משכן העדות נב

דהא זה אינו מעכב בדיעבד. ובאם אמרו איני יודע בחקירה זו לא נתבטל עדותן כיון דאינו ראוי להזמה. וע"כ הא דקתני במתני' דהחקירה דאיזה יום שואלים אותם קודם איזה שעה ואיזה מקום דהיא לאו דוקא. דודאי תחילה בדקו אותן הנך חקירות דמעכבין בדיעבד. וע"ז מקשים שפיר נימא כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. וע"ז תי' כיון דז' חקירות נלמד מקרא היא זה מגזירת הכתוב דלא יכחישו זה את זה ולא אמרי' בזה כיון שהגיד. ובתי' השני ס"ל דנפ"מ בחקירה זו לענין הזמה ג"כ כגון באחד אומר בב' ואחד בג' ולזה חקרו החקירה דאיזה יום לאחר החקירה בכמה בחדש. וכיון דחקירה זו נפ"מ לענין הזמה ג"כ הניחו תמיד לבדוק חקירה זו קודם החקירה דאיזה שעה ובאיזה מקום. ולכן כיון דלא נגמר עדיין החקירות דמעכבין אפי' בדיעבד אין בזה משום אינו חוזר ומגיד כיון דהיא קודם גמר הדו"ח ומעתה כיון דגם באמרו אמש הרגו עדן צריכים לבדוק אותם באיזה שעה ובאיזה מקום ועדן לא נגמר העדות. ולזה יכולין להיות חוזר ומגיד כיון דלא נגמר עדיין העדות מחמת שאר החקירות:

והנה בעדים זוממין כתיב בהדי' הדו"ח בתורה ומיני' ילפינן לכל עדות כנ"ל בפ"א וצל"ע דהא בעדים הבאים להזים ואומרים בעת שאתם אומרים עמנו הייתם בזה יהי' כאלו אמרו אמש. דהא הם אומרים בעת שהעידו העדים על המעשה הי' עמהם. וא"כ לאיזה ענין בדקו הב"ד אותם בדו"ח. ואם די"ל ג"כ דאין בזה משום חוזר ומגיד כיון דכבר לא נגמר עדותן עדיין בכל החקירות דהא המזימין צריכים לומר עוד החקירה באיזה מקום שהי' עמהם למען נוכל להזים אותם ג"כ. וי"ל דאמרי' בזה חוזר ומגיד. רק לרבא דס"ל דבעדים זוממין לא בעינן עדות שיכול להזימה כנ"ל בפ"א וא"כ בזה החקירות אינם מעכבים ג"כ בדיעבד וא"כ נימא בזה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. כיון דלרבא אם לא בדקו הב"ד להזוממין בדו"ח כיון דאינם לעדות שיכול להזימה לא יהי' מעכבים בדיעבד ונימא כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. רק דמ"ש דקודם הבדיקות כיון דכבר נגמר העדות לא יכולין לחזור ולהעיד. בזה יש לעיין דמפשטות נראה דיכולין לחזור ולהעיד. ועי' מש"ל בשער... רק דמ"מ קשה לר' יוסי דס"ל באמש הרגו ל"צ לבדוק תו יותר בדו"ח. וגם בעכשיו לא צריכים דו"ח. ואמאי בעינן בעדות הבאים להזים אותם דו"ח. ובאם העד השני אומר אף אני כמוהו מבואר בגמ' דלקמן ד' ס' ע"א דמדאורייתא אף אני כמוהו כשר. ורק דרבנן הצריכוה בדו"ח ולפרש דבריו. וכן מבואר בהרמב"ם בפ"כ מהל' עדות הל' ד' דבאם אמר אף אני כמוהו כשר. ובאם הוזם מחוייב כאשר זמם. ואפ"ה מדרבנן בודקים אותן בדו"ח. ואמאי לא נימא כיון דכשר בדיעבד נגמר עדותו ואמרי' בזה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד מזה נראה ג"כ דכל זמן שעדיין הב"ד בודקים אותם בדו"ח עדיין יכולין לחזור ולהעיד. רק דזה קשה דא"כ בעדים זוממין הבאים להזים אמאי בעינן כל החקירות יהי' זה מה דאמרו עמנו הייתם באותו שעה כאלו אמרו אף אני כמוהו ואפשר לומר ג"כ דבעדים זוממין כיון דלא נגמר בהחקירה באיזה מקום לכן בודקים אותם בכל החקירות ודוקא באף אני כמוהו דנגמר הכל וצ"ע עוד בזה ועי' מ"ש עוד מזה בפ' הבאים:

והחולקים על הרז"ה נראה דס"ל דאף באמרו אמש הרגו צריכים לבדוק אותם בדו"ח ויותר מזה שהם מעכבין אפי' בדיעבד וגם אם אמרו איני יודע בחקירות נתבטל העדות. וחולקים ג"כ על הא דס"ל להרז"ה באמרם איני יודע על איזה יום בשבוע לא נתבטל עדותן. כיון דידענו יום השבוע מכמה בחדש. באמת צ"ע אמאי יתבטל באותן חקירות אם אמרו אין אנו יודעין כיון דבהחקירות הללו אין הזמה תלויות בהו. כמו דהקשה הגמ' מ"ש הך חקירות מבדיקות. ולפמ"ש רש"י בר"פ הי' בודקין הא דשואלין אותן על איזה יום אף דכבר כוונו יום החדש היא דדילמא המזימין לא יעלו על לבם חשבון של ימי החדש. ורק יום השבוע ולכן כששואלין אותם באיזה יום והם אומרים ביום פלוני נזכרים עידי הזמה להזימם. ממילא דניחא דמשו"ה באמרם על יום השבוע איני יודע נתבטל עדותן כיון דגם זה שייך להזמה. ועדיין יש לעיין מהא דאמש דע"כ באופן זה הוה עדות שיכול להזימה. ולא אמרי' דגם באמש צריך לפרוט הכל למען יעלו על לבם להזימן. דא"כ אמאי אמרי' בגמ' אע"ג דלא צריך רמינן עלה. ת"ל דבעינן משום עדות שילה"ז דילמא המזימין יעלו על לבם יותר ע"י זה שמזכירים יום החדש ויום השבוע. וצ"ל דזה לא שייך באמש הרגו דע"י אמש הרגו ודאי יודעים להזימן. וא"כ צ"ע באיני יודע אמאי יתבטל העדות [והא דרש"י לא תי' על קו' זו כתי' התוס' בפסחים כיון דז' חקירות ילפינן מקראי צריכים שלא יכחישו את עצמם י"ל בפשיטות דהי' קשה עדיין הא הז' חקירות אם גם דילפינן להו מקראי מ"מ הא לא מפורש בהקרא באיזה ענין הם החקירות. וא"כ לאיזה ענין אמרי' דהחקירות הם בכמה בחדש ואיזה יום בשבוע דבזה קשה נימא כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. נימא דהחקירות הנאמרו בקרא היא דשואלין אותם באיזה שבוע בחדש ובאיזה יום בשבוע ובזה האופן ליכא כיון דהגיד ובאמת צל"ע על תי' התוס' בזה. ועוד דהא בגמ' פריך ושמונה חקירות מי ליכא והא איכא באיזה יובל ותי' הגמ' כיון דאמרו באיזה שבוע ממילא ידעינן באיזה יובל ולפ"ז הא יום השבוע ודאי ידעינן מכמה בחדש ואפ"ה בודקים אותן בכך וע"כ דהיא כנ"ל משום דעכ"פ היא כבדיקות, יותר י"ל דהחקירה היא על איזה שבוע. דנרויח בזה דלא יהי' קשה נימא כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד דהא בזה אינם סותרים דבריהם הראשונים:

וגם בדברי רש"י יש מקום עיון אם גם דלדברי רש"י החקירה דאיזה יום בשבוע נפ"מ גם לענין הזמה, כמ"ש דע"י יום השבוע יעלו הזוממין על לבם חשבון יום החדש להזימן. ומשו"ה ניחא באמרו איני יודע באיזה יום ל"ח עדות. מ"מ יהי' קשה אי אמרי' דהא דקתני במתני' דאינו יודע בחקירות עדותן בטלה קאי נמי על החקירה דאיזה יום בשבוע. וא"כ ממילא גם אם ע"א הי' מכוין יום השבוע והשני אומר איני יודע על יום השבוע נתבטל ג"כ עדותן כדקתני חקירות אחד אומר איני יודע עדותן בטילה וגם בהי' ג' עדים ושנים כוונו יום השבוע והג' אומר איני יודע נתבטל ג"כ עדותן וע"ז יש לעיין דהא קימ"ל אין העדים זוממין נהרגין עד שיזומו כלם. ובאם לא הוזם רק אחד מהם לא מחייבין גם אותו עד שהוזם בדיני הזמה. וזה הוא בודאי אם העדים יודעים להזים אחד מן העדים ולא כולם אם גם דבזה אם יעידו לא יחייבו אותו מדין הזמה. מ"מ החיוב הוא עליהם עכ"פ לילך ולהעיד להזים אותו העד שיודעים להזים כדי שיתבטל עדותו ולהציל את הנפש שהעידו עליו. כיון דע"י הזמה יתבטל עכ"פ העדות. וא"כ אם הראשון כיון יום השבוע ולא השני או להיפך בזה יהי' עדות שיוכל להזימה דהא גם אם השני כיון ג"כ יום השבוע. מ"מ לא הי' מחויב בהזמה. רק אם העדים יודעים להזים גם העד השני. וכיון דהם יודעים מהעד השני שכיון יום השבוע. אז אפי' אם לא ידעו לכוין בכמה בחדש בלא יום השבוע מ"מ בזה ע"כ צריכים להעלות אל לבם חשבון יום החדש למען יוכלו עכ"פ להזים אותו העד אשר כיון יום השבוע למען יבטלו גוף העדות. ולפטור את הנדון ממיתה וכיון דהם יעלו על לבם חשבון החדש למען יבאו להזים אותו העד שכיון יום השבוע. מ"מ אח"כ ידעו להזים גם אותו העד שלא כיון יום השבוע רק יום החדש. וא"כ אם ע"א כיון יום השבוע ועד השני אומר איני יודע על יום השבוע בזה לא יתבטל העדות גם לרש"י דאף דנפ"מ בזה להזמה אם לא ידעו המזימין החשבון יום החדש. מ"מ בזה הא יהי' צריכים להעלות על לבם חשבון החדש להזים העד שכיוון להציל את הנפש. וממילא יהי' גם הוא מוזם. ואין לומר שיהי' עדותו של העד ראוי להזים ולא העד שכיוון יום השבוע דזה אינו דהא אין עדים זוממין נהרגין עד שיזומו כולם. וע"כ יהי' יודעים להזים גם את השני:

ואין לומר דבעינן שיהי' העדות עדות שיוכל להזימה ע"פ כל אחד מהם דגם אם המזימין לא יודעים להזים ע"פ עד השני ל"ח עדות שילה"ז כיון דמעדותו בלא עדות העד, השני לא הי' יודעים להזים ל"ח עדות שילה"ז דזה דוחק. ועוד דא"כ אמאי