משכן העדות סד

הייתי בזה יתבטל גם עדות העדים דקבלו את התראה משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולו. וכיון שכן ממילא אם גם דהעד הג' יכול לומר מבודה הייתי היא רק כיון דאומר מבודה הייתי הרי דאינו מקבל התראה נתבטל עדותו כיון דלא מצינו לדין על פי עדותו כיון דאינו מקבל על עצמו התראה. אבל מכל מקום מבטל עדות האחרים. וכיון שכן ממילא לא יכול לחזור ולומר מה דהעיד מקודם הי' שקר משום דאמרי' בזה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. ואם גם דיכול לחזור. מ"מ אסור לו להעיד. דבאם יחזור ולא יקבל על עצמו ההתראה יתבטל גם עדות הנשארים. וכיון דאין יכול לחזור מעדותו כתב רש"י שפיר דאמרי' בזה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. ומוכרח הוא אח"כ לקבל על עצמו ההתראה כיון דאינו יכול לחזור מעדותו. ולומר מבודה הייתי כיון דבזה יגרום לבטל העדות. אמנם אם נימא כן יש לעיין על קו' הג' דשם נתרי בהו תוכ"ד מעדותן. ופי' רש"י לאחר שנחקרו דיכולין לחזור בהו עי"ש. ונימא ג"כ דמ"מ בזה אחד מהעדים לא יכול לחזור, וממילא דלא יהי' התראה גבי אותו העד דלא יכול לחזור אלא ע"כ מוכח דגם במבודה הייתי יכול לחזור לגמרי ואינו מבטל עדות העדים הכשירים:

ואפשר לומר דדוקא היכא דמכחישין זה את זה בחקירות דאז כל אחד אינו חוזר לומר דאינו עד בדבר ובגוף המעשה אינו מכחיש את השני. רק בחקירות בזה אמרי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולו. משא"כ אם אומר מבודה הייתי קוד' גמר הדו"ח. דבזה כיון דאומר דלא הוה עד בדבר כלל ל"ש עדות שבטלה מקצתה בטלה כולו כיון דלא הוה עד כלל. ולכן יכול לומר מבודה הייתי קודם גמר הדו"ח. ובזה אינו מבטל עדות העדים משום עדות שבטלה מקצתה כיון דהעד האומר מבודה הייתי אינו עד. משא"כ אם מכחישין זה את זה בחקירות. עדן שם עד עליו. דהא אינו חוזר מעיקר העדות ולכן מבטל העדות דהכשירים ג"כ משום עדות שבטלה מקצתה. והתוס' פסחים הנ"ל כתבו שפיר דנימא כיון שהגיד דהיא משום דבזה אינו חוזר ג"כ מגוף העדות והוא בכלל עד ויתבטל כל העדות על ידו. ממילא דאמרי' בזה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד דכיון דבהגדה זו הי' תועלת בדבר שיתבטל כל העדות אם יכחישו זה את זה. ואי דיאמר אח"כ לאחר הכחשה מבודה הייתי. וכיון דלא הי' עד בדבר לא נתבטל העדות דזה אינו כיון דכבר נתבטל העדות בודאי לא יכול לחזור ולקיים את העדות וכנ"ל וכמ"ש הנתיבות בסי' כ"ט ס"ק א' ועימש"ל בפ'... ומעתה י"ל דכל זה ניחא היכא דנתבטל העדות הכשירים על ידו. בזה אם הכחיש אותם בחקירות נפסל לעדות משום דתו לא יכול לומר מבודה הייתי. אבל כשבאו להעיד לאחר כדי דיבור דבזה כיון דלא נתבטל העדות משום הכחשה דחקירות כיון דהיא לאחר כ"ד. רק שיהי' העדות נתבטל משום נמצא קו"פ דמבטל כל העדים. בזה י"ל דלא הוה פסול כלל כיון דיכול לחזור ולומר מבודה הייתי קודם גמר הדו"ח יכול לומר בדדמי וכדומה. דהא אין בזה תועלת בעדותו. דגם אם יכחיש את האחרים. הא לא יתבטל עדות האחרים משום הכחשה דחקירות. ואי דמ"מ הא יתבטל משום נמצא קו"פ. זה ליתא דהא ע"ז אנו דנין אם נימא דיכול לחזור לא יהי' נפסל לעדות כלל ולא יתבטל העדות גם משום נמצא קו"פ. דגם עד המכחיש אותם הוא כשר לכל העדות דקודם גמר הדו"ח יכול לחזור ולומר מבודה הייתי ומ"מ ניחא מ"ש בדברי התוס' בסוגי' דחוששין ללעז דהא שם העידו השנים הראשונים באופן דהי' להם צירף אם לא יכחישו זה את זה. וכיון שכן נתבטל גם עדות האחרים שיבואו אח"כ כיון דהי' להם צירף בשעת הראי' משום קו"פ. כיון דמ"מ נפסל אחד מהראשונים לעדות. משא"כ היכא דליכא גרם בעדותו לבטל עדות הכשירים בזה יש מקום לומר דלא נפסל אפי' לעדות. ומעתה לפ"ז אם היא באופן דלא נתבטל העדות משום קו"פ כגון דלא ראו זה את זה בשעת הראי'. דבזה אינו מבטל משום קו"פ אם בזה האופן הכחישו העדים זה את זה בדו"ח באופן דאינו מבטל מחמת הכחשת דו"ח כגון דהיא לאחר כ"ד. ולא נתבטל בזה גם עדות שאר העדים משום נמצא קו"פ כגון דלא ראו זה את זה בשעת הראי' בזה האופן לא נפסל עד המוכחש מהם דבזה י"ל כיון דיכול לחזור בו לא נפסל אף אם העיד שקר והיא כמו אם אומר מבודה הייתי דלא נפסל כמו כן בזה וכשר הוא לכל עדות:

אמנם נ"ל להביא ראי' דבכל ענין נפסל לעדות. והיא מההיא דמרדעת דמקשה הגמ' לר"ח דס"ל בסהדי שקרא למ"ל מהא דמצטרפין לעדות אחרת ותי' הגמ' לא לאותו עדות ר"ח עיי"ש ותמהו הא דלא נתבטל כל העדות משום הכחשה בחקירות ותי' הנתיבות בס"ק ב' דאיירי דלא העידו תוך כ"ד דבזה לא נתבטל משום הכחשה בחקירות. והא דלא נתבטל אותו העדות משום נמצא קו"פ משום דאיירי דהי' עדות מיוחדת בשעת הראי' דבזה לא נתבטל משום קו"פ כיון דלא ראו זה את זה עי"ש וא"כ בזה יהי' קשה להיפך כיון דלא נתבטל העדות על ידו כלל אמאי נפסל לעדות כיון דהי' יכול לחזור בו ולא נתבטל העדות על ידו הא גם באומר בפי' מבודה הייתי הוא כשר להעיד בעדות אחרת. כ"כ אם הוא אינו אומר מבודה הייתי. רק דידעינן מעדותו דהי' אומר שקר לא יפסל ג"כ דנימא כיון דעדיין הי' יכול לחזור לא הי' אומר כן בתורת עדות. מזה נראה כמ"ש דגם אם באומר מבודה הייתי לאו מטעם (דאינו) יכול לחזור נאמן. רק כיון דאומר מבודה הייתי אין עדותו מקויימת בלא דו"ח וכיון דלא נוכל לבדוק אותו יותר בדו"ח ממילא דנתבטל עדותו אבל לחזור בו אינו יכול מיד לאחר כ"ד מעדותו. וכן מבואר בהדי' בס' בית יעקב בכתובות שם על קו' הפלאה עיי"ש. ולפ"ז יש לדין הרבה אם הי' הרבה עדים ואחד אומר מבודה הייתי יתבטל עדות כל העדים משום נמצא קו"פ כיון דמ"מ העד אומר מבודה הייתי נפסל לעדות. ומבטל הוא גם עדות הכשירים. ועתה אחזור להנ"ל דלפ"ז דגם תוך דו"ח לא יכול לחזור מעדותו. וא"כ הקו' הנ"ל במ"ע אמאי אם אמרו אח"כ דעכו"ם הרג לא מתקיים העדות נימא כיון דאם לא בדקו אותם כלל ע"ז הי' מתקיים עדותן והוה אמרי' כיון דהעיד דחייב מיתה מסתמא לישראל הרג והי' התראה גמור. ונימא כיון שהגיד. וע"כ צ"ל דמ"מ נתבטל עדותן דלא גרע מהכחשה בחקירות ואין זה נכון וכנ"ל וכיון דלא יכולין לחזור ונתקיים העדות שהעידו מתחילה דהי' חייב מיתה. רק הא דנתבטל משום דל"ח נכון ולכן בודאי גם אותו העד דאומר דהרג לעכו"ם חשיב ממקיימי הדבר כיון דהי' מעיד בתחילה בסתם דחייב מיתה ונתבטל כל העדות על ידו אף באותן חקירות גם משום קו"פ וצ"ע עוד בכל זה:

ולפי מ"ש בשער דקו"פ ובפרקים הבאים דהכחשה בחקירות דמבטל משום עדות שבטל מקצתו בטלה כולו. בזה מבטל אם העידו תוך כ"ד אפי' באופן דלא ראו זה את זה בשעת הראי' ולא הי' להם צירף בשעת הראי' אפ"ה היכא דמקיימין עדות מיוחדת וקבלו הב"ד עדותן אף דלא ראו זה את זה חשיב עדות אחת אם העידו תוך כ"ד. ונתבטל בזה העדות הכשירים ג"כ מכח הכחשה בחקירות. כמו באם הי' ג' עדים והוזם אחד מהם אם העידו תוך כ"ד נתבטל העדות הכשירים ג"כ ונימא הא לא ראו זה את זה כיון דעד שהוזם לא הי' עמהם בשעת מעשה אע"כ היכא דהעידו תוך כ"ד נתבטל העדות בכל ענין משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולו. רק דכתבתי דבזה האופן י"ל כיון דלא נתבטל רק ההגדה ולא הראי' כיון דלא הי' להם צירף בשעת הראי' מהני הגדה שנית דלא נתבטל רק אותו הגדה. ולפ"ז י"ל דבההיא דמרדעת איירי דלא ראו זה את זה בשעת הראי' רק דהעידו יחד בתוך כ"ד. דבזה העדות שהעידו ביחד נתבטל מחמת עדות שבטלה מקצתו בטלה כולו. וכיון דבזה מבטל גם עדות העד השני ממילא נפסל לעדות כמ"ש דאסור לו להעיד בשקר שלא לבטל עכ"פ ההגדה שהי' מעיד העד הכשר. ולכן נפסל שם העד. וי"ל דהא דתי' הגמ'. ומצטרפין לעדות אחרת לא לאותו עדות. ותמהו דאמאי קרי לי' לעדות אחרת עיי"ש די"ל דהפי' היא דהעד הכשר יכול להצטרף להעיד אותו עדות החדש עם עד אחר. וצריך הוא להעיד אותו עדות מחדש.