משכן העדות נט

ס"ל דמה שהיא לגוף העדות בזה היא מהסברא דפוסל אינו יודע משום דבזה צריך לדקדק. וקו' הגמ' היא רק על השבע חקירות המביא אותם לידי הזמה דהא הם אינם לגוף העדות דלא איכפת לן באיזה יום ובאיזה מקום הרגו ובזה אמאי פוסל איני יודע יהי' כבדיקות וע"ז הוצרך הגמ' לתרץ משום דבאיני יודע הוא עדות שאי אתה יכול להזימה משא"כ במה שהיא לגוף העדות בל"ז פוסל איני יודע עי"ש וי"ל דהרמב"ם הוציא דינו משום דס"ל דבמה הרגו היא דומה להא דשואלין אותו בעובד ע"ז במה עבד וס"ל כיון דהמתניתין כולל הני ג' בבא כאחת מכירים אתם אותו התריתם בו במה עבד משמע דחד דינא אית להו וכמו בהחקירה דמכירים אתם אותו או התריתם בו אם אמרו בזה אין אנו יודעין בודאי נתבטל עדותן כנ"ל בפ' הקודם כיון דזה היא לעיקר העדות. ובאם לא יודעים אם הרג לישראל או אם. הי' התראה בזה ליכא חיוב מיתה. וא"כ בהני ודאי פוסל איני יודע כ"כ משמע דגם בהא דאת מי עבד ובמה עבד פוסל ג"כ איני יודע. והא בזה ליכא נפ"מ לגוף העדות כמ"ש הר"ן הנ"ל. ולזה ס"ל דמ"מ כיון שהיא לגוף העדות צריכים לדקדק ע"ז ומשו"ה פוסל איני יודע. וה"ה בדנ"פ במה הרגו:

ויש לי מקום ספק אם גם דבהחקירה מכירים אתם אותו התריתם בו דבזה פוסל איני יודע. אם הם אומרים דעכשיו אינם זוכרים אם הרג לישראל או אם הי' התראה דנשכח זה מלבם. רק דבשעת הראית העדות הי' יודעים למי הרג וגם אם הי' התראה. ושכחו אח"כ אם גם דבזה אמרי' דנתבטל עדותן או אם נימא כמו אם לא בדקו אותם בהנך חקירות כלל אם הכירו אותו או התריתם בו. אם לא הי' הב"ד בדקו אותם בזה כלל דמבואר בפ' הקודם בשם הר"ד דבזה נהרג משום דאמרי' כיון דהעידו דהי' חייב מיתה מסתמא הי' באופן שחייב מיתה והי' יודעים שהרג לישראל והיה התראה. דאם לא היו יודעים את זה בטוב לא הי' מעידים שהוא חייב מיתה כיון דבאמת פטור ממיתה. וא"כ ה"ה בזה אם הם באים לפני ב"ד ואומרים דיודעים דהוא חייב מיתה משום דהרג את הנפש רק כעת לא זוכרים יותר באיזה אופן שהרגו. רק בשעת מעשה הי' יודעים בטיב דהי' חייב מיתה בזה האופן יהי' מחוייב מיתה משום דבזה אמרי' כיון דהם מעידים שבעת שהרגו הי' יודעים בבירור שהי' חייב מיתה מסתמא הי' באופן שהי' חייב ובודאי הרג לישראל וגם הי' התראה גמורה. דאין לחלק בין אם לא בדקו אותן הב"ד כלל בהנך חקירות דאמרי' כיון דמעידים בסתמא שחייב מיתה בודאי הי' באופן שהוא מחוייב ה"ה בזה כיון דהם מעידים שבשעת מעשה הי' ברור אצלם שהוא חייב מיתה מסתמא הי' באופן שחייב מיתה ויודעים דהי' ישראל וגם הי' התראה. ולפ"ז בהנך ג' חקירות דנתבטל עדותן היא דוקא אם מעידים שלא הי' יודעים מתחילה אם לישראל הרג או לעכו"ם וגם אם הי' התראה או דלא כוון לראות במה עבד בזה עדותן בטלה. משא"כ אם יאמרו דמתחילה ידעו רק דעכשיו נשכח מהם באיזה אופן שהי' אמרי' כיון דהם זוכרים שזה הי' במוסכם אצלם שהוא חייב מיתה מסתמא הי' באופן שהוא מחוייב ובזה מדוייק הלשון ברמב"ם בפ"כ הל' א' דז"ל או שכוון את השעות ואמר איני יודע במה הרגו ולא הבנתי בכלי שהי' בידו הרי עדותן בטלה וכו' ובבדיקות כתב וז"ל ולא שמנו לבנו לדברים אלו שאין להן ממש הרי עדותן קיימת עכ"ל ודייק דבהחקירות שהם לגוף העדות. אם אמרו לא שמנו לבנו בשעת העדות לכוין הכלי שהי' בידו בזה עדותן בטלה, משא"כ אם אומר דהי' יודעים ורק דנשכח מהם הכלי שהי' בידו י"צ דבזה עדותן קיימת. ובזה יהי' מיושב ג"כ הרמב"ם די"ל דזה היא החילוק בהשבע חקירות שהם להזמה אף אם אמרו דמתחילה ידעו הזמן והמקום רק עכשיו שכחו אפ"ה לא הוה עדות משום דהיא עדות שאי אתה יכול להזימה. משא"כ בשאר החקירות אם אמרו דבשעת מעשה הי' יודעים החקירות. ואח"כ שכחו דבזה נתקיים העדות. ומיושב בזה הא דמבואר במשנה דמה בין חקירות לבדיקות חקירות אחד אומר איני יודע עדותן בטלה בדיקות אחד אומר איני יודע עדותן קיימת. ולשאר השיטות לא הוה חקירות רק השבע חקירות המביא אותם לידי הזמה. והשאר הוה בדיקות. ותמהו דהא בהך דמכירים אתם אותו התריתם בו ודאי אם אמרו איני יודע אם לישראל הרג ודאי עדותן בטלה דזה היא לעיקר העדות דלדבריו אינו חייב מיתה. אבל לפמ"ש ניחא דבאם הם באים לב"ד להעיד שפלוני חייב מיתה והב"ד בדקו אותם אם הי' התראה והם השיבו איני יודע ע"כ דאינו דלא יודעים אם הרג לישראל או לעכו"ם דהא באופן זה מעידים שקר דאם הי' כן לא הי' חייב מיתה. ומסתמא איירי המשנה דאמרו דעכשיו אינם יודעים אם הרג לישראל או אם הי' התראה דשוב אינם זוכרים סיבת המעשה רק את זה זוכרים דהי' עושה מעשה שהי' מחוייב אצלם מיתה. ובזה גם בהחקירה דמכירים אתם אותו לא נתבטל העדות ג"כ. דאמרי' כיון דהי' אז ברור אצלם דהוא חייב מיתה מסתמא הי' באופן שהוא מחוייב באמת מיתה. ובודאי אם הם אומרים עכשיו דלא דקדקו בשעת העדות אם הי' התראה או ישראל בזה פטור ממיתה. רק דהא זה לא יאמרו דהא אם לא הי' יודעים אם הי' ישראל הא באמת הוא פטור ממיתה. וע"כ הא דאמרו אין אנו יודעים היא דעכשיו שוב אינם זוכרים ובזה הוא מחוייב מיתה וי"ל דזה כוונת רש"י הנ"ל בפ' הקודם דכתב דאת השלשה חקירות הללו לא שאלום אותם רק דילמא יכחישו זה את זה. דמשמע דאם יאמרו איני יודע יתקיים העדות. דהיא רק באופן זה דאם יאמרו אין אנו יודעים מסתמא יאמרו דעכשיו אינם זוכרים יותר דהא לא יכולין לומר דלא הי' יודעין מתחילה אם הי' התראה דא"כ אינו מחוייב מיתה. ובזה יתקיים העדות כמו אם לא בדקו אותם בהחקירות הללו כלל דנתקיים עדותן ואמרי' מסתמא הי' באופן שהוא מחוייב מיתה. ובזה חלוק השבע חקירות מחקירות הללו. דבהשבע חקירות נתבטל עדותן בכל ענין אם לא מעידים עכשיו על הזמן והמקום כיון דהיא עדות שאי אתה יכול להזימה אע"פ דבשעת מעשה ידעו הזמן והמקום אפ"ה נתבטל העדות:

ובזה מיושב ג"כ מה דתמהו על הרמב"ם מהא דד' מ"א אחד אומר בסייף הרגו ואחד אומר בארירן הרגו אין זה נכון דמבואר דוקא בהכחשה ולא באיני יודע. דהיא מטעם זה. דהא שם אומרים דידעו בשעת מעשה במה הרגו. רק דהם מכחישין זה את זה עכשיו. ובזה האופן היכא דהי' יודעים בשעת מעשה הכלי שהי' בידו. ונשכח ממנו בזה האופן לא נתבטל גם בחקירות הללו. ועיקר הדבר היא שיהי' יודעים בשעת מעשה והשגיחו בזה ובאם אמרו שהשגיחו ויודעים דהי' חייב מיתה בזה לא נתבטל עדותן באינו יודע:

ובעיקר דברי הרמב"ם כתבו האחרונים אם גם דהרמב"ם ס"ל דסייף וארירן חשיב מן החקירות כיון שהיא בעיקר העדות היא דוקא בסייף וארירן כיון דצריך להשגיח על הכלי שהרגו אם הי' בו כדי שהי' יכול להרגו בזה. דאולי הי' כלי שאין בו כדי להמית בזה ופטור היא ממיתה. משא"כ אם לא נפ"מ בזה לעדות כלל לא הוה הכחשה בחקירות. ולכן ס"ל להרמב"ם באחד אומר מנה שחור ואחד אומר מנה לבן דזה לא הוה הכחשת חקירות כיון דזה לא הוה הכחשה מעיקר העדות. ומשו"ה הא דקימ"ל בסי' י"ז סעיף ט' באחד אומר מת ואחד אומר נהרג תנשא ולא אמרי' דהוה הכחשה בחקירות דפוסל גם בעדות אשה כמבואר שם סעיף כ"א. משום דלענין להתיר אשה להנשא ליכא נפ"מ כלל בין זה לזה בין אם מת ובין אם נהרג ועי"ש בבית מאיר ועימש"ל דאי אמרי' דלהרמב"ם בכל ענין במה שהיא לגוף העדות ה"ל הכחשת חקירות וא"כ ע"כ צ"ל הא דמנה שחור ולבן מתקיים העדות דהוא משום דלאחר דעקרו החכמים הדו"ח מדיני ממונות אינו פוסל רק אותן הכחשת חקירות דהיא להזמה או דנפ"מ לענין גוף העדות. משא"כ בחקירות שהם בגוף העדות. ולא נפ"מ מזה כלל לעדות עקרוה לגמרי וממילא גם בעדות אשה דעקרו ג"כ הדו"ח כמו בד"מ אינו פוסל גם בזה. וגם דהא הרבה פוסקים חולקים על הרמב"ם גם בסייף וארירן דגם זה היא כבדיקות וכמ"ש הר"ן שם, וכן התוס' חולין ד' י"א ע"ב בד"ה ליחוש