא רק משום דהוה כנמצא קו"פ דעדותן בטלה. ה"ה בזה אם נתבטל מקצת מן העדות נתבטל כל העדות. וכמ"ש הראב"ד בהא דעבד שהביא גיטו. ולפ"ז אם לא אמרי' נמצא קו"פ לא אמרי' ג"כ עדות שבטלה מקצתה. דזה לא נראה דהא ר"י ס"ל דבד"מ לא אמרי' נמצא קו"פ דעדותן בטלה ואפ"ה ס"ל בב"ק בסוגי' דעד זומם עדות שבטלה מקצתה בטלה כולו. אע"כ דגם א"א דקו"פ אינו פוסל אפ"ה אמרי' עדות שבטלה מקצתה. וא"כ הקו' במ"ע דממילא דנתבטל העדות גם לענין שבועה. אבל לפמ"ש י"ל דמ"מ לש"ל דהעדות נתבטל לענין שבועה דהא העד כשר יכול להעיד מחדש עדותו לענין שבועה. וא"כ גם לרמב"ן יהי' קשה אמאי לא יקבלו שנית. אבל לפמ"ש דהרמב"ן ס"ל כהראב"ן דגם בהכחשה גמורה אמרי' במקום דלא בעינן דו"ח דמתקיים עדותן י"ל בהרמב"ן דתירוצו היא דאיירי דהי' הכחשה ממש בדו"ח. ובזה כיון דכונתם הי' גם לנפשות ואז צריכים לדקדק ע"ז ומכח הכחשה ידעי' דחד מהם ודאי הוא פסול ולזה לא מהני ההגדה שנית כיון דחד מהם הוא פסול. ובל"ז י"ל דהיכא דאמרו אין אנו יודעין בדו"ח ל"ש לומר עדות שבטלה מקצתה לפמש"ל בשער... דאם העדים אמרו איני יודע בחקירות יכולין אח"כ לומר נזכרנו בדו"ח ואז נגמר עדותן למפריע ועי' בנתיבות ר"ס ל', ולפ"ז באמרו אין אנו יודעין בדו"ח. גם לענין נפשות לא נתבטל עדיין עדותן לגמרי. דיכול להיות דיעלו על לבם להיות נזכרים בטוב בדו"ח. וממילא דיהי' מהני עדותן למפריע. רק דחשיב כאלו לא נגמר עדיין העדות לענין נפשות. אבל גוף העדות לא נתבטל עדיין דיכול להיות דיהי' מהני עדותן גם לענין נפשות. וא"כ הקו' במ"ע אם גם דלענין נפשות עדיין לא נגמר עדותן מ"מ כיון דלענין לאסרה על בעלה נגמר עדותן אמאי לא יהי' מהני עדותן. אע"כ דהרמב"ן איירי דהי' הכחשה גמורה דבזה נתבטל העדות לגמרי לענין נפשות. וי"ל לפמ"ש בתוס' דהם סברי דלא הי' הכחשה גמורה דא"כ ל"ש לעז דיהי' נתבטל כל העדות משום קו"פ רק דאיירי ע"כ דהי' אמרו אין אנו יודעין בדו"ח כנ"ל י"ל דמשו"ה לא סברי תי' הרמב"ן בזה דהיא משום עדות שבטלה מקצתה כי באינו יודעים ל"ש זה כמ"ש אי משום דיכולין אח"כ להעיד שנית. או דגוף העדות לנפשות עדיין לא נתבטל לגמרי רק דלא נגמר עדיין:

אמנם דבמ"ש לשיטת הסוברים דבעדות זנות (דלא בעי'] דו"ח איירי דהי' הכחשה בעידי הבעל וגם דעידי האב הכחישו ג"כ לעידי הבעל יש לעיין באופן כזה אמאי ניחוש לעדים אחרים הא עיקר הטעם דמחלקי' בין הזמה להכחשה. דבהזמה לא חיישינן לעדים אחרים כיון דבזה ידעינן בבירור דהעדים העידו שקר ומה"ת ניחוש לעדים אחרים אבל בהכחשה דאינו מבורר דעידי הבעל העידו שקר. ודילמא עידי האב העידו שקר, משום דהכחשה לא הוה אלא תרי ותרי משו"ה חיישינן לעדים אחרים ולפ"ז באופן כזה דהעדים הכחישו זה את זה בדו"ח. ואח"כ באו שני עדים והכחישו לשניהם. בזה הי' נראה לענ"ד ברור דשניהם הם פסולין לעדים כיון דבל"ז ידעינן דחד מאותן העדים שהכחישו זה את זה בחקירות בודאי הוא פסול. כיון דהכחישו זה את זה בדו"ח. רק כיון דלא ידעי' מי הוא הפסול אמרי' דכל אחד מעיד בפני עצמו. משום דקימ"ל כר"ה בשתי כיתי עדים המכחישים זא"ז. אבל בצירף שניהם יחד אותן העדים שהכחישו זה את זה בדו"ח בצירף שניהם בודאי הם פסולין משום דאיכא חד מהם ודאי פסול. ולפ"ז ממילא בבאו אח"כ שנים אחרים ומכחישים את שניהם דהאחרונים נאמנים לגמרי. ואמרי' בזה אין דבריו של אחד במקום שנים. כיון דבכת הראשונה ליכא רק ע"א שהוא כשר ונאמנים השנים האחרים להכחישו. וכיון דהשנים האחרונים נאמנים תו ל"ש לעז. דמה"ת ניחוש דיבואו אחרים כיון דידעינן דהראשונה העידו בשקר ע"י הכחשת עידי האב [ובאם הוה אמרי' כן הי' מקום לישב קו' התוס' הנ"ל דלאביי ולאידך אמוראי האיך מפרשי הא דתובעו ממון בשלשה. די"ל דאיירי דהעידו תחילה והכחישו זה את זה בדו"ח. ואח"כ באו עידי האב והכחישו. ורבא הא דלא תי' כן כמ"ש משום דבהוזמו קודם גמר דין מיושב יותר הלשון תובעו ממון דמשמע דהי' יכול לתבעו גם נפשות ובהוזמו קודם גמר דין הי' יכול להמתין עד לאחר גמר דין ולתבוע ג"כ נפשות] אמנם דעדיין י"ל כיון דבאמת הכחשה בחקירות כשר בעידי זנות והא דפסול היא רק כמ"ש דע"י עידי האב ה"ל דין מרומה אבל מ"מ יכול להיות שיבואו עדי' אחרים וכמש"ל דבאופן דלא יהי' הכחשה גם מעדי' הראשונים. כגון דזה אומר בג' שעות וזה אומר בה' ויבואו עדים אחרים ויאמרו דבד' שעות ביום הי' המעשה ואח"כ נתברר דגם אותן העדים הם כשירים. ובל"ז לפמ"ש ע"כ צריך להיות דהכחשה הי' באופן זה דאם יבואו עדים אחרים לא יהי' מוכחשים מן עידי הבעל דלפמ"ש דהרמב"ן איירי מהכחשה גמורה. יהי' הקו' במ"ע האיך חיישינן לעדים אחרים. אף אם יבואו גם עדותן בטלה משום נמצא קו"פ. אבל בזה ניחא דאם לא יבואו עדים אחרים יתברר שלא הי' פסול כלל. וכאשר בארתי זה בפ'... עי"ש:

ובל"ז יש להקשות זה על דברי התוס' בפלוגתא דריב"ז ורבנן דדחקו לקמן דהי' שתי כיתי עדים דאל"כ לר"מ ניחוש שמא יבואו עדים שלא יכחישו זה את זה. ולפמ"ש י"ל דבזה פליגי דלא הי' רק כת אחת והכחישו זא"ז בבדיקות דלר"מ דס"ל דהכחשה בבדיקות פוסל ג"כ ממילא בזה ידעינן בבירור דאחר מהם הוא פסול מכח הכחשה בבדיקות. וממילא אח"כ ע"י הכחשת עידי האב תרווייהו הם פסולין בודאי. ומה"ת ניחוש כלל שיבואו עדים אחרים. כיון דעידי הבעל הם פסולין בודאי ע"י עידי האב. ולרבנן דע"י הכחשה בבדיקות לא נעשה פסול כלל. וממילא דלא הוה רק הכחשת תרי ותרי ולזה חיישינן דיבואו עדים אחרים מזה נראה דלא אמרי' זה וצ"ע:

ולדעת הרמב"ם ודעימי' דס"ל דבדין מרומה בעי' דו"ח ממש. וממילא אינו יודע בחקירות נתבטל ג"כ העדות. בזה י"ל דאיירי דהי' אומרים איני יודע בחקירות. ובאו עידי האב והכחישום. כגון דהי' אומרים בג' בחדש. ועל החקירה דאיזה שעה הי' אומרים לא ידענו. ובאו עדים אחרים והי' אומרים עמנו היתה האשה ביום ג' כל היום. ובזה נתבטל עדותן מכח עידי האב. דכיון דמכחישים אותם ה"ל דין מרומה ופוסל איני יודע בחקירות. אבל מ"מ לא הוה אלא הכחשת תרי ותרי כיון דבזה לא נפסל שום אחד מהם. ומשו"ה חיישינן לעדים אחרים:

ובזה י"ל ג"כ לשיטת ר"ת דס"ל דע"י הכחשת עידי האב לעידי הבעל ל"צ ליתן ק"ס. וממילא דלפ"ז קו' התוס' על הא דריב"ז ורבנן במ"ע. דלרבנן הא לא צריך ליתן ק"ס ע"י הכחשת עידי האב. אבל בזה י"ל דזה הוא הפי' בגמ' דהוכחשו בבדיקות ולא הוכחשו בחקירות. דהיינו בהחקירות לא הי' הכחשה בין העדים. רק דלא כוונו דבריהם בחקירות. דהי' אומרים לא ידענו באיזה שעה ומשו"ה גם לרבנן צריך ליתן ק"ס כיון דלא כוונו דבריהם בדו"ח. וגם איני יודע פוסל. רק דלרבנן חיישינן לעדים אחרים שיכוונו דבריהם בחקירות. משא"כ לר"מ לא חיישינן לעדים אחרים. או כמ"ש המרש"א דשתי כיתי עדים