משכן העדות נג

מהני אם השני אומר אף אני כמוהו נימא ג"כ דחשיב עדות שאי אתה יכול להזימה כיון דבמה שאומר אף אני כמוהו לא יוכלו להזי' ואם גם דבגמ' לקמן ד' ס' אינו מבואר דאף אני כמוהו כשר גם בהחקירות המביא אותם לידי הזמה. מ"מ בהרמב"ם הנ"ל וכן בטור בסי' ל"ח מבואר דאף אני כמוהו, מהני ג"כ אף לאותן חקירות המביא אותם לידי הזמה. ונימא הא במה שאומר אף אני כמוהו לא ידעו להזים אותם בלא עדות דהעד הראשון וע"כ צ"ל דזה חשיב עדות שיוכל להזימה ומצד הסברא היא כן. כיון דאינו מחויב בדין הזמה רק אם יוזם העד הראשון. וע"כ דיודעי' ג"כ להזים העד השני. וממילא דיהי' יודעים להזים גם אותו וממילא גם בזה נימא אם גם דהוא לא כיוון יום השבוע מ"מ כיון דהשני כיוון ויהי' צריכים המזימין לעלות על לבם חשבון החדש להזים אותו וממילא יודעים להזים גם להעד שלא כיוון יום השבוע:

ולזה הי' נ"ל להיפך דגם לרש"י אם אמרו על החקירה דאיזה יום בשבוע לא ידענו לא נתבטל עדותן ג"כ כיון דעכ"פ היא עדות שיכול להזימה אם יעלו המזימין על לבם חשבון יום החדש ולזה חשיב ראוי להזמה. ויותר מזה כתבו התוס' ד' פ"א ע"א ד"ה נגמר הדין כיון דאם הוזם כת אחת נגמר הדין על פיהם חשיב עדות שיכול להזימה עיי"ש ובמרש"א דהפי' בדברי התוס' דמשכחת לחייב העדים בדין הזמה אם הוזמו כת הראשונה ונגמר הדין על פיהם עי"ש הרי דאם לא משכחת הזמה רק בדרך רחוקה חשיב עדות שיכול להזימה. מכ"ש הכא אף אם לא כיוונו יום השבוע אפ"ה חשיב עדות שיכול להזימה. דבקל יזימו. דמסתמא יכוונו המזימין ג"כ יום החדש. ורק רש"י בא ליתן טעם קצת הא דחייבה התורה בשבע חקירות הא בהחקירה דאיזה יום בשבוע ליכא תועלת כלל. ולזה כתב דאיכא תועלת גם בזה דע"י זה יוכלו המזימין להזים יותר אף אם לא יעלו על לבם חשבון יום החדש. וכיון דאיכא תועלת ולזה שואלין אותו גם על יום השבוע. אבל זה אינו מוכרח שיהי' החקירה דאיזה יום בשבוע מעכב. די"ל דמ"מ חשיב עדות שיכול להזימה. רק כיון דאיכא תועלת גם לענין הזמה שואלין להם גם את זה. ובאם מכחישין זה לזה יתבטל עדותן כתי' התוס' כיון דז' חקירות ילפינן להו מקראי צריכים שלא להכחיש זא"ז ולא שיכחישו את עצמם. ולזה לא מקשה רש"י כקו' התוס' בפסחים הא אף אם לא יכוונו הא כיון שהגיד דמזה ידעו כתי' התוס' כיון דז' חקירות ילפינן מקראי צריכים שלא יכתבו רק דקו' רש"י היא כיון דבחקירה זו ליכא תועלת לענין הזמה לאיזה ענין כתבה התורה חקירה זו יותר משאר בדיקות דילפינן מנכון וע"ז תי' דאיכא ג"כ תועלת בחקירה זו גם לענין הזמה אם לא יעלה על לב המזימים חשבון יום החדש:

ובזה י"ל דברי המרש"ל שהקשה על רש"י הא נפ"מ בהא דאיזה יום למען לא יוכלו העדים לומר אח"כ אם יוזמו טעינו בקביעא דירחא והמרש"א דחה דבריו דמ"מ הקו' במ"ע לאחר רובו של חדש דלא יכולין לומר דטעו לאיזה ענין שואלין להם אז איזה יום אבל לפמ"ש ניחא דהמרש"ל ס"ל דקו' רש"י אינו לאיזה ענין בודקים העדים באיזה יום די"ל כמ"ש משום דדילמא יכחישו זה את זה או יכחישו את עצמם. וכתי' התוס' פסחים כיון דילפינן להו מקראי צריכים שלא יכחישו את עצמן ומשום זה לא מקשי רש"י דנימא כיון שהגיד. רק דעיקר קו' רש"י לאיזה ענין כתבה התורה הבדיקה דיום השבת יותר מכל הבדיקות. כיון דאין זה ענין לעדות שיכול להזימה וע"ז הקשה המרש"ל שפיר כיון דנפ"מ קודם רובו של חדש דאז יכולין לומר דטעו, וכיון דנפ"מ בבדיקה זו גם לענין הזמה לא חלקה התורה בכך וצוה לשאול אותם את זה גם לאחר רובו של חדש. דעכ"פ לא גרע מבדיקות. ומ"מ אין בזה משום כיון שהגיד כיון דז' חקירות ילפינן להו מקראי. וכיון דאין בזה משום חוזר ומגיד לזה צוה התורה לבדוק בדיקה זו בכל מקום אף אם היא לאחר רובו של חדש. ואפשר לומר דגם רש"י ס"ל כתי' המרש"ל דנפ"מ בבדיקה זו קודם רובו של חדש. רק דבא ליתן טעם דגם לאחר רובו של חדש נפ"מ בבדיקה זו. וכיון דנפ"מ בבדיקה זו לענין הזמה גם לאחר רובו של חדש. לזה לא מחלקינן בדין. בין קודם רובו של חדש לאחר. וכמו דקודם רובו של חדש אם אמרו באיזה יום בשבת איני יודע נתבטל כל העדות משום דה"ל עדות שאאילה"ז כיון דיכולין לומר דטעו. אמרי' גם לאחר רובו של חדש דבטל כיון דשייכים ג"כ לענין הזמה וצ"ע עוד בזה ובדברי הריב"ש בסי' רמ"ז במ"ש בהא דאמש עיי"ש:

פרק ג' בפרק זה יבואר הכחשת חקירות שהם בגוף העדות דאם היא כדבריהם בהחקירות ה"ל עוקרים לגוף העדות דאם היא כן לא הי' מחוייב מיתה או ממון. וגם אם אמרו אינו יודע נעקר ג"כ העדות א"א בזה כיון שהגיד וגם הכחשת בדיקו' בכל עדות מה שהיא מה"ת:

במתני' דר"פ הי' בודקים לאחר שמנו הז' חקירות הנ"ל שהם למען יהי' עדותן עדות שאתה יכול להזימה מנו עוד שלשה חקירות. והם מכירים אתם אותו. התריתם בו העובד עכו"ם, את מי עבד. ובמה עבד. ופי' רש"י בד"ה מכירים אתם אותו וז"ל את ההרוג שמא עכו"ם הי' וזה אינו מחקירות של הזמה אלא כל שאר בדיקות אינו אלא להכחיש שמא לא אמר כדברי חבירו ויתבטל עדותן והוא והם פטורים עכ"ל ומשמע מתוך דבריו דאם משיבין על החקירות הללו איני יודע לא נתבטל עדותן בכך דהם רק מכלל בדיקות. דכשר באיני יודע והם לא באו רק דילמא יכחישו זה את זה. ובחידושי הר"ן בד"ה מכירים אתם כתב וז"ל דעת הר"ז הלוי ז"ל דמכירים אתם אותו התריתם בו הוי עיקר העדות ואם אמר אחד מהם איני יודע עדותן בטלה. אבל עובד עכו"ם את מה עבד ובמה עבד הוי בדיקות ואם אמר אחד מהם איני זוכר את מה עבד ובמה עבד אבל יודע אני שעבד ע"א עדותן קיימת כדקתני במתני' דאיני יודע בבדיקות עדותן קיימת אבל הר"ד ז"ל הקשה עליו דאי מכירים אתם אותו התריתם בו ואמרו איני יודע עדותן בטלה א"כ נפישי להו חקירות ואנן שבע תנן. ולי אינו קו' דז' חקירות דמנינן להו מלבד גופו של עדות וכו' והר"ד ז"ל סובר דהשבע חקירות המנויות במשנתינו אין עדותן מקוימת זולתם וכו' אבל מכירים אתם אותו וכו' אם לא שאלו אותם עדותן עדות שהעדים כך הם מעידים מעידים אנו באיש פלוני שחייב מיתה שהרג הנפש ויש בכלל דבריהם שהם יודעים שישראל הרג ושהותרו בו ושקיבל עליו התראה. אלא שיש לדייני' לבודקן ולשאול להם על כל דבר ודבר וכו' עכ"ל ומדברי רש"י נראה דס"ל דגם בהא דבודקים אותו למי עבד או התריתם אותו. אם אמר אחד מהם איני יודע לא נתבטל עדותן ג"כ משום דזה נחשב להבדיקות והיא תמוה דהא זה היא מעיקר העדות. ובאם אינו יודע אם לעכו"ם הרג או לישראל בודאי פטור ממיתה ואמאי לא יתבטל בזה העדות וז"ל הראב"ן בסי' ע"ה שאלתני הא דתנן בדיקות אומר אחד מהן איני יודע עדותן קיימת והקשה לי וכי כששואלין אותו מכירים אתם אותו אם עכו"ם אם ישראל הרג וכן התריתם בו אם אמר אחד מן העדים איני יודע עדותן קיימת וקטלינן לי' אפומא דחד ח"ו. והשבתי לו שבע חקירות דרישא דמתני' אינן גוף העדות שאפי' יאמרו העדים עכשיו הרגו אפ"ה חוקרים אותם בכולם משום דרשב"א דאמר מסיעים העדים ממקום למקום כדי שתטרף דעתם ויחזרו בהם ה"נ רמה עלייהו תורת ז' חקירות כדי שיחזרו בהם ולא יעידו שקר ומכירים אתם אותו והתריתם בו והעובד ע"ז את מי עבד ובמה עבד היא גוף העדות שאם לא יאמרו השנים הכרנו בו וישראל הי' וקיבל התראה אין כאן עדות ואינו נהרג וכו' וכן בע"ז שאם לא יאמרו שניהם מי עבד ובמה עבד או בזבוח או בקיטור אין כאן עדות עכ"ל הרי בהדי' באם אומר איני יודע לא הוה עדות משום דזה היא מעיקר העדות והראב"ן הוסיף דאפי' את מי עבד ובמה עבד חשיב ג"כ מעיקר העדות ופטור דדילמא הי' העבודה באופן דלא מחויב מיתה וא"כ צ"ע דברי רש"י דמשמע דדוקא בהכחישו נתבטל העדות ולא באיני יודע: