משכן העדות עד

נתבטל גם עדותו לגמרי. ולא נימא בזה דיתבטל כל העדות על ידו כמש"ל. אע"כ דגם באופן זה נתבטל כל העדות. וא"כ ממילא נסתר כל מ"ש. דגם באמרו איני יודע בחקירות לא יכולים לומר אח"כ נזכרתי. כיון דכבר נתבטל העדות והוה בכלל כיון שהגיד. ובאם נימא דיכולין לומר נזכרנו. א"כ ממילא באחד המכחיש אותם בחמש דמשמע ג"כ אף באופן זה נתבטל עדותן. וממילא אם נימא דמאינו יודע יכולין לומר נזכרנו ה"ה בזה דיכול לומר דכונתו הי' על תחילת חמש ואפ"ה נתבטל כל העדות וה"ה בזה והא דכתב הר"ן הנ"ל דמאינו יודע ליודע לא הוה בכלל חוזר ומגיד. ולא אמרי' דמ"מ כיון דכבר נתבטל העדות לא יכול לחזור ולקיים אח"כ העדות. אפשר דהיא דוקא בד"מ משום דבזה לא מהדרינן לבטל העדות וכמ"ש בפ'... בשם הריב"ש והנתיבות. משא"כ בדינ"פ הי' נ"ל דבכל ענין נתבטל העדות:

והיה נ"ל דעדיין אפשר לומר כמ"ש והיא דאם נימא היכא דנתבטל העדות לא יכול לתרץ נפשי' בתחילה וסוף א"כ הקו' במ"ע גם באחד אומר בב' לחודש ואחד בג' דגם בזה כתבו התוס' הא דלא אמרי' אלו דייקינן משום דדייקינן בהו שפיר כיון דאמרו אח"כ באיזה יום בשבוע ולא אמרי' ג"כ דמ"מ כיון דנתבטל עדותן דהסברא היא כך דהתורה הצריכה שבע חקירות. דע"י החקירות הללו מקיימין עדותן להרוג אותו משא"כ היכא דלא סגי בהחקירות הללו. וצריכים להוסיף עוד חקירה אחד לקיים עדותן בזה נתבטל העדות דאין לנו להוסיף על השבע חקירות שהם מן התורה. והשבע חקירות הללו צריכים להיות דבר ברור למען נוכל לדין ע"פ השבע חקירות הללו. ולזה מקשה רבא שפיר דבאחד אומר בג' ואחד אומר בה'. כיון דלא נוכל לדין אותם ע"פ השבע חקירות הללו לא נתקיים העדות כלל. ואף אם הם אומרים אח"כ דכונתם הי' תחילה וסוף. מ"מ כיון דאם הם לא הי' אומרים דכונתם הי' בתחילה וסוף. לא נוכל להרוג אותו מספיקא. ולא נוכל לקיים העדות ע"פ השבע החקירות שהם מדאו'. וכיון דלא נוכל לקיים העדות ע"פ השבע חקירות. נתבטל העדות. דכתיב ושפטו העדה. ואין לנו להוסיף דבר אחר השבע חקירות. וצריך להיות בהו דבר ברור לקיים העדות. ומשו"ה באחד אומר בב' ואחד אומר בג' אם גם דבזה צריכים לדייק בעדותו אם ידע בעיבורא דירחא מ"מ בזה כיון דלא צריכים להוסיף במה שנדייק בהו על השבע החקירות שהם מה"ת כיון דבמה שאומר אח"כ באיזה יום בשבוע בזה דייקינן בהו ולכן מהני. משא"כ היכא דצריכים אנו להוסיף על השבע חקירות. זה לא מהני. וזה כוונת התוס' במ"ש דלהחמיר ולקיים עדותן לא בדקינן להו. כוונתם כיון דבזה צריכים לבדוק אותם בחקירה אחת יותר מהשבעה חקירות וזה לא בדקינן דצריך להיות נגמר העדות בשבע החקירות שהם מה"ת דוקא [ובזה ניחא ביותר מש"ל בפ'... בדברי התוס' בסוגי' דחוששין ללעז במה דהוכיחו דעידי זנות בעי' דו"ח דאל"כ נשאל אותם אח"כ לתחלה וסוף. דל"ל דהם מכחישין עצמם לגמרי דא"כ כיון דאחד מהם הוא פסול תו ל"ח לעדים אחרים]:

ולפ"ז יש מקום למ"ש בדברי הרמב"ם דהיכא דאמרו על חקירה אחת איני יודע. דבזה אם באו אח"כ ואומרים נזכרנו ויודעים החקירה בזה אין אנו מוסיפים כלל על השבעה חקירות שהם מה"ת רק דמתחילה לא הי' יודעים להשיב על החקירה ועכשיו יודעים. וכיון דיכולין בזה לחזור ולומר נזכרנו י"ל כמ"ש דלא נתבטל עדותן לגמרי. ויכולין אח"כ להיות חוזרים ומגידים לומר נזכרנו. ובזה היא כמו באחד אומר בב' ואחד בג' דבדקינן להו אח"כ באיזה יום משום דבזה אין אנו מוסיפים על השבע החקירות ה"ה גם מאיני יורע ליודע כיון דאין זה נוגע בהחקירה. שיהי' צריכים להוסיף על החקירות ולזה חוזרים ומגידים ויש מקום לכל מ"ש:

פרק ז' בפ' הקדום בארתי דהא דכתבו תוס' ורמב"ן להוכיח משיטת ר"ת דבעידי זנות בעינן דו"ח היא דע"כ הא דלא כוונו עדותן בדו"ח היא דאמרו אין אנו יודעין בדו"ח דבהוכחשו ממש ל"ש לעז דאף אם יבואו כת אחרת יתבטל ג"כ עדותן מכח הכחשת העדים הראשונים דה"ל כנמצא אחד מהם קו"פ אמנם בזה יש לעיין לפמ"ש הש"ך בסי' ל' ול"ג דהא דבעידי ממון לא בעינן דו"ח היא רק דלכתחילה לא יחקרו הב"ד אותן בדו"ח משא"כ אם חקרו אותן ואמרו אין אנו יודעין בדו"ח עדותן בטלה דבעינן שיהי' ראוי עכ"פ להזמה אם יבואו עדים להזימם. ולפ"ז עדיין קשה אם גם דהפי' בהא דלא כוונו עדותן בדו"ח היא דאמרו אין אנו יודעין הא גם בזה עדותן נתבטלה אף בד"מ דלא בעינן בדו"ח. וכמו כן י"ל דגם בעידי זנות לא בעי' דו"ח אפ"ה כיון דאמרו אין אנו יודעין בדו"ח נתבטל עדותן:

גם לפמ"ש הנוב"י דבעידי זנות אם גם דבעינן דו"ח מ"מ אם אמרו אין אנו יודעין בדו"ח לא נתבטל עדותן. דהטעם דאיני יודע בחקירות נתבטל העדות היא משום דה"ל עדות שאאי"ל כמבואר בגמ' ובעידי זנות בלא"ה היא עדות שאאי"ל. דאם יוזמו ל"ש בזה לקיים כאשר זמם. וע"כ כיון דל"ש בזה כאשר זמם וע"כ דבזה לא בעינן עדות שיכול להזימה כמ"ש תוס' ריש מכות. וא"כ אם גם דבעינן גם בזה דו"ח משים דעכ"פ החקירות היא כמו בדיקות אבל מ"מ אין איני יודע פוסל בזה עיי"ש בסי' ע"ב ולפ"ז ליכא למימר הפי' בתוס' דלא כוונו עדותן דהיא דאמרו אין אנו יודעין בדו"ח דבזה עדיין הקו' במ"ע דאם גם דבעי' דו"ח גם בעידי זנות מ"מ לא יהי' נתבטל עדותן מחמת איני יודע כיון דבזה לש"ל דבטל משום דהיא עדות שאאי"ל:

ולדעת הרמב"ם דס"ל דבדבר שהיא בגוף העדות היא ג"כ בכלל החקירות. וכתב הלח"מ בפ"א מהל' עדות הל' א' דבזה ס"ל לרמב"ם כיון דהיא לגוף העדות היא חמור ובזה בודאי איני יודע בחקירות פוסל אף דל"ש הזמה. ועיקר קו' הגמ' היא רק על השבע חקירות דזה אין לו שייכות בגוף העדות ובזה לא יהי' נפסל משום איני יודע כמו בבדיקות. וע"ז תי' הגמ' דנתבטל משום דהוה עדות שאאי"ל עיי"ש ולפ"ז ממילא אף לדברי הנוב"י דבמקום דל"ש עדות שיכול להזימה אינו נפסל משום אינו יודע בחקירות היא דוקא בשבע חקירות. משא"כ בדבר שהיא לגוף העדות בזה פוסל איני יודע בכל מקום אף במקום דלא בעינן עדות שיכול להזימה כמו בכל מקום דבדבר שהיא בגוף העדות היא חמור. רק במקום דלא בעינן דו"ח כגון בממון בזה אם הכחישו בדבר שהיא לגוף העדות נתבטל. משא"כ באמרו אין אנו יודעין תתקיים העדות בהו משא"כ במקום דבעי' דו"ח ממילא גם אם אמרו על אותן החקירות שהם בגוף העדות אין אנו יודעין עדותן קיימת. וי"ל דבזה גם לדברי הש"ך בחקירות כזו עדותן קיימת אף אם אמרו אין אנו יודעין כיון דבחקירות הללו לא תליא הזמה וראוי להזמה אף אם אמרו אין אנו יודעין וא"כ הי' מקום לומר דבשאר החקירות שתלוי הזמה בהו כוונו עדותן. רק דבהחקירו' שהם לגוף העדות הי' אומרים אין אנו יודעים ונתבטל ג"כ העדות ומזה הביאו ראי' שפיר דע"כ מוכח דבעידי זנות בעינן דו"ח דאל"כ יהי' נאסרה על בעלה אם גם דאמרו אין אנו יודעין בחקירות שהם לגוף העדות. ובזה ניחא הן לדעת הש"ך והן לדברי הנוב"י:

ולשיטת הראב"ן הביאו הש"ך בסי' ל' ובסי' ל"ג דס"ל דבד"מ גם הכחשה בחקירות כשר העדות בד"מ עיי"ש מיושבים דברי התוס' בפשיטות דאם גם דהעדים הכחישו זה את זה ממש קשה ג"כ כיון דבעידי זנות לא בעינן דו"ח ממילא היא כמו דיני ממונות ויהי' כשר אף הכחשה בחקירות ובזה יהי' מיושב דברי הרמב"ן הנ"ל דכתב לישב דברי ר"ת דאם גם דאמרי' דלא בעינן דו"ח מ"מ בזה כיון דעיקר עדות היא לנפשות וכיון דעיקר העדות נתבטל נתבטל כולו. והקשיתי לתי' אביי ואידך אמוראי דס"ל דאיירי בהתרו בי' סתם ובזה לא העידו לענין נפשות כלל הא ל"ש זה. אבל בזה י"ל דהא הטעם דהכחשה בד"מ כשר היא דכיון דהחכמים הפקיעו מד"מ הדין דו"ח. ממילא דלא צריכים תו העדים לדקדק יותר על החקירות כיון דבזה לא תלוי העדות.