משכן העדות סא

מהם שיוגמר הדין. וכל אחד יאמר שע"י חבירו נגמר הדין דהוא הפסול ולזה ה"ל עדות שאי אתה יכול להזימה ולא הוה עדות. ובאם נימא דבע"א לענין שבועה לא בעינן עדות שיכול להזימה עדיין ה"ל למיבעי' אם מהני עדותן כעדות ע"א עכ"פ לענין שבועה דהא לזה לא בעינן עדות שאתה יכול להזימה. אע"כ דגם בע"א בעינן עדות שאי"ל דגם בע"א לוקין אותו אח"כ ולכן כיון דבזה לא יהי' מחוייבים אח"כ משום הזמה ל"ח עדות. [ויותר מזה הי' נ"ל דהאיבעי' דירושלמי אינו רק אם יהי' מהני עדותן לענין שבועה. דהא תמהו על הירושלמי אמאי לא יתבטל גם עדות העד השני משום נמצא אחד מהם קו"פ. אמנם אם נימא דהאיבעי' דירושלמי היא רק לענין שבועה י"ל עפמ"ש בשער דקו"פ בפ"א דהיכא דלא באו רק לחייב שבועה ולא ממון לא אמרי' כלל הדין דקו"פ משום דזה לא נוכל ללמוד ממשפט אחד כיון דבעיקר הדין הם חלוקים דלענין שבועה ע"א נאמן והא דנתבטל עדותן בשנים ואחד מהם קו"פ אף לענין שבועה היא היכא דבאו לחייב ממון בזה נתבטל עדותן אף לענין שבועה עי"ש ולפ"ז י"ל דהאיבעי' בירושלמי היא לענין שבועה דלא מבטל נמצא קו"פ וממילא דגם שבועה אמרי' כן] ולפ"ז י"ל דהא התוס' וכל הראשונים בסוגי' דקו"פ כתבו הא דס"ל לר"י בנמצא קו"פ דבד"מ תתקיים העדות בשאר אף דבד"מ כתוב ג"כ ע"פ שנים או שלשה עדים יקום דבר ונקיש ג"כ שלשה לשנים. היא משום דר"י ס"ל דבד"מ גם בשנים לא ידעינן דעדותן בטלה לגמרי. משום דגם בשנים ואחד מהם קו"פ לא נתבטל עדותן לגמרי דעדות העד הכשר קם לשבועה עכ"פ עיי"ש. אמנם הא תינח בנמצא אחד מהם קו"פ וידעינן הפסול מי הוא בזה י"ל דעדות השני דהוא הכשר קם לשבועה משא"כ בשני עדים שהעידו על ד"מ והכחישו זה את זה בחקירות בזה כיון דאחד מהם ודאי פסול רק דאחד מהם הוא כשר. מ"מ אין לחייבו בזה שבועה כיון דלא ידעינן מי הוא הכשר. וממילא דה"ל עדות שאי אתה יכול להזימה. כההיא דירושלמי. דכיון דאחד מהם הוא ודאי פסול ולא ידעינן על איזה מהם שגמרי' את הדין להשביעו. ממילא אם יוזמו לא יהי' כל אחד מהם מחוייב מכאשר זמם דכל אחד יאמר דע"י חבירו נגמר הדין. ולכן בהכחשה בחקירות בודאי אם הי' שנים והכחישו זה את זה אין עדותן קם לענין שבועה משום דה"ל עדו' שאי אתה יכול להזימה. ולזה מקשינן גם לר"י שלשה לשנים מה שנים ומכחישין זה את זה עדותן בטל לגמרי ואפי' לענין שבועה כמו כן בשלשה ואחד מהם מכחיש לשנים גם עדות שכוונו עדותן נתבטל לגמרי ואף דבזה הפסול מבורר דהא ידעינן מי הוא הפסו' וע"י הכשירים גמרי' את העדות אפ"ה אמרי' מכח ההיקש דשלשה לשנים דעדותן בטל לגמרי. בלא הטעם דעדות שאאי"ל רק מגזירת הכתוב מכח ההיקש ולזה מהדרין ההיקש מה שלשה ואחד מהם מכחיש לשנים עדותן בטל בלא הטעם דעדות שאאי"ל רק מגזירת הכתוב כמו כן בשנים עדותן בטל לגמרי. אף בלא עדות שאאי"ל רק דגזירת הכתוב היא דיתבטל לגמרי. ומשו"ה כתב הסמ"ע ס"ק... שפיר דהיכא דמכחישין זא"ז בחקירות עדותן נתבטל לגמרי אף לענין שבועה. ואף דלפי האמת דעקרו חז"ל הדו"ח מדיני ממונות ולא בעינן עדות שאתה יכול להזימה. וא"כ יהי' עדותן מהני לענין שבועה מ"מ הא נתבטל מכח הכחשה בחקירות. כמו בשלשה. ולפ"ז תו לק"מ לר"י די"ל דלענין הכחשה בחקירות גם ר"י ס"ל דנתבטל מכח ההיקש דשנים לשלשה. ומעתה ל"ק לר"י אלא דעדיין קשה לרבי דס"ל דגם בדנ"פ לא נתבטל אם לא כוונו להעיד אמאי לא נימא כן גם בדו"ח. דהא בדנ"פ בשנים עדותן בטלה לגמרי אף אם לא כוונו להעיד. וע"כ משום דלא מקשי' לגמרי שלשה לשנים רק אם כוונו להעיד. ועי' באו"ת בסי' ל' ס"ק ג' ובסי' ל"ו. וא"כ גם בזה אף אם נימא דגם לענין דו"ח מקשי' שלשה לשנים מ"מ לא נקיש רק אם כוונו להעיד [וי"ל משום משפט אחד דכיון דבד"מ ומכחישין זה לזה בדו"ח נתבטל עדותן אף אם לא כוונו להעיד כיון דהיא עדות שאי אתה יכול להזימה כמו כן אמרי' בדיני נפשות משום משפט אחד יהי' לכם ועימש"ל סוף פ"ז לדחות את זה דלענין שבועה לא בעינן עדות שיכול להזימו] ועי' במ"ש סוף פ"ז בדברי הרמב"ם דבאינו יודע לא נתבטל העדות וזה שייך כאן:

והנראה לענ"ד ע"פ מה שחקרו האחרונים בהא דאמרי' בהכחשה בחקירות נתבטל עדותן אפי' אם מאה אם היא דוקא היכא דהעידו יחד תוך כדי דיבור. דבזה נתבטל עדותן לגמרי. משא"כ אם העידו לאחר כדי דיבור אמרי' אין דבריו של אחד במקום שנים. או דילמא גם אם הכחישו זה את זה לאחר כדי דיבור אמרי' ג"כ דנתבטל עדותן לגמרי. והאו"ת בסי' ל"ו ס"ק ג' הביא ראי' דגם לאחר כ"ד נתבטל עדותן מדברי הרמב"ם בפ"ב מהל' עדות הל' ג' דז"ל הי' העדים מרובי' שנים כוונו עדותן בדו"ח והג' אומר איני יודע תתקיים העדות בשנים ויהרג. אבל אם הכחיש את השנים אפי' בבדיקות עדותן בטלה עכ"ל והקשה הלח"מ מהא דאמרי' בריש פרקין על הא דאמר אחד אינו יודע תתקיים העדות בשאר מתני' דלא כר"ע ורש"י פי' משום דהוא עדות שאילה"ז כיון דאין עדים זוממין נהרגין עד שיזומו כולם והתוס' פי' משום דה"ל כנמצא קו"פ עיי"ש. וא"כ הרמב"ם דפסק בתרווייהו כר"ע אמאי פסק דתתקיים העדות בשאר. ותי' הלח"מ דהרמב"ם ס"ל כפי' רש"י משום דאין עדים זוממין נהרגין עד שיזומו כלם וזה אינו רק תוך כדי דיבור משא"כ לאחר כ"ד קימ"ל דנחלק עדותן והוה עדות שיכול להזימה וא"כ י"ל דהרמב"ם איירי לאחכ"ד עכ"ד הלח"מ ומבואר מזה דהכחשה בחקירות פוסל אפי' לאחר כ"ד עיי"ש באו"ת:

ולדברי הלח"מ דס"ל דהכחשה פוסל אפי' לאחר כ"ד ואינו יודע בחקירות אינו פוסל אלא תוכ"ד. הי' נ"ל לישב דברי התוס' בסנהדרין בסוגי' דחוששין ללעז בד"ה והביא האב עדים. דהביאו פי' ר"ת דאיירי דהבעל הביא עדים ולא כוונו עדותן בדו"ח דחייב הבעל ליתן ק"כ. וכתבו דמזה מוכח דאי אתו עדים ואמרו דאשת פלוני זינתה דבעינן דו"ח לאסרה על בעלה דאלת"ה אמאי יהי' מחוייב ליתן ק"כ הא אם גם דלא כוונו עדותן בדו"ח מ"מ היא אסורה לבעלה וכיון דהיא אסורה לבעלה ולא קרינן ולו תהי' לאשה אמאי יחוייב בק"כ עיי"ש ודברי התוס' תמוהים דהא גם בד"מ אף לאחר דעקרו חז"ל הדו"ח מד"מ מ"מ אם הכחישו זה את זה בדו"ח נתבטל עדותן כמ"ש הש"ך בסי' זה ובסי' ל"ג ס"ק... וא"כ דילמא איירי ר"ת בהכחישו זה את זה ממש בהחקירות דבזה נתבטל עדותן אף במקום דלא בעינן דו"ח אבל לפמ"ש ניחא דהא גם על הגמ' דשם קשה אמאי בעינן לרבנן כ"ג משום דחוששין ללעז דילמא יבואו עדים אחרים שלא יכחישו זה את זה בדו"ח הא יהי' עדות דאחרים נתבטל ג"כ מכח הך כת עדים דבאו עכשיו דהכחישו זה את זה בדו"ח כיון דהכחשה בחקירות פוסל אף לאחר כ"ד ועימש"ל בשער דקו"פ דמוכח בסוגי' דל"ח שיבואו עדים שלא יהי' עמהם צירף כלל בשעת הראי'. ולזה י"ל דע"כ הפי' בר"ת דלא כונו עדותן בדו"ח היינו דאמרו אין אנו יודעים בדו"ח ובזה האופן לא נתבטל לאחר כ"ד ומשו"ה חוששין ללעז שיבואו אחרים. וכיון דאיירי דאמרו אינו יודע בחקירות מוכח שפיר דעידי זנות בעי' דו"ח דאל"כ לא נתבטל העדות באיני יודע בחקירות אמנם האחרונים תמהו על תי' הלח"מ ומחליטים דגם בהכחשה בחקירות אינו פוסל אלא אם העידו תוך כ"ד דוקא ולא בלאחר כ"ד כמבואר באו"ת ובנתיבות ס"ק ב' עיי"ש. ולפ"ז כיון דע"כ הא דהכחשה בחקירות מבטל דוקא בהעידו תוך כ"ד תו ל"ק אמאי לא נשאל אותם אם כוונו להעיד אם לא. משום דגם לענין קו"פ אם הקו"פ עמהם ביחד תוך כ"ד בזה בארתי לקמן דעדותן בטלה אף אם לא כוונו להעיד ואם גם בנמצא קו"פ י"ל דבזה ל"ח תוך כ"ד דמה בכך כיון דהוא קו"פ ולא מקבלין עדותו ול"ח עדות ולזה י"ל דאין לחלק בין תוך כ"ד לאחר כ"ד מ"מ היכא דנתקבל עדות כולם בזה ברור אם העידו תוך כ"ד נתבטל כל העדות אפי' אם לא כוונו להעיד. וראי' לזה מהזמה אם העידו שלשה עדים בתוך כ"ד והוזם אחד מהם דבזה נתבטל כל העדות משום נמצא קו"פ כמבואר בתוס' שם. והא בזה בודאי לא כיון להעיד ויותר מזה הא