משכן העדות נד

והי' צ"ל דדעת רש"י היא כמ"ש כמה פעמים דהא דאמרי' בתוספתא דקודם שנחקרה יכולין לחזור בו היא דוקא קודם השבע חקירות דהם מעכבין אפי' בדיעבד בזה יכולין לחזור דכיון דהם מעכבין אף בדיעבד. ובאם לא בדקו אותן בהשבע חקירות לא הוה ממשות בהעדות. וממילא דלא נחשב עדות עד כלות כל החקירות. ולכן קודם גמר החקירות יכולין לומר מבודה היינו. משא"כ במקום דלא הי' מעכבין בדיעבד אם לא הי' בודקי' יותר. בזה אמרי' כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. כיון דאם לא הי' הב"ד בודקים אותם יותר מהשבע חקירות המביאים אותם לידי הזמה. ולא הי' שואלים יותר הי' נגמר העדות לגמרי והי' דנין ע"פ עדותן. ממילא לאחר השבע חקירות כבר נגמר עדותן ואמרי' בזה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. ולכן לא נקטו התוס' והרמב"ם קודם דו"ח יכולין לחזור רק קודם שנחקרה עדותן בב"ד יכולין לחזור כיון דהדרישה הן אותו דברים שהם שייכים לעיקר העדות. וחקירות חשיבו אותן שבעה דברים המביא אותם להזמה. ומשו"ה דוקא קודם גמר החקירות המביא אותם לידי הזמה דקודם גמר כל החקירות לא נגמרה העדות בשום ענין והם מעכבין אפי' בדיעבד לזה אמרי' דקודם שנגמר ל"ח גמר עדות ויכולין לומר מבודים היינו. משא"כ קודם הדרישות כיון דבדקו אותן לאחר גמר החקירות דכבר נגמר העדות. ובאם הי' הלכו להם קודם הדרישות היינו דנין ע"פ עדותן חשיב גמר עדות ואמרי' בזה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. גם לפמש"ל דגם קודם החקירות לא יכולין להיות חוזר ומגיד. והא דיכולין לומר מבודין היינו קודם דו"ח לאו משום דיכולין להיות חוזר ומגיד. רק כיון דאמרו מבודין היינו הרי דאין משיבין על החקירות אשר הזמה תלוי' בהם. וממילא דלא נוכל לדין ע"פ עדותן מה שהעידו קודם החזרה כיון דהיא עדות בלא דו"ח ל"ח עדות. אבל י"ל דגם קודם גמר החקירות אמרי' כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. וכ"כ הבית יעקב בכתובות ד' ל"ג ע"א על הא דנתרי בהו אח"כ מה דהוי הוי עיי"ש ולפ"ז הא תינח קודם גמר החקירות דהם מעכבין אפי' בדיעבד אמרי' כיון דלא הי' חקירות לא נוכל לדין ע"פ עדותן. משא"כ קודם הדרישות כיון דהם אינם מעכבין בדיעבד. ובאם לא הושיבו כלום על הדרישות הי' מתקיים העדות ע"כ אמרי' בזה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ומתקיים העדות בלא דו"ח כלל [ועימש"ל דלפ"ז אם נימא דבדין מרומה לא מעכבין החקירות בדיעבד אם לא בודקים אותם בהם אזי נימא בדין מרומה דגם קודם החקירות לא יכולין לחזור עיי"ש] ובאם נימא כן יהי' קשה כיון דבאם לא בדקו אותם כלל בהך חקירה דמכירים אתם אותו התריתם בו. היינו דנין ע"פ עדותן להרוג אותו. והי' אמרי' כיון דהם העידו מסתמא דחייב מיתה מסתמא דיודעים בבירור דלישראל הרג והי' התראה כנ"ל ממילא גם באם בדקו אותם ואמרו אח"כ דלעכו"ם הרג נימא בזה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. ואינם נאמנים לומר היפך ממה שהעידו מעיקרא. דהא מעיקרא העידו שהוא חייב מיתה ואח"כ חזרו ואמרו דהוא פטור ממיתה ונימא כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. והא דבודקים אותן בבדיקות לאחר הדו"ח ולא אמרי' כיון שהגיד היא דהא על הבדיקות עדן לא העידו כלום. וגם אף אם מכחישין זה את זה בבדיקות. מ"מ אין חוזרים מעדותן. דהא עדן הם עומדים בעדותן. רק דזה אומר כליו שחורים וזה לבנים. ול"ש בזה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. ובאמת הי' נראה אם העידו מתחילה שניהם והשיבו על הבדיקות. דהי' כליו שחורים ואח"כ חוזר אחד ואומר כליו לבנים לא נתבטל העדות ואמרי' בזה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. דדוקא בהא דאיזה יום כתבו תוס' שפיר דאף דשואלין אותם בכמה בחדש אם מכחישין עצמם אח"כ על איזה יום הא דלא אמרי' כיון שהגיד היא משום דז' חקירות נלמד מקרא וצריך שלא יכחישו את עצמם. והיא כמ"ש כיון דהז' חקירות נלמד מהקרא והם מעכבין אפי' בדיעבד צריך שלא יכחישו זא"ז ואין בזה משום חוזר ומגיד כיון דאין העדות נגמר עד לאחר גמר כל החקירות. משא"כ בבדיקות כיון דלא מעכבין בדיעבד אמרי' כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. וא"כ גם בהך דמכירים אתם אותו כיון דאם לא בודקים אותם הי' מהני. ונימא בזה כיון שהגיד. ובאם נימא מ"מ לא הוה בכלל נכון ומבטל לדיני נפשות. דכיון דמכחישין זה את זה אינו נכון ואף דבזה ידעינן דהמעשה היא אמת דהא בבדיקות טעו אינשי. ומשו"ה בעדים המכחישין זא"ז בבדיקות אמרי' דכונסים אותו לכיפה. משום דמ"מ ידעינן דהעדות היא אמת. ועי' מש"ל דעד המוכחש בבדיקות לא נפסל אפי' לעדות. וא"כ ע"כ הא דאין דנין להרוג אותו אם מכחישין זה את זה בבדיקות היא דאין זה נכון. וי"ל דמשו"ה אף אם מכחישים את עצמן ואמרו דלעכו"ם הרג אפ"ה נתבטל העדות משום דאין זה נכון. ממילא הי' מקום לישב דברי רש"י די"ל דס"ל דמשו"ה אם אמרו אח"כ אין אנו יודעין אם לעכו"ם הרג לא נתבטל עדותן דהא גם באמרו אין אנו יודעין שייך ג"כ כיון שהגיד. דכיון דהעידו מתחילה דחייב מיתה ה"ל כאלו אמרו בהדי' דיודעי' דלישראל הרג דבאם לא יודעים בבירור דלישראל הרג והיא אצלם ספק דילמא הי' עכו"ם הא הוא פטור ממיתה. וא"כ באמרם אין אנו יודעים אמרי' בזה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. ונכון הוה בזה כיון דאין מכחישין אהדדי חשיב נכון ולזה עדיף איני יודע מבאם מכחישי' זה לזה בהם דבזה ל"ח נכון. ובאיני יודע חשיב נכון. ואמרי' כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. דזה דוחק. דממנ"פ אם נימא דבהכחשה נתבטל משום דל"ח נכון. ממילא גם באיני יודע כיון דבזה נפטר ממיתה נימא ג"כ דלא חשיב נכון:

והנה במתני' דר"פ ד"מ דנקט אחד ד"מ ואחד דנ"פ בדרישה וחקירה וכו' הרי דנקטו הדרישות קודם החקירות ומשמע מהמתני' דשם דקודם שהי' בודקים אותם בהחקירות הי' בודקים אותם בהדרישות. ובפשטות ניחא ג"כ כיון דהדרישות הם הדברים אשר היא לעיקר העדות. כגון בדנ"פ מכירים אתם אותו התריתם בו. ובד"מ באיזה אופן הי' ההודאה והלואה. וכיון דהם לעיקר העדות הי' בודקים אותם בהם תחילה. ולפמ"ש י"ל יותר דהי' צריכים לבדוק אותם בהם תחילה. כיון דהדרישות אינם מעכבין בדיעבד. משום דאמרי' כיון דאמרו תחילה דהוא חייב מיתה מסתמא יודעים אותו דהי' ישראל וגם הי' התראה וכן בדיני ממונות כיון דהי' מעיד בסתם דזה חייב לזה מנה מסתמא יודעים בבירור דחייב לו. וממילא אם הי' בודקים אותם בהחקירות קודם. אז כיון דלאחר גמר החקירות כבר נגמר העדות. יהי' יכולין הב"ד לדין ע"פ עדותן. ממילא הוה אמרי' בזה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. ולא הי' נאמן לסתור עדותו לאחר החקירות ולזה בודקים אותן בדרישות קודם החקירות. ומשו"ה אף דהעידו דזה חייב מיתה מ"מ כיון דקודם גמר החקירות יכולין לחזור כיון דהיא עדות שאאי"ל ממילא דיכולין לחזור ולומר דהי' באופן דאינו מחוייב מיתה ולא ממון ולזה בדיוק נקט הדרישות קודם החקירות. וע' בחידושי הר"ן ד' כ"ט בד"ה ואומרים לו האיך אתה יודע שזה חייב לזה וז"ל לכאורה משמע שכבר העיד העד שזה חייב לזה. ואי הכי קשיא כיון דקימ"ל ד"מ א"צ דו"ח כיון שהעיד שזה חייב לזה מנה מה להם לב"ד לשאול אותם ואיכא למימר דאלו העיד העד פלוני הלוה לזה בפני מנה אין שואלין אותו כלום אבל כלפי שאמר מאמר סתם שזה חייב אפשר שזה העד טעה וסובר וכו' וי"מ שקודם שיאמר העד כלום שואלין אותן האיך הוא יודע וכו' אבל לאחר שאמר יודע אני שחייב כך וכך אין לו עליו כלום שעדות שלימה העיד ודיו עכ"ל. ומעתה לפ"ז באם אומרים אח"כ לעכו"ם הרג בזה יהי' חוזר ומגיד דבזה בודאי ל"ש דטעה והי' סבר דגם בזה חייב מיתה והקו' במ"ע נימא כיון שהגיד ולזה אם הי' בודקים אותם קודם החקירות הי' ניחא. אמנם ממתני' דהי' בודקין מבואר דמתחילה הי' בודקים אותם בשבע החקירות המביאים אותם להזמה. ואח"כ הי' בודקין אותם בהדרישות. וי"ל דהיא מטעם כיון דהשבע חקירות מעכבין אפי' בדיעבד. והדרישות אינם מעכבין בדיעבד. ולזה בדקו אותם בהחקירות קודם הדרישות. ובזה הקו' במ"ע נימא כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. ובאם נימא כמ"ש דמ"מ בדנ"פ הוא פטור