משכן העדות סז

כר"ה בשתי כיתי עדים המכחישות זה את זה דכל אחד מעיד בפני עצמו. וא"כ לענין שבועה כל אחד הוא עד כשר לחייב שבועה. ואמרי' דליכא כאן שום פסול. ויותר מזה לשיטת חכמי בריסק דבעד המוכחש מחד לא אמרי' דנעשה פסול אף אחד מהם וא"כ גם בזה אף דמכחישין זה את זה בדו"ח מ"מ לענין שבועה שניהם כשירים. ונוכל לדין השבועה ע"פ שניהם. וממילא נדחה מש"ל דהטעם היא משום דה"ל עדות שאי אתה יכול להזימה כיון דמזה נגמר הדין ע"פ שניהם ויש להאריך עוד בכל זה, ועימש"ל בפ'... לענין הכחשת תרי ותרי בחקירות. ולזה אפשר לומר דבאמת חולק ר"י בד"מ גם על הא דבאם מכחישין זא"ז בדו"ח דעדות כולם בטלה דלר"י מתקיים העדות בשאר כמו בנמצא קו"פ. וממילא דלר"י בדנ"פ ואחד מהם אומר איני יודע בזה נתבטל עדות כולם. משום דלר"י לגמרי מקשינן שלשה לשנים בדנ"פ מה בדנ"פ בשנים ואחד אומר איני יודע נתבטל עדותן כ"כ בשלשה. ובזה מחמיר ר"י יותר בדנ"פ מרבי. וכמו דמחמיר בקו"פ לבטל עדות כולם אף בלא כוונו להעיד כמו כן לענין אחד אומר איני יודע בדו"ח. ולפ"ז י"ל הא דאמרי' בגמ' מתני' דלא כר"ע היא ר"י אליבא דר"ע דלדידי' ע"כ גם באיני יודע נתבטל עדותן משו' דהוא מקיש לגמרי שלשה לשנים, משא"כ לדידן דקימ"ל כרבי אליבא דר"ע וגם בד"מ נתבטל עדות כולם הן בקו"פ והן בהכחשת בדו"ח ע"כ לענין איני יודע בחקירות לא נתבטל כל העדות כמ"ש:

וראיתי בהכנה"ג על הב"י אות י"ט וז"ל שטה י"ב דטעמא דבדנ"פ אם אמר האחד איני יודע וכו' נ"ב וכיון דבעינן עדות שיכול להזימה אפי' אם העד אינו אלא ע"א ואומר איני יודע עדותו בטל דבעינן דלהוי כשר להצטרף עם אחר מצאתי כתוב בתשו' כת"י למהר"י הלוי ז"ל עכ"ל מבואר מזה דגם היכא דע"א נאמן דלא בעינן עדות שיכול להזימה אפי' באומר איני יודע בחקירות נתבטל עדותו דבעינן שיהי' ראוי להצטרף עם אחר דודאי כונת הכנה"ג לענין נאמנות העד שיהי' נאמן בעדותו כמו ע"א וע"ז כתב דאם גם דלא בעינן בזה עדות שיכול להזימה מ"מ צריך שיהי' ראוי להצטרף עם אחר דוקא. וממילא נדחה מ"ש ויש מקום להנ"ל דבעינן שיהי' ידעינן על איזה מהם נגמר הדין ג"כ. גם לפמ"ש הנוב"י הנ"ל דגם מדין תורה אם גם דבעי' בד"מ דו"ח מ"מ אין איני יודע בחקירות פוסל כיון דבד"מ לא בעינן עדות שיכול להזימה אינו פוסל איני יודע. ממילא נסתר ג"כ מ"ש דהא לפ"ז בד"מ לא נתבטל העדות כלל באינו יודע אבל בזה כבר בארתי דלא כהנב"י רק דגם במקום דלא בעינן עדות שילה"ז אפ"ה פוסל איני יודע בחקירות. גם בעיקר דברי הנוב"י דבממון לא בעינן עדות שיכול להזימה בארתי דזה אינו דודאי בעינן בממון עדות שיכול להזימה. ועי' מש"ל בשער... ועי' מש"ל להוכיח דבע"א הבא לחייב שבועה פוסל ג"כ אינו יודע. דאל"כ ממילא באם שני עדים אמרו איני יודע בדו"ח מהני עדותן עכ"פ לענין שבועה. א"כ כמו דעדות מיוחדת הבאי' לחייב שבועה מצרפין אותם לחייב ממון אף דהיא עדות שאי אתה יכול להזימה אמאי לא נצרף אותם בעדות מיוחדת. אע"כ דגם בעדות לענין שבועה בעי' דו"ח ואיני יודע פוסל והיא דאם גם דלא בעי' שיהי' ראוי להזמה מעונש כאשר זמם מ"מ בעינן שיהי' ראוי להזמה מעונש דבאם יפסל אח"כ יתגלה דהי' מעיד בשקר ועבר על איסור לא תענה ויפסל אח"כ לעדות ויתגלה לעין כל שקרותו ויהי' בזוי דאל"כ לא חשיב עדות כלל. וחשיד הוא להעיד שקר. ואף במקום דלא בעינן עדות שיכול להזימה היינו לעשות כאשר זמם אבל מ"מ בעינן שיהי' העדות ראוי להזמה. שיהי' ירא עכ"פ עבור ההזמה. אבל מ"מ במ"ש דהיכא דלא ידעינן ע"י מי מהעדים נגמר הדין לשבועה נתבטל ג"כ העדות כיון דהיא עדות שאאי"ל דאם יוזם יהי' פטור מכאשר זמם זה נסתר דהא בע"א לענין שבועה בלא"ה ל"ש לחייבו מכאשר זמם כלל. וע"כ הא דאיני יודע בחקירות פוסל גם בע"א לענין שבוע' היא דבעינן שיהי' ראוי להזמה. למען ירא להעיד שקר שבאם הוזם נפסל לעדות ויהי' בזוי בעיני כל. וגם היכא דלא ידעינן על איזה מהם נגמר הדין מ"מ אם הוזם אח"כ פסול הוא לעדות ולכן אם גם דאם גם דלא ידעינן על איזה מהם נגמר הדין מהני עדותן עכ"פ לענין שבועה. דמ"מ אם יוזם אח"כ יפסל לעדות:

והנה כבר הבאתי דברי גדולי האחרונים דס"ל דהא דהכחשה בחקירות נתבטל כל העדות היא דוקא היכא דהעידו תוך כ"ד דוקא. והדבר צריך טעם. מדוע בנמצא קו"פ אמרי' דנתבטל כל העדות אפי' אם העידו בב"ד לאחר כ"ד ומדוע בזה לא ואף דיש לומר דהקו"פ כיון דלא צריך לבוא לב"ד רק משום שיהי' ממקיימי הדבר. משא"כ בהכחשה בחקירות אין זה טעם מספיק. ובשלמא בעדות נפשות דבזה אין להם צירף רק אם העידו תוך כ"ד דוקא כיון דבדנ"פ בעינן הגדה כאחת. י"ל כיון דהעידו לאחר כ"ד לא חשיב צירף ולא חשיב עדות אחת לא נתבטל העדות. משא"כ לענין דיני ממונות דמצרפין אותם אף לאחר כ"ד צ"ע. אמאי לא יתבטל משום הכחשה בחקירות אף לאחר כ"ד ואפשר לומר הטעם דכל ענין דהכחשה בחקירות נתבטל כל העדות לפמ"ש היא משום דגמרי' מקרא דע"פ שנים או שלשה ומדמין שלשה לשנים מה בשנים ומכחישין זה את זה נתבטל עדותן לגמרי כ"כ בשלשה וכנ"ל וכן מצאתי בתשו' הב"י בסי' יו"ד עיי"ש. ולפ"ז בשנים שבאו לאחר כדי דיבור והעידו לענין ממון בזה הקו' אמאי לא יחייב עכ"פ שבועה כיון דאחד מן העדים אומר אמת ויהי' מה שיהי' עכ"פ מחייב שבועה. ואין לומר כמ"ש דהוא עדו' שאאי"ל כיון דלא ידענו ע"י מי מהעדים נגמר הדין דזה אינו כמ"ש דהא בע"א לענין שבועה בל"ז לא בעינן שיהי' עדות שיכול להזימה לקיים כאשר זמם כיון דלא חייב מכאשר זמם. רק אם נימא כנ"ל דמ"מ איני יודע פוסל דבעינן שיהי' ראוי להזים אותו למען יפסל לעדות הא גם בזה אף אם לא ידעינן ע"י מי נגמר הדין אפ"ה אם יוזם יהי' נפסל לעדות. ואין לומר כיון דאחד מהם משקר נתבטל כל העדות משום נמצא קו"פ כיון דאחד מהם הוא פסול בודאי מ"מ לפמש"ל דהיכא דאין הפסול ידוע לא אמרי' נמצא קו"פ כמ"ש תוס' סנהדרין ד' ל' וכתבתי היכא דהעידו לאחר כ"ד דבזה אם השני הוא הפסול בודאי לא נתבטל עדות העד הראשון משום נמצא קו"פ כיון דבשעת עדותו גם השני הי' כשר. ובאם העד הראשון בעצמו נפסל אחר עדותו הא לא נתבטל עדותו ג"כ מכ"ש דלא נפסל מחמת העד השני דנעשה פסול אח"כ. וא"כ מאיזה טעם יתבטל עדותן לענין שבועה. ואין לומר כמ"ש דאמרי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולו כיון דהם באו לחייב ממון נתבטל העדות גם לענין שבועה דזה אינו דהא לא באו לענין ממון היכא דבאו בזה אחר זה רק לחייבו שבועה. ול"ש עדות שבטלה מקצתו בטלה כולו. ולכן בזה האופן היכא דלא באו בבת אחת ודאי לא נתבטל עדותן לענין שבועה. וכיון דגם בשני עדים היכא דבאו בזה אחר זה לא נתבטל עדותן לגמרי דעכ"פ מחייב שבועה כ"כ בשלשה עדים היכא דבאו בזה אחר זה לא נתבטל עדותן לגמרי מכח הכחשת חקירות:

ומעתה מ"ש הסמ"ע בהכחשת חקירות בשני עדים ליכא אף חיוב שבועה היא דוקא היכא דהעידו תוך כ"ד דבזה כיון דלא נגמר עדותן רק בבת אחת נתבטל עדותן לגמרי משום קו"פ. או כיון דבאו בבת אחת אמרי' שזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולו. משא"כ היכא דבאו זה אחר זה י"ל דבאמת מהני עדותן עכ"פ לענין שבועה. כיון דלא נתבטל עדותן מחמת הכחשה בחקירות כיון דלא העידו תוך כ"ד. רק דאפ"ה אינם מחייבים ממון כיון דעכ"פ אחד מהם הוא עד פסול. משא"כ שבועה כיון דכל אחד מחייבו שבועה הרי איכא ע"א לענין שבוע' ודאי אם לא דנימא כמש"ל בפ'... דבשני עדים כיון דכל אחד צריך לחבירו הוה חד עדות אפי' בבאו זה אחר זה. ואמרי' הכחשה בחקירות מבטל עדותן אף בבאו זא"ז כיון דלענין ממון אין עדות העד אחד מהני בלא חבירו. וממילא די"ל בזה קו' האחרונים מה דתמהו על הב"ש באהע"ז סי' י"ז סעיף ט' הא דמהני שם בע"א אומר מת וע"א אומר נהרג כתב הב"ש הטעם כיון דאחד מהם הוא ודאי כשר ותמהו דהא נתבטל עדותן בממון גם לענין שבועה די"ל כמ"ש כיון דלא צריכים זה לזה לא נתבטל