משכן העדות עג

שנית. וצריך לומר כיון דעכשיו לא מהני עדותו ולא חשיב עד כלל. ממילא דתו לא יכולין לחזור בו:

עוד יש לעיין די"ל אם גם דאיני יודע בחקירות יכולים לומר אח"כ נזכרתי והיא מסברא מטעם הנ"ל כיון דכל טעות דמצויי' לטעות יכולין לחזור ולהגיד כמבואר בסי' כ"ט ובסי' מ"ג. י"ל דהיא דוקא בשאר החקירות דהיינו בשבע חקירות. או בחקירה דבמה הרגו בזה היא טעות דמצוי. משא"כ בחקירה למי הרג לישראל או לנכרי או התריתם בו דזה היא עיקר העדות דחייב בו מיתה. ובזה ודאי לא יכולין לומר לאחר איני יודע נזכרתי. ולכן במתני' דקתני ג"כ אותן חקירות. וגם ע"ז קתני אחד אומר איני יודע דעדותן קיימת. דקאי על כל החקירות. וגם על הך חקירה דהתריתם בו. וע"ז קאמר בגמ' מתני' דלא כר"ע. ומשו"ה הרמב"ם דלא הזכיר בהל' א' אותן חקירות. וקאי רק על אותן חקירות דמזכיר בהל' א' ובזה כיון דיכול לומר נזכרתי וי"ל דבכיון לא הביא הרמב"ם בהל' א' אותן שנים חקירות ועימש"ל:

אמנם אם נימא כן יש לעיין במ"ש הרמב"ם דאם הכחישו זה את זה אפי' בבדיקות עדותן בטלה והא בבדיקות ודאי דמצויים הם לטעות. וכדאמרי' בסנהדרין פ"א ההורג נפש שלא בעדים כונסין אותו לכיפה. ופריך הגמ' מנא ידעינן ותי' ר"ח כגון דאיתכחש בבדיקות ופי' רש"י בד"ה בעוקצי תאינים בדיקות יתירא היא ונהי דבן זכאי פטר לי' בההוא הכחשה מקטלא ומיהו עדות אמת היא ועייל לכיפה הוה ולפ"ז גם בזה נימא דיכולין אח"כ לומר נזכרתי. ובזה י"ל ג"כ בסוגי' דחוששין ללעז הא דתי' הגמ' לשיטת רש"י דאיתכחיש בבדיקות, ובפשוטו לר"מ כיון דמתכחשו תו ל"א יבוא יותר לדינ"פ הא יכולין אח"כ לומר נזכרתי ואולי בדנ"פ כיון דמחמרי' בזה שבטל עדותן תו לא מצי אח"כ לומר נזכרתי. כיון דע"י זה נתבטל עדותן החמירו בזה כמו בחקירות ועימש"ל בפ'... גם מגמ' דשם משמע דבאם העדים אמרו איני יודע בחקירות עדותן בטלה דבזה חיישינן דעידי שקר הם. מדלא מתרץ דאיירי דאמרו איני יודע בחקירות. דבזה כיון דעידי אמת הם רק דלא מצי לעשות בהו דינ"פ לכן כונסין אותו לכיפה ויהי' מתניתין גם לרבנן דריב"ז. ויש להאריך עוד בכל זה ועוד חזון למועד לעיין בזה אי"ה [ויען כי הבאתי הרבה פעמים איזה הערות בסוגי' דחוששין ללעז בסנהדרין ד' ח' ט' אמרתי להציג את אשר חנני ד' לאחר עוצם עיוני בסוגי' זו למען יבואר היטיב את כל הנ"ל כי בו נכלל כל הדברים הנ"ל בתוספות ביאור אקוה כי ימצא המעיין בדברי דברים נכונים וברורים ראוים לאמרם בעזה"י עי' בשער דקו"פ פ'...]:

לאחר שכתבתי כל זה בא לידי ספר דורש לציון מבעל נודע ביהודה וראיתי שכוונתי תה"ל לדבריו בישוב דברי הרמב"ם מאותו הסברא שכתבתי. דבאיני יודע לא נתבטל כל העדות משום נמצא קו"פ. דגם עדות העד שאומר איני יודע לא נתבטל דיכול לומר נזכרתי אח"כ בדו"ח. ושמחתי שכוונתי לדעתו הגדולה. אמנם אחור נסוגיתי מסברא זו שראיתי שיש לפקפק ע"ז הרבה דמשמע דבדיני נפשות כיון דנתבטל עדותן לא יכולים להיות חוזר ומגיד כלל לקיים העדות. והא בפ' בן סורר דייק הגמ' דאזלינן בתר רוב בדיני נפשות מהא דאחד אומר בב' ואחד אומר בג' דנתקיים משום דרובא טעו בעיבורא דירחי וכתבו תוס' פסחים ובסנהדרין אף דמכוונו יום אחד בשבוע. ומוכח דטעו. היא דאי לא הוה אזלינן בתר רוב הוה אמרי' כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד והא בזה לענין חוזר ומגיד אמאי לא יהי' נאמן לומר דטעה כיון דרובא טעו. ואף אם לא אזלינן בדנ"פ בתר רוב מ"מ לא יהי' בכלל כיון שהגיד דהא אינו אומר להיפך מדבריו הראשונים. אע"כ דהפי' בדברי התוס' היא דאי לא הוה אמרי' דאזלינן בתר רוב א"כ מיד באומר אחד בב' ואחד בג' נתבטל עדותן משום דדנין אותן למכחישין מחמת המיעוט דלא טעו ומשו"ה אף אם הם מתרצין אח"כ דבריהם אמרי' בזה כיון שהגיד דהיא משום דנתבטל העדות לא מצי אח"כ להיות חוזר ומגיד. ויש להסביר הענין יותר. לפמ"ש תוס' בד"ה אלא אמר רבא לדברי ר"מ דאחד אומר בג' ואחד אומר בה' אמאי עדותן בטלה אי דייקת בהני סהדי דילמא האי דקאמר ג' בסוף ג' וי"ל דלהחמיר ולקיים עדותן לא בדקינן להו עכ"ל. וא"כ גם בזה אי לא הוה אמרי' דרובא טעו מיד באמרם אחד בב' ואחד בג' נתבטל עדותן ולא הוה בדקינן אותם כלל אם ידעו בעיבורו של חדש אם לא דלהחמיר ולקיים עדותן לא בדקינן להו. וכיון דנתבטל אפי' אם אומרים אח"כ בפי' דטעו בעיבורא דירחא. אמרי' בזה כיון שהגיד דכיון דנתבטל לא יכולין אח"כ להיות חוזר ומגיד לקיים העדות מה שנתבטל כבר:

וכן נ"ל הפי' בקו' רבא לאביי דאמר ומה אלו דייקינן בהני סהדי דהאי דקאמר שלש בתחילת שלש והאי דקאמר חמש בסוף חמש והוה עדות מוכחשת ולא קטלינן ואנן ניקום ונקטול מספיקא ורחמנא אמר ושפטו העדה והצילו העדה. ועי' במה דתמהו על קו' זו. די"ל דכונת רבא היא כן כיון דנוכל לבדוק אותם אם כוונתם לתחילה וסוף ולזה בדנ"פ ודאי ראוי לבדוק אותם אם כוונתם היא כך משום ושפטו העדה והצילו ולזה אפי' אם נימא דמתרצינן דברי עדים שלא יהי' מוכחשין משום חזקת כשרות. אפ"ה מ"מ כיון דנוכל לברר ע"י זה דבדקינן אותם, וכיון דזה חיוב היא לבדוק אותם ממילא נתבטל עדותן כיון דלא נוכל להרגו בלא הבדיקה. וממילא אף אם נבדוק אותם אח"כ ויאמרו שזה כיון בתחילה. וזה בסוף. אפ"ה אמרי' כיון דכבר נתבטל העדות לא יכולין אח"כ להיות חוזר ומגיד לקיים העדות כן י"ל בדינ"פ. רק דאם נימא כן יהי' קשה גם באחד אומר בב' ואחד אומר בג' נימא אם גם דאזלינן בתר הרוב אפ"ה כיון דעכ"פ מכח המיעוט צריכים לברר יתבטל ג"כ העדות. רק די"ל דהיכא דאזלינן בתר רוב לא צריכים כלל לברר יותר. דבזה חשיב אי אפשר לברר. דאם נצריך לברר יתבטל העדות משום כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. ולזה חשיב אי אפשר לברר דאזלינן בתר רוב. רק דקו' רבא היא כיון דבזה ל"ש רוב והיא ספיקא ובודאי מחמרי' לברר דמ"ש דמשום חזקת כשרות דעדים נסמוך זה אינו משום דלענין דו"ח מהדרינן לבטל העדות. וכיון דבזה בע"כ דנצריך לברר אמרי' כיון שהגיד ולא יהי' מהני אף אם אמרו דכוונתם הי' לתחילה וסוף ולקמן אדבר עוד מזה:

ובהא דכתבו תוס' דלהחמיר ולקיים עדותן לא בדקינן להו הי' נראה לי ג"כ אף אם הם מעצמם מתרצים דבריהם אח"כ ואמרו דכונתם הי' לתחילה וסוף אפ"ה לא מהני ונתבטל עדותן. משום דבמתני' דקתני אחד אומר בג' ואחד אומר בה' נתבטל עדותן משמע בכל ענין אפי' אם הם מתרצין דבריהם אח"כ בתחילה וסוף. וכן ברמב"ם בפ"ב מה' עדות הל' ג' סתם ג"כ דבזה האופן נתבטל עדותן. משמע ג"כ בכל ענין אפי' אם הם מתרצים דבריהם בתחילה וסוף. ולפמש"ל בפ'... הפי' בדברי תוס' בסוגי' דחוששין ללעז דהר"ת פי' דאיירי דהעדים הוכחשו זה את זה או דלא כיונו דבריהם בדו"ח. וחיישינן ללעז שמא יבואו עדים אחרים כיון דאכתי אפשר להיות דקושטא הוה קאמרי. דהפי' הוכחשו אינו בהכחשה גמורה. דא"כ אחד מהם ודאי משקר ול"ח לעדים אחרים רק דאיירי באופן זה דלא הי' הכחשה גמורה רק דאחד אומר בג' ואחד אומר בחמש דבזה יכול להיות דשניהם קושטא מסהדי וכונתם לתחילה וסוף רק דבדנ"פ לא מתרצים אותם עיי"ש. ובאם נימא כן מוכח דאפי' אם הם מעצמם אומרים אח"כ דכונתם הי' לתחילה וסוף אפ"ה לא מהני לענן נפשות, דאל"כ גם לר"מ ניבעי' שם כ"ג מחשש דילמא העדים הללו בעצמם יאמרו אח"כ דכונתם הי' לתחילה ועוף ויבוא ע"י העדים הללו לדנ"פ. וא"כ גם דבזה ליכא ראי' ברורה מ"מ מפשטות נראה דגם בזה האופן נתבטל עדותן לגמרי. ול"מ אף אם חזרו מעצמם לאמר דכונתם הי' לכתחילה וסוף:

וכמו כן הי' נ"ל בהא דסתם הרמב"ם שם וכן במתני' דאם אחד מכחיש לשנים בחקירות עדותן בטלה קאי על כל החקירות הנאמר במתני' דעדותן בטלה. והיא גם אם שנים אומרים בג' שעות ואחד אומר בחמש בזה נתבטל עדותן ג"כ משום הכחשה בחקירות. ובזה לפמ"ש לא יתבטל עדותן כיון דגם העד המכחיש אותם ואומר בחמש לא נתבטל עדותו לגמרי כיון דיכול לתרץ עצמו ולומר דכונתו הי' על תחילת חמש ולא