משכן העדות סט

שיתבטל, העדות על ידו. הא אף אם העדים הראשונים נפסלו אח"כ לא נתבטל ג"כ העדות ואין לומר כיון דהג' הי' צירף עמהם בשעת הראי' ולזה חשיב עדות. וממילא קודם שהעיד הוא עדותו בב"ד לא נגמר העדות ופוסל. דזה אינו כיון דכבר העידו שנים כבר נגמר העדות כיון דלא צריך תו לעדותו ואינו פוסל הג' עצמו אם הי' שלשה עדים בשעת מעשה שראו את העדות והעידו שנים בב"ד ונתקבל עדותן. ואח"כ נעשה השלישי רשע שהוא פסול לעדות. בזה נימא לשיטת, הסוברים דקו"פ פוסל אף אם לא בא לב"ד וה"ה גם בנפסל אח"כ אמרי' כן ועימש"ל בשער... נימא גם בזה דנתבטל עדות הראשונים וזה לא ניתן להאמר וע"כ כיון דבשעה שנתקבל העדות הראשונים הי' בכשרות גמור. תו לא נתבטל העדות על ידו כיון דכבר נגמר הדבר ונתקבל עדות הראשונים בכשרות תו לא נתבטל אח"כ. וא"כ ממילא גם בזה מה לי אם נפסל אח"כ מכח רשעות. או משום דהעיד שקר אותו עדות. וא"כ באופן כזה הי' נ"ל לענ"ד ברור דאינו מבטל. ובזה כתבתי הפי' בתוס' סנהדרין בהא שכתבו דהיכא דאין הפסול ידוע לא אמרי' נמצא קו"פ דכונתם כיון דאיירי שהעידו לאחר כ"ד בזה אין הפסול ידוע כי דילמא כת האחרונים הם הפסולין. ולא נתבטל העדות על ידם משום קו"פ עיי"ש ולפ"ז גם בדברי הרמב"ם יש לעיין דמשמע מדבריו דאיירי דהעד שהכחיש להשנים העיד בסוף. ובזה בודאי לא נתבטל עדות הראשונים מה שהעידו קודם כ"ד מעדותו. אע"כ דהרמב"ם איירי תוך כ"ד. וכן י"ל דמשו"ה לא תי' רבא על המתני' דהי' בודקי' דאיירי בהעידו לאחר כ"ד משום דממתני' משמע דהכחשה בחקירות מבטל אף אם העד שמעיד בסוף מכחיש להראשונים ובזה אם היא לאחכ"ד אמאי יהי' מבטל. אע"כ דהמתני' איירי דוקא תוך כ"ד. ולזה הוצרך הגמ' לאוקמי המתני' דלא כר"ע וא"כ קו' הלח"מ על הרמב"ם במ"ע ועי' במ"ש בפ'... בישוב דברי הרמב"ם:

ונראה לענ"ד לישב דברי הרמב"ם ותחילה אבוא לישב דברי רש"י דפי' כמאן דלא כר"ע משום דאין העדים נהרגים עד שיזומו כולם. ותמהו בתוס' על רש"י בד"ה כמאן דהא דאמרי' דאין העדים זוממין נהרגין עד שיזומו כולם היא כשכוונו עדותן משא"כ כשלא כוונו עדותן ה"ל כנמצא אחד מהם קו"פ ול"ש תתקיים העדות בשאר עיי"ש וכונתם דרש"י ס"ל דתתקיים העדות בשאר ואמאי לא נימא דה"ל עדות שאי אתה יכול להזימה. דגם אם יוזמו לא יעשו דין הזמה בקו"פ. כיון דהב"ד לא קבלו הקו"פ לעד אלא הכשירים. ממילא בזה אף אם לא הוזם השלישי דהיינו הקו"פ אפ"ה נהרגים דבזה חשיב עד שקר העד. דהא כל העדים שהי' הב"ד גומרי' הדין על ידם הוזמו ומשו"ה חייבין ה"ה בזה כיון דהב"ד לא גמרו עדותן רק ע"י השנים דכוונו דבריהם בדו"ח והעד דאומר איני יודע לא נכלל בעדות. ולזה יהי' נהרגים אף בלא הג'. ולזה פי' התוס' משום נמצא קו"פ ועימש"ל:

ונ"ל לישב שיטת רש"י דזה הי' נ"ל ברור בעד שהי' אומר איני יודע בחקירות. כגון דאינו זוכר כעת היום או השעה ואח"כ אומר נזכרתי. והוא מכוון דבריו בדו"ח דבזה יכול הוא לחזור ולומר נזכרתי בדו"ח ואין בזה משום כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד.. דהא בזה אינו חוזר ומגיד. רק בתחלה לא הי' זכור העדות בדו"ח וכעת הוא זוכר ל"מ לפמ"ש הר"ן במתני' משביע אני עליכם דמאינו יודע ליודע לא הוה חוזר ומגיד. רק דהתם הטעם משום דאין אדם משים עצמו רשע עיי"ש דבזה ל"ש הך טעם. ובל"ז י"ל לפמ"ש הר"ן בסנהדרין הנ"ל דמשו"ה עקרו החכמים הדו"ח מד"מ דהוא דבר דשכיח טובא שלא זכור בדו"ח עיי"ש ובש"ע בסי' כ"ט מבואר דבכל טעות שהעדים מצוים לטעות אין בזה משום חוזר ומגיד וכיון דהיא שכיח טובא מה"ת לא יכול לומר אח"כ נזכרתי ואז הי' שכח מאתו הדו"ח. נוסף לזה כאן דבזה השני עדים שהם עמו מעידים עליו שהי' שם וראה את העדות וע"כ הא דהי' אומר כעת איני יודע היא משום דהי' שכח מאתו. ויש להאריך ולהביא ראי' לזה ועוד חזון למועד ולפ"ז ממילא אם העיד בניסן והי' אומר על החקירות איני יודע באיזה היום ולבסוף בא לב"ד ואומר נזכרתי בדו"ח ואומר הדרו"ח כמו העדים הראשונים בזה מהני העדות שהי' מעיד בתחילה למפרע. ועי' בנתיבות בסי' ל' ולפ"ז בעד שאומר איני יודע בחקירות עדיין לא נתבטל העדות שהי' מעיד דאם יכווין אח"כ דבריו בדו"ח יהי' מהני העדות למפרע משעת הגדה. ובזה לש"ל דנתבטל עדותן רק דעדיין לא נגמר עדותו בדו"ח. אבל גוף העדות לא נתבטל כלל דיכול להיות שיהי' מהני עדותו לגמרי למפרע. ולפ"ז י"ל דמשו"ה לא פי' רש"י כפי' התוס' דקאי על ר"ע דנמצא קו"פ עדותן בטלה דגם בזה כיון דנמצא אחד מהם שאמר איני יודע נתבטל כל העדות דרש"י ס"ל דזה אין ענין לנמצא קו"פ דבנמצא קו"פ אמרי' כיון דאחד מהעדים נתבטל כיון דהוא קו"פ ולא מהני עדותו נתבטל כל העדות. משא"כ בזה אף דאומר איני יודע אפ"ה לא נתבטל מה שהעיד. רק דעדותו לא נגמר עדיין ויכול להיות דיעלה על לבו וע"י זה יודע בהדו"ח. וממילא גם עדות דהעיד דאומר איני יודע לא נתבטל לגמרי והאיך שייך לומר דעדות העדים אחרים יתבטל כיון דנתבטל עדות העד שאומר איני יודע הא גם עדותו לא נתבטל. ובאם יאמר דיודע בדו"ח עדיין יהי' מהני עדותו ויש להסביר יותר לפמ"ש תוס' הנ"ל דהיכא דאין הפסול ידוע לא אמרי' נמצא קו"פ עדותן בטלה ממילא כ"ש בזה דאין הפסול ידוע כלל דיכול להיות דלא יהי' פסול כלל אם יהי' נזכר אח"כ בדו"ח מהני עדותו למפריע. וא"כ בזה ודאי אין הפסול ידוע כלל ויכול להיות שעדותו היא עדות גמור ולכן ל"ש בזה נמצא קו"פ ולזה פי' רש"י הטעם דהיא עדות שאאי"ל כיון דאין עדים זוממין נהרגין עד שיזומו כולם. ובזה העד דאומר איני יודע לא שייך בו הזמה. ותו ל"ק קו' התוס' דיהי' כאחד מהם קו"פ דנהרגים לר"ש ג"כ התם שאני כיון דאין הב"ד מקבלין להקו"פ בתורת עד כלל. ועדותו ל"ח עדות כלל. ולזה ל"ח עד. משא"כ בזה הא הב"ד מקבלין עדותו לעדות גמור ויכול להיות דיהי' מהני לגמרי אם יאמר אח"כ נזכרתי בדו"ח. וכיון דחשיב עדות. ממילא שייך בזה אין העדים נהרגים עד שיזומו כולם. כיון דגם על אותו העד שאומר איני יודע בחקירות שם עד עליו. ובאם יוזמו השנים לא נוכל לקיים בהו הזמה כי דילמא יאמר אח"כ העד דידע בדו"ח ויהי' מהני העדות למפריע ואז צריכים להזים אותו ג"כ והיא נכון בסברא לענ"ד:

והתוס' דפי' דהוה כנמצא קו"פ צריכים לדחוק ולומר כיון דעכשיו שאומר איני יודע בחקירות נתבטל עדותו משום דהוא עדות שאאי"ל. וכיון דנתבטל עדותו אמרי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כיון דבעד זה נתבטל העדות. ובזה אמרתי דגם לשיטת התוס' אם העידו שלשה עדים בב"ד ואחד הי' אומר איני יודע בחקירות. ואח"כ באו כת אחרת והעידו ג"כ אותו העדות. והכת השני' הי' להם צירף בשעת ראי' העדות עם כת זו בזה תתקיים העדות דהכת השני' ולא אמרי' כיון דאחד מהם נתבטל מכח דאמר איני יודע בחקירות ה"ל כנמצא קו"פ דפוסל כל העדים שהי' שם באותו מעמד אף אותן שבאו להעיד לאחר כ"ד] דזה אינו דדוקא בקו"פ דבזה נתבטל כל הצירף משעת הראי' כיון דהי' רואין זה את זה ואפי' לשיטת התוס' דבעינן תרווייהו שיבוא לב"ד ג"כ היא לאו משום צירף כיון דגם לאחר כ"ד פוסל ג"כ. רק שיהי' ממקיימי הדבר וכיון דעדותן נפסל משעת הראי' נתבטלו כל העדים שהי' שם וכמו כן אף באם הי' כשרים בשעת הראי' וקודם שהעידו בב"ד נפסל אחד מהם בזה נתבטל ג"כ למפריע הצירף בשעת הראי' כמ"ש הנתיבות בסי' ל"ו ועימש"ל בשער... דלא בעינן צירף מחדש להעיד אח"כ רק מכח הצירף הראשון נתבטל כל העדות וממילא דנתבטלו אף עדות שאר העדים אף אותן שלא העידו עדיין בב"ד כלל. ומשו"ה אם הי' שלשה ואחד הכחיש לשנים ממש בדו"ח. והעידו אח"כ עדים אחרים אותו עדות בזה נתבטל גם העדות זה משום נמצא קו"פ. כיון דנפסל אחד מהם ונתבטל הצירף למפריע. כל. העדות שהי' שם נתבטל. משא"כ היכא דלא הכחישו זה את זה