משכן העדות עב

דאינו בכלל נמצא קו"פ. ולפ"ז גם לשיטת התוס' לא נתבטל רק עדות זו שהעידו ביחד מחמת עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. וממילא גם לשיטת התוס' מהני הגדת העדים שנית בלא השלישי דבשלמא אם הי' מכחישי' עצמם בדו"ח ממש דבזה כיון דאחד מהם הוא פסול ודאי ואז הוא פוסל אף אותן שיעידו לאחר כ"ד מעדותו כמו בכל קו"פ דפוסל אף בנפסל אח"כ וכנ"ל גם אם העיד לאחר כ"ד. משא"כ באומר איני יודע בחקירות דבזה לא הוה פסול. ולזה אם העיד תוך כ"ד נתבטל כל העדות מחמת עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. ומהני הגדה שנית שיעידו לאחר כ"ד. ולשיטת רש"י ודאי דמהני הגדה שנית כיון דאינו מבטל משום נמצא קו"פ רק משום דהיא עדות שאאי"ל. ולזה ודאי מהני הגדה שנית לאחר כ"ד מהעד האומר איני יודע, וא"כ י"ל ג"כ כמ"ש דמשו"ה שינה הרמב"ם מלשון הגמ' ונקט בלשונו תתקיים העדות בשאר, והיינו ע"י הגדה שנית. ויש להאריך עוד בשיטת הרי"ף דס"ל בנמצא קו"פ ולא הכיר הכשר בפסולו לא נפסל, ובזה כתב הנתיבו' בסי' ל"ו דהיכא דנפסל אח"כ בודאי אינו פוסל כלל עיי"ש ולפ"ז הא דאמרי' בהכחשה בחקירות דנתבטל כל העדות אף דלא הכיר פסולו. ע"כ כיון דהעידו תוך כ"ד אם גם דלא נתבטל הראי' למפריע אמרי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולו. ונתבטל הגדה כולו ולפ"ז גם היכא דהכחישו זה את זה בחקירות יהי' מהני ג"כ הגדה שנית דאותן השנים דלא הוכחשו אהדדי יעידו שנית:

אמנם נ"ל דכל מ"ש דהיכא דלא נפסלו למפריע מהני הגדה שנית. זה לא נראה חדא דלדברי הרי"ף יהי' קשה כמ"ש אמאי לא מהני בהכחשה בחקירות הגדה שנית. ועוד דגם ממתני' דמכות ד' ו' ע"ב הי' שתי כיתי עדים בזמן שמקצתם רואין זה את זה ה"ה עדות אחת ובהוזמו מקצתם שניהם פטורים והאיך שייך בזה שניהם פטורים. אמאי לא יהי' מהני הגדה שנית. ובזה הא ל"ש כיון דהי' להם צירוף בשעת הראי' דהא בהזמה לא הי' צירוף בשעת הראי' כלל ועימש"ל בשער... ומפשטא דמתני' משמע דלא מהני הגדה שנית ולזה ע"כ צ"ל דגם לשיטת הרי"ף אם העידו תוך כ"ד היא עדות אחת ובאם הוזמו מקצתם מחמת הצירף שהי' עמהם בשעת הגדה נתבטל כל העדות לעולם. כמו דבאם הי' צירף בשעת הראי' מבטל הצירף לעולם כ"כ בזה. וממילא דלא מהני הגדה שנית. וממילא גם באחד אומר איני יודע נתבטלו כל העדים לעולם ול"ל דבמכות הא דלא מהני הגדה שנית היא משום דהיא עדות שאי אתה יכול להזימה דבאם יוזמו בודאי יהי' פסולים למפריע משעת הגדה הראשונה דהא באם לא הוזמו הכת הראשונה הי' נהרג ע"י ובזה בודאי נעשים פסולין. משא"כ בהכחשה בחקירות דבזה לא נעשים פסולין כמ"ש כיון דהי' יכולין לחזור בו. אמנם בסוגי' דחוששין ללעז בארתי דמשום זה ל"ח עדות שאאי"ל עמש"ל בפ'...:

ולכאורה יש מקום לומר דהנה הא דהכחשה בחקירות מבטל כל העדות. אף אם שנים כוונו עדותן בדו"ח והג' מכחיש אותם הא דלא אמרי' בזה אין דבריו של אחד במקום שנים ואי דהוה משום נמצא אחד מהם קו"פ הא לזה בעינן דוקא כוונו להעיד. מדלא שואלים אותם ע"ז אם כוונו להעיד ולפמ"ש במקום אחר דהא דלא כוונו להעיד מתקיים העדות בשאר היא דוקא אם לא העידו ביחד תוך כ"ד משא"כ אם העידו ביחד תוך כ"ד בזה מבטלין אף אם לא כוונו להעיד וראי' לזה מהזמה עימש"ל בשער... ולפ"ז באמת אם העידו לאחר כ"ד דבזה לא נתבטל מכח הכחשה בחקירות רק משום דאחד מהן נפסל בזה אם הג' לא כוון להעיד באמת דאינו מבטל. אמנם הא דאמרי' הכחשה בחקירות נתבטל כל העדות נראה דהיא ג"כ כמו דאמרי' בנמצא קו"פ ילפינן דבשלשה ונמצא אחד מהם קו"פ דנתבטל כל העדות משום דמקשי' שלשה לשנים. ה"ה גם בזה אם מכחישין זה את זה בחקירות נתבטל כל העדות דמקשינן שלשה לשנים. כמו דבשנים נתבטל כל העדות אם מכחישין זה את זה בחקירות כמו כן בשלשה. והנה בהא דמחולקים רבי ור"י לענין קו"פ דר"י ס"ל בד"מ תתקיים העדות בשאר. ורבי חולק ע"ז ומבואר בסוגי' דקו"פ דטעמא דרבי היא משום דכתיב משפט אחד יהי' לכם ויליף ד"מ מדיני נפשות, משא"כ מהא דכתיב גם בד"מ בקרא עפ"י שנים או שלשה לא נוכל ללמוד להקיש שלשה לשנים. משום דבשנים גופו לא נתבטל העדות לגמרי כיון דע"א מחייב עכ"פ שבועה כמבואר שם בתוס'. ולפ"ז באמת לרבי בד"מ בשנים והי' אחד מהם קו"פ נתבטל עדותן לגמרי אף לענין שבועה מכח נמצא קו"פ שעדותן בטלה לגמרי כמו בשלשה ואחד מהם קו"פ דעדותן בטילה אף דנשארו שנים. ולפ"ז לפמ"ש רפ"א דהא דאיני יודע בחקירות פוסל היא דוקא בשני עדים דבזה בעינן עדות שיכול להזימה ולכן איני יודע בחקירות פוסל משא"כ ע"א לחייב שבועה אם היה אומר העד איני יודע בחקירות בזה לא נתבטל עדותו לענין שבועה כיון דבל"ז בע"א לענין שבועה ל"ש בו דין הזמה ול"ש בזה עדות שיכול להזימה ועימש"ל בפ'... ולפ"ז ממילא אם העידו שנים בד"מ ואחד מהם הי' אומר איני יודע בחקירות בזה לא נתבטל עדותן לענין שבועה כיון דגם העד שאומר איני יודע הוא עד ג"כ לחייב שבועה. ולפ"ז ממילא בד"מ גם אם הי' שלשה עדי' וע"א אומר בחקירות איני יודע לא נתבטל עדותן כלל. כיון דבשנים לא נתבטל העדות לענין זה מקשינן להפך שלשה לשנים כמו בשנים לא נתבטל עדותן באמרם איני יודע בחקירות כמו כן בשלשה. ולפ"ז כיון דע"כ בד"מ אם אחד אומר איני יודע בחקירו' לא נתבטל כל העדות כמו כן אמרי' גם בדנ"פ דלא נתבטל כל העדות באחד אומר איני יודע בחקירות משום משפט אחד. ובזה אמרי' כיון דבד"מ ע"כ דלא נתבטל העדות באיני יודע בחקירות כמו כן בדיני נפשות והא דאם הי' שני עדים ואחד מהם הגיד איני יודע בחקירות דלא מהני עדותו היא כיון דבזה לא נשאר רק ע"א דלא מהני משא"כ בשלשה ואחד מהם הגיד איני יודע בחקירו' לא נתבטל. ובזה ניחא הא דכתיב גם בד"מ ע"פ שנים או שלשה דהיא להיפך להקיש שלשה לשנים מה שנים לא נתבטל עדותן באם אחד אומר איני יודע בחקירות היא ג"כ בשלשה. ואח"כ מקשינן דנ"פ לד"מ ממשפט אחד. וגם בדנ"פ לא נתבטל כל העדות מחמת העד שאומר אינו יודע בחקירות:

ולפ"ז צ"ל דהא דאמרי' בגמ' כמאן דלא כר"ע היא ר"י אליבא דר"ע דר"י לא ס"ל כלל בד"מ נמצא אחד מהן קו"פ עדותן בטלה. ומשו"ה בשלשה עדים ואחד מהם אומר איני יודע לא נתבטל העדות דהא גם קו"פ אינו מבטל. וממילא דלא נוכל ללמוד דנ"פ מד"מ כיון דבד"מ מטעם אחר אינו מבטל משא"כ בדנ"פ לר"י מבטל גם באומר איני יודע בחקירות משום דמקשינן שנים לשלשה וכמו בשנים ואחד מהם אומר איני יודע בחקירות נתבטל כל העדות כ"כ בזה. וכמו דמדמינן לענין קו"פ. משא"כ לדידן דקימ"ל כרבי י"ל דמשו"ה לא נתבטל העדות באומר איני יודע כיון דבד"מ באופן זה לא נתבטל כ"כ בדנ"פ משום משפט אחד. ויש להאריך ולומר דגם בד"מ ואחד אומר איני יודע בחקירות נתבטל משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. כיון דבאו שניהם לחייב ממון ועדותן נתבטל לענין ממון ממילא דנתבטל כל העדות דהוה כנמצא קו"פ. אמנם דבד"מ באופן זה מהני הגדה שנית דבזה לא נתבטל עדותן לענין שבועה כלל דשניהם הם כשירים לענין שבועה. וממילא די"ל דמקשינן שלשה לשנים גם לענין זה דמהני גם בג' הגדה שנית ואז ילפינן לענין זה דנ"פ מד"מ דמהני הגדה שנית. משא"כ לר"י י"ל כמ"ש כיון דכבר הי' להם צירף בשעת הגדה דהעידו תוך כ"ד נתבטל כל העדות ול"מ הגדה שנית:

ואדבר עוד מעט בהנ"ל דלענין איני יודע בחקירות ל"ש דיתבטל כל העדות משום נמצא קו"פ כיון דגם עדותו לא נתבטל לגמרי רק דלא נגמר דיכול אח"כ לומר נזכרתי בחקירות ולפ"ז יש לעיין דמשו"ה ממילא לא נוכל לדין ע"פ הגדת העדים הללו. כיון דאיירי דהעידו כולם תוך כ"ד של חבירו. ואז קודם שנגמר עדותו של חבירו עדיין יכולין לחזור בו. וכיון דיכולין לחזור בו תו לא נוכל לדין אותו ע"פ עדותן כיון דעדיין יכולין לחזור בו. וע"כ צ"ל הא דקתני במתני' עדותן קיימת היא רק ע"י הגדה שנית. דיעיד שנית בלא העד שאומר איני יודע וזה לא נראה דפשטא לישנא דמתני' דעדותן קיימת היא דלא צריכים להעיד