משכן העדות סה

כי ההגדה שהי' מעיד מתחילה עם העד הפסול לא נחשב להגדה כיון דנתבטל ההגדה משום הכחשה בחקירות, רק דבזה כיון דלא ראו זה את זה לא נתבטל הצירף משעת הראי' רק ההגדה. ולפ"ז י"ל כנ"ל דהיכא דלא נפסל על ידו לא ההגדה ולא הראי' בזה לא נפסל לעדות כלל וכשר הוא להעיד בעדות אחרת. ושם במרדעת נפסל לעדות כיון דהי' הוא הגורם לבטל הגדת העד הכשר עכ"פ והא דלא תי' הגמ' במרדעת על ר"ח דאיירי דלא הי' להם צירף לא בשעת הראי' ולא בשעת הגדה דבזה לא נפסל לעדות כלל וכשר הוא להעיד בעדות אחרת. אפשר לומר לפי מ"ש האו"ת בסי' ל"א בישוב דברי החכמי בריסק והביא שם תוספתא דקתני ומצטרפים להעיד עם אחר. ומבואר מזה דדוקא להעיד עם אחר. משא"כ שניהם יחד פסולים להצטרף משום דבזה בודאי אחד מהם הוא פסול לעדות עיי"ש ולפ"ז אם נימא דהיכא דהכחישו זה את זה בדו"ח ולא הי' להם צירף לא בשעת הראי' ולא בשעת הגדה דבזה לא נפסל שום אחד מהם כיון דכמו דיכול לחזור ולומר מבודה הייתי כ"כ אם אנן יודעים דאחד מהם העיד בשקר מ"מ לא נפסל וא"כ ע"כ הך דמרדעת איירי באופן דהמשקר נפסל דאל"כ אמאי לא יכולין להצטרף אפי' שניהם יחד. ולזה קו' הגמ' היא דע"כ דאיירי באופן דנפסלו לעדות. וע"ז תי' הגמ' לא לאותו עדות ואיירי דנתבטל ההגדה ולא הראי':

ומעתה מ"ש הסמ"ע בשני עדים המכחישים זה את זה בדו"ח עדותן בטלה אף לענין שבועה. ולפמ"ש ע"כ איירי דהעידו תוך כ"ד דבזה נתבטל משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולו. (ומ"ש בכונת הסמ"ע דנתבטל כל העדות משום נמצא קו"פ כיון דאחד מהם ודאי הוא פסול. בזה יש לעיין חדא לסברת חכמי בריסק דבחד המוכחש מחד לא נעשה פסול ממילא בזה לא נפסל אף אחד מהם ושניהם כשירים הם לעדות. גם לפמ"ש לעיל בפ'... ומבואר היטיב בשער דקו"פ. דהיכא דעד נפסל לאחר הגדת העד הראשון לאחר כ"ד בודאי לא נתבטל עדות העד הראשון כיון דנגמר עדותו בהכשר. וגם הוא בעצמו נפסל אח"כ לא נתבטל ג"כ העדות. וכתבתי בישוב דברי התוס' בסנהדרין במ"ש דהיכא דאין הפסול ידוע לא אמרי' נמצא קו"פ דכונתם דהיא ספק דילמא לא נתבטל בזה העדות משום קו"פ כי דילמא כת השני הם הפסולין עיי"ש וא"כ גם בזה לאחר כ"ד לא יתבטל כלל משום קו"פ כיון דיכול להיות דהעד השני הוא הפסול] וא"כ ע"כ איירי דהעידו יחד תוך כ"ד דלאחר כ"ד לא שייך בזה עדות שבטלה מקצתה. רק דיש לדין דבשני עדים הינא דלא נגמר עדותן רק על ידי שניהם. וצריכים זה לזה נתבטל העדות אף אם העידו לאחר כ"ד דאפ"ה הם נחשבין כעדות אחת. וגם אמרי' בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולו כיון דהם לא באים רק לחייב ממון וכיון דנתבטל העדות לממון נתבטל ג"כ לענין שבועה כמו דמצינו לענין הזמה אף בהעידו לאחר כ"ד נחלק עדותן ובאם הוזם כת אחת לא נתבטל עדות דכת השני' וגם עושים דין הזמה בכל העדים שהוזמו אבל אם הי' שני עדים והעידו בזה אחר זה והוזם אחד מהם ודאי אין עושין דין הזמה עד שיזומו שניהם כ"כ יש לעיין דבזה כיון דהם צריכים זה לזה לכן נחשב בכל ענין לעדות אחת אף אם העידו לאחר כ"ד. ואמרי' דנתבטל עדותן משום עדות שבטלה, מקצתה בטלה כולו כיון דהב"ד צירף את הגדתן להיות עדות אחת ומעתה י"ל גם בהא דמרדעת כיון דהי' שני עדים והב"ד קבלו את עדותן לעדות אחת. דהא עדות של זה בלא זה לא מהני לכן נתבטל עדותן מכח הכחשה בחקירות אפי' אם העידו לאחר כ"ד מ"מ חשיב עדות אחת לבטל גם עדות עד השני משום עדות שבטלה מקצתה. ולכן נפסל העד ששקר בחקירות. כיון דע"י עדותו גרם לבטל עדות חבירו. וי"ל כמ"ש בתי' הגמ' לא לאותו עדות היא דלא נתבטל רק ההגדה ויכול להעיד שנית אותו עדות עם עד אחר. ובזה י"ל קו' האחרונים בהא דע"א אומר מת וע"א אומר נהרג דמבואר בסי' י"ז כיון דשניהם מודים דמת תנשא ותמהו דמ"מ יהי' עדותן נתבטל מכח הכחשת חקירות. וכמ"ש הסמ"ע דעדותן נתבטל גם לענין שבועה, די"ל דאיירי בלאחר כ"ד דבזה לא אמרי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולו רק דבממון כיון דצריכים זה לזה נתבטל העדות גם בלאכ"ד דכיון דצריכים זה לזה חשיב כעדות אחת אפי' בלאחר כ"ד משא"כ בההיא דמת ונהרג כיון דסגי' בע"א ואין אחד צריך לחבירו בזה כיון דהעידו לאחר כ"ד ל"ח עדות אחת [ואין לומר דיתבטל משום קו"פ כמ"ש דבאופן זה לא נתבטל] ובזה י"ל יותר דאפי' העדים כשירים להעיד ביחד כיון דהי' יכולים לחזור לא נפסלו ועי' מש"ל דלענין עד המיתה תוכ"ד היא כלאחר כ"ד עיש"ה:

והנה בהכחשה בדיקות דנתבטל העדות ג"כ בדנ"פ הי' נ"ל דבזה לא נפסלים העדים כיון דהכחשת בדיקות כשר בד"מ ואפי' מדאורייתא כאשר יבואר לקמן ע"כ משום דזה שכיח מאוד לומר דהעדים טעו בהבדיקות. רק בדנ"פ פסול משום דלא חשיב נכון ומשו"ה אמרי' בסנהדרין ד' פ"א בעדים שהוכחשו זא"ז בבדיקות כונסים אותו לכיפה. והיא מטעם זה דאם גם דהם מכחישים זה את זה מ"מ לא אמרי' דעידי שקר הם רק דאמרי' דטעו כיון דבבדיקות עבידי למטעי. וכיון דכונסים אותו לכיפה מכח עדותן הרי דמחזקינן עדותן לאמת רק דלא נוכל לדין ע"פ עדותן משום דאין זה נכון ממילא דהיכא דמכחישין זה את זה בבדיקות גם אותו העד שהי' משקר בבדיקות מ"מ כשר הוא להעיד עדות אחרת ותלינן את זה דהי' משקר בבדיקות דהי' בטעות וכדומה. וא"כ הא דאמרי' במרדעת דפסולים הם לעדות אחרת היא משום דשם לא הוה הכחשה בבדיקות דא"כ הי' כשר בעדות החדש כמו בד"מ. וע"כ ראי' מזה לדעת הרמב"ם דהיכא דהיא בגוף העדות ה"ל כמו בחקירות דבזה לא טעו וכמש"ל וא"כ לכאורה הא דהכחשה בבדיקות פוסל זה היא דוקא אם העידו תוך כ"ד ולא לאחר כ"ד דבזה לא נפסל משום דהוה כנמצא קו"פ דהא גם העדים כשירים הם רק דבזה י"ל אם גם דהעדים לא הוה פסולים מ"מ כיון דנתבטל מקצת מן העדים בעדות זה נתבטל כל העדות. דה"ל כנמצא קו"פ כיון דבעדות זה נתבטל אחד מן העדים וכמ"ש תוס' הנ"ל דגם באחד אומר איני יודע חשיב ג"כ כקו"פ. אבל מ"מ זה הי' נראה נכון בסברא דהיכא דמכחישין זה את זה בבדיקות עד המוכחש כשר בעדות אחרת:

ובזה אמרתי לעיין גם היכא דהכחישו זה את זה בשבע חקירות המביאים אותם להזמה אם גם דעדותן נתבטל. מ"מ י"ל דכשירים הם לעדות אחרת. ולא נעשו פסולים לעדות. ומהך דמרדעת ליכא ראי' דגם בהשבע חקירות נתבטל עדותן משום דיש לחלק ולומר מילתא בטעמא דהא לפי האמת עקרו חז"ל הדו"ח מדיני ממונות וכתב בחידושי הר"ן בריש מס' דלרוב פעמים העדים לא מכוונו עדותן בדו"ח א"כ לפי מש"ל דמרש"י ריש מס' נראה דהחשש היא דהעדים יטעו ולא יכוונו עדותן דהיינו דיכחישו זה את זה דל"ל דיאמרו לא ידענו דלא ה"ל למימר דיטעו אע"כ דגם זה היא שכיח דיכחישו זה את זה דהיא מכח טעות וכיון דהיא שכיח לטעות אמאי יפסלו לעדות ולמה לא נתלה דלא העידו כלל בשקר רק דהיא מכח טעות. והרמב"ם דס"ל דדבר שהיא בגוף העדות פוסל ג"כ איני יודע. וכתב הלח"מ הא דפריך הגמ' בהשבע חקירות אמאי יתבטל איני יודע והוצרך לתרץ משום דה"ל עדות שאי, אתה יכול להזימה. והיא משום דהשבע חקירות המביאים אותן להזמה גרועים מהחקירות שהם לגוף העדות משום דהם אינם רק כמו בדיקות ולא חקירות. וכיון דהם רק רק כבדיקות. הא דבאם הוכחשו זה לזה בהשבע חקירות דנתבטל העדות גם בד"מ ואף דבד"מ הכחשה בבדיקות אינו פוסל י"ל דהיא משום דל"ש הזמה בזה כיון דמכחישין זה לזה ולא גרע מאיני יודע ועי' מש"ל. וא"כ בזה האופן אם הכחישו זה את זה בהשבע חקירות. אם גם די"ל דעדותן נתבטל ואף אם העידו לאחר כ"ד מ"מ לא יפסלו לעדות. כיון דהשבע חקירות בלא הטעם דעדות שאאי"ל הם כמו בדיקות וי"ל דטעו בזה. וליכא ראי' מהא דמרדעת דשם היא הכחשה בחקירות לדעת הרמב"ם ובזה לא טעו. משא"כ בזה אמאי לא נתלה את זה בטעות. כיון דהר"ן כתב דלרוב פעמים טעו בהם דמשו"ה הוצרכו לעקור הדו"ח מד"מ. ומרש"י פסחים הנ"ל שהבאתי ראי' דגם בזה נפסלו מדהוצרך לומר דלא