משכן העדות סו

חייבים משום כאשר זמם רק בהזמה. ואין זה קו' די"ל דבאם הי' מחוייבים גם בזה מכאשר זמם לא הי' יכולין לומר דטעו בזה כמו אם הוזמו מעדים בעמנו הייתם דלא יכולין לתרץ נפשם בטעות. או דלא דייקו. משא"כ לפי האמת דלא יחייבו בהכחשה בחקירות משום כאשר זמם צ"ע אם יפסלו בהכחשה בהנך שבע חקירות לעדות. אם לא דנימא כיון דבהנך שבע חקירות הזמה תלוי' בהו. אזי מסתמא דייקו טובא ולא טעו בזה כיון דיכולין לבוא ע"י זה לידי הזמה. ומשו"ה היכא דמכחישין זה את זה אמרי' דאחד מהם אומר שקר. והא דאינו אומר על זמן דאומר עד השני משום דידע שיוכל להזים אותו ע"ז וצ"ע. ועוד חזון למועד אי"ה לעיין בכל זה. ויען כי לפמ"ש עיקר הכחשה בדו"ח היא משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולו. וגם בהא דהיכא דיכולין לחזור לא נפסלו מקומם בב"ק בסוגי' דעד זומם ולזה הנני לבאר הענינים הללו. במה ששייך לענין זה. ואדבר עוד מעט במה שהתחלתי להעיר אם גם בע"א לענין שבועה בעינן ג"כ עדות שאי"ל ובאם אינו יודע בחקירות נתבטל העדות גם לענין שבועה. והנה הרמב"ם בפ"ב מהל' עדות הל' ג' פסק באם הי' ג' עדים ואחד אומר איני יודע בחקירות לא נתבטל העדות כולם ויתקיים העדות ע"פ השנים אשר כוונו עדותן בדו"ח ועי' מש"ל בפ'... בטעם דהרמב"ם הא דלא נתבטל העדות כולם משום דיהי' כמו נמצא קו"פ ויש לעיין בזה לפמ"ש הקצוה"ח בסי' ל"ח דבעד אחר הבא לחייב שבועה לא בעינן עדות שאתה יכול להזימה. דהא ל"ש בזה כאשר זמם. ויותר מזה אפי' היכא דהי' מחייב ממון בעדותו כגון דהי' הדין מתוך שאינו יכול לישבע משלם. אפ"ה אינו מחויב מכאשר זמם. עי"ש וא"כ לכאורה ממילא אם גם דבעינן בע"א הבא לענין שבועה דו"ח דהיא למען נעמוד על הבירר לאמיתת הענין דאינו משקר. מ"מ אם אומר איני יודע בחקירות הבאים למען נוכל להזימם לא יתבטל עדותו לענין שבועה. דהא כל ענין דנתבטל העדות לענין שבועה היא רק משום דה"ל עדות שאאי"ל וכיון דבע"א לא בעינן עדות שילה"ז מתקיים העדות, ולפ"ז ממילא אם באו שני עדים לחייב אותו ממון ואחד מהם אמר איני יודע בחקירות. י"ל דמ"מ הוא מחייב שבועה. ול"ש בזה לומר דהוה כשני עדים הבאים לחייב ממון ואחד מהם קו"פ דעדותן בטלה אף לענין שבועה ה"ה בזה. דזה אינו דשם כיון דהקרוב פסול לחייב שבועה אמרי' נמצא קו"פ עדותן בטלה, משא"כ באחד אומר איני יודע דגם העד דאמר איני יודע הוא עד כשר לענין שבועה ממילא דל"ש לומר נמצא קו"פ עדותן בטלה דהא לענין שבועה לא הוה עד פסול כלל דגם העד האומר איני יודע בהחקירות עדותו עדות כשר היא לענין שבועה ומש"ל דנתבטל העדות משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולו אין זה ברור כאשר כתבתי בפ'... וראי' לזה מדברי תוס' בסוגי' דחוששין ללעז מהא דהוכיחו מר"ת דעדים הבאים לאסור אשה על בעלה בעי' דו"ח. דאל"כ אם גם דלא כוונו עדותן בדו"ח לא יתבטל עדיין לאסור אותה על בעלה. והרמב"ן דחה זה משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולו כיון דהם באים גם לענין מיתה ולענין זה נתבטל העדות נתבטל ג"כ עדותן לענין לאסרה עליו עי"ש. אמנם בהתוס' מבואר דלא ס"ל כן וממילא דגם בשנים הבאים לחייב אותו ממון ואמר. אחר איני יודע בחקירות לא נתבטל העדות משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולו. דאם גם דעדותן נתבטל לענין ממון מ"מ לא נתבטל לענין שבועה וכיון דבשנים היכא דאמר אחד איני יודע לא נתבטל עדותן לענין שבועה. ממילא גם בשלשה ואמר אחד איני יודע לא נתבטל עדותן לענין ממון דהא כל עיקר הטעם. דבשלשה ואמר אחד מהם איני יודע דעדותן נתבטל לענין ממון היא משום דמקשי' שלשה לשנים מה שנים עדותן בטלה כן שלשה. ובזה הא גם בשנים לא נתבטל עדותן דהא עדותן מהני לענין שבועה דגם עדות העד האומר איני יודע מהני ג"כ לענין שבועה. והא דאמרי' לענין קו"פ בשלשה עדים ואחד מהם קו"פ דגם בעדות ממון עדותן בטלה אף דבזה י"ל דגם בשנים עדות השני מועיל לענין שבועה עכ"פ. עימש"ל בשער דקו"פ הא היא משום דגמרי' ממשפט אחד יהי' לכם ד"מ מדיני נפשות כמו בדנ"פ נמצא אחד משני עדים קו"פ נתבטל עדותן דע"א לנפשות לא מהני כמו כן בד"מ לא מהני בשני עדים ואחד מהם קו"פ אף לענין שבועה והדר מקשינן שלשה לשנים בד"מ עיש"ה דזה מבואר בריטב"א מכות ובארתי זה היטיב בעזה"י. אמנם דזה שייך לענין קו"פ דבזה נתבטל גם עדות העד השני אף לענין שבועה מכח הקו"פ כמו בדנ"פ אם הי' שלשה עדים דנתבטל כל העדות אבל בד"מ בודאי אם איכא שני עדים ואחד מהם אומר איני יודע בזה לא נתבטל עדותן לענין שבועה. וממילא דל"ש לגמור שלשה לשנים ואמרי' דגם בשלשה לא נתבטל עדותן לענין ממון באם אחד מהעדים אומר איני יודע בחקירות. ויותר מזה לפמ"ש האו"ת כמה פעמים. דהא דרבי מקיש שלשה לשנים גם בד"מ היא משום דבשנים הסברא פשיטא דעד הכשר נתבטל מכח עד הפסול כיון דהם עדות אחת. וממילא אם נתבטל עדותו נתבטל ג"כ עדות הכשר עי"ש. ממילא בע"א אומר איני יודע בחקירות בזה לא נתבטל עדותן לגמרי לענין ממון. וכיון דלענין ממון ידעינן דבאינו יודע בחקירות לא נתבטל העדות כולם. י"ל להפך דהדר גמרי' דנ"פ מד"מ ממשפט אחד יהי' לכם. כמו בד"מ לא נתבטל עדות כולם באומר אחד איני יודע בחקירות כמו כן בדנ"פ. והא דנתבטל בדנ"פ בשני עדים ואחד מהם אומר איני יודע בחקירות היא דבזה לא נשאר רק ע"א דהעד האומר איני יודע לא מהני. משא"כ בשלשה עדים ואחד מהם אומר איני יודע כיון דנשארים שנים נתקיים העדות בהשנים שיודעים עדותן בדו"ח. וע"כ צ"ל כן כיון דע"כ בד"מ לא נתבטל עדות כולם אם ע"א אומר איני יודע בחקירות כמו כן בעדות נפשות משום משפט אחד. וי"ל דזה טעמו דהרמב"ם דס"ל דבאיני יודע בחקירות לא נתבטל כל העדות אף בהעידו תוך כ"ד. ודלא כתי' הלח"מ כנ"ל משום דע"כ באיני יודע בחקירות לא אמרי' דנתבטל כל העדות בד"מ כ"כ אמרי' בדנ"פ משום דכתיב משפט אחד יהי' לכם. ובאם נימא דיתבטל בדנ"פ ולא יתבטל בד"מ לא הוה משפט אחד, ועי' היטיב במ"ש בשער דקו"פ בפ"א. ובמש"ל... הטעם הא דלא הוה איני יודע כנמצא קו"פ. והא דפי' רש"י דחשיב עדות שאאי"ל כיון דאין עדים זוממין נהרגין עד שיזומו כולם הא את זה דחו תוס' שם כיון דהעד האומר איני יודע לא הוה ממש בעדותו ואין הב"ד מקבלין אותו לעד:

ובזה י"ל קו' הלח"מ על הרמב"ם כמ"ש האו"ת בס"ק ג' די"ל דמה שכתבתי זה תלי' בפלוגתא דבין ר"י ורבי דלרבי דס"ל גם בד"מ אמרי' נמצא קו"פ והיא משום דמקשינן ד"מ לדנ"פ משום משפט אחד יהי' לכם כמבואר בסוגי' דקו"פ. ממילא י"ל כמ"ש דע"כ דאיני יודע בחקירות לא נתבטל גם בדנ"פ כמו בד"מ. משא"כ לר"י דס"ל דבד"מ נתקיים העדות בשאר. וע"כ דהוא לא דריש לענין זה משפט אחד כמ"ש משום דכתיב ושפטו העדה והצילו העדה. ולא נוכל ללמוד ד"מ מדנ"פ כ"כ י"ל בזה דגם לענין אחד אומר איני יודע בחקירות נתבטל ג"כ העדות בדיני נפשות משום דמקשינן שלשה לשנים הנאמר בדנ"פ כמו דבדנ"פ בהי' שני עדים ואחד מהם אומר איני יודע עדותן בטלה לגמרי. כ"כ בשלשה עדים ואחד מהם אומר איני יודע עדות כולם בטלה. אם גם דבד"מ לא אמרי' כן דהא הוא לא דרש משפט אחד ודוקא בדנ"פ נתבטל משום ושפטו העדה. ומעתה ממילא נסתר הנ"ל די"ל באמת ר"י ס"ל דבד"מ אף אם מכחישין זה את זה לגמרי לא נתבטלה עדות כולם דגם בשנים והכחישו זה את זה בדו"ח לא נתבטל כל העדות משום דע"א מהני לענין שבועה ואף דבזה איכא עד פסול מ"מ הא ר"י לא ס"ל נמצא קו"פ בדיני ממונות ומש"ל דהיא עדות שא"י להזימה. הא לענין שבועה לא בעינן עדות שיכול להזימה. גם ל"ל משום עדות שבטלה מקצתה כיון דהם באו לחייב ממון כנ"ל דא"כ גם לענין קו"פ נימא גם לר"י דבשנים עדותן בטל לגמרי אף לענין שבועה משום עדות שבטלה מקצתה אע"כ דלא אמרי' כן לר"י יהי' הטעם שיהי' ע"כ צ"ל כן ויש להוסיף דגם בשנים המכחישין זה את זה בדו"ח ממש מ"מ לענין שבועה אם לא יתבטל עדותן מחמת הכחשה בחקירות, י"ל דעדות כל אחד מהני לענין שבועה. דכיון דקימ"ל