משכן העדות נא

כמה היא בשבוע מה בכך ולמה תפסל עדותו בשביל כך. וכן אם אמר בחודש זה וכו' וכן אם אמר אתמול אבל איני יודע כמה ימים עברו מן החדש אין עדותו נפסלת משום כך ואין צריך לפרש יותר אלא באיזה שעה ובאיזה מקום וכו' ונראה שאם אמר זכור אני בכמה בחדש אבל איני זכור באיזה יום בשבת אין עדותו נפסלת בכך וכו' כשאומר כמה ימים בחדש יכולים אנו לחשוב באיזה יום בשבת. עכ"ד ז"ל והן נראין מסברא מכרעת אבל מפשטא דגמ' לא משמע הכי דאמרי' בגמ' אמר להם ר"י לחכמים לדבריכם מי שבא ואמר אמש הרגו אומרים לו באיזה שבוע וכו' אלא אע"ג דלא צריך רמינן עלי' כרשב"א. ומשמע לעיכובא בעינן הני שבעה חקירות כיון דילפינן להו מקראי ומשמע נמי דאע"ג דאמרו העדים אמש הרגו צריכים הם להשיב על השבע חקירות ואם הוכחשו בחקירות הקודמין ואפי' אם אמרו אין אנו יודעין עדותן בטילה וכן דעת הר' דוד ז"ל וכן דעת הרמב"ם ז"ל עכ"ל הר"ן והנוב"י כתב שם לישב שיטת הרז"ה כנ"ל בסברתו דודאי השבע חקירות דמבלעדי דבעינן עדות שיכול להזימה צריכים לבדוק אותן ג"כ כמו הבדיקות. רק באמרן אינו יודע בחקירות הללו נתבטל העדות משום דה"ל עדות שאאי"ל. דבלא עדות שאאי"ל הי' מתקיים העדות בחקירות הללו אם אינם מכחישין זה את זה ואמרו איני יודע. ולכן באמרו אמש הרגו בזה לא בעינן החקירות הללו משום עדות שיכול להזימה כיון דבאמש הרגו יכולין ג"כ להזימן. רק דצריכים לבדוק אותן דילמא יכחישו זה את זה. ובאופן זה ודאי נתבטל עדותן אף באמש הרגו. רק היכא דאמרו על החקירות איני יודע לא נתבטל העדות. כיון דבאמש הרגו החקירות אינם מטעם שיהי' עדות שיכול להזימה עכ"ד עיי"ש וכן נראה מהא דס"ל להרז"ה דבהחקירה דאיזה יום אם אומר אינו יודע לא נתבטל ג"כ עדותו. והיא ג"כ מטעם זה דהחקירה דאיזה יום אינו מטעם דבעינן עדות שיכול להזימה כיון דבל"ז נוכל לחשוב איזה יום בשבוע הי'. ולזה הא דהוצרך הכתוב החקירה דאיזה יום היא רק דילמא יכחיש את עצמו משא"כ אם אומר איני יודע בהחקירה דאיזה יום לא נתבטל עדותו:

ולפמ"ש בפ' הקודם דלא כדברי הנוב"י רק בד"מ דהכחשה בבדיקות כשר ע"כ צ"ל דהשבע חקירות הללו היא משום שיהי' עדות שיכול להזימה דאל"כ לאיזה ענין בודקים אותן בהנך חקירות. הא גם אם יכחישו זה את זה. הא עדות המכחשת בבדיקות כשר בד"מ. ולפ"ז אם נימא כן י"ל דלשיטת הרז"ה באמת בד"מ אם העדים אמרו אמש נעשה המעשה לא צריך לבדוק אותם בהחקירות. דכיון דבזה החקירות הם כמו הבדיקות ועדות המוכחשת בבדיקות כשר בד"מ. אמנם דא"כ הקו' במ"ע לאיזה ענין בודקים את העדים בד"מ בהחקירה דאיזה יום בשבוע. כיון דהחקירה זו אינו משום עדות שיכול להזימה לשיטת הרז"ה. וא"כ היא כמו בדיקה ולאיזה ענין בודקים אותו הא גם אם יכחישו זה את זה בבדיקה דאיזה יום לא יתבטל ג"כ העדות. כיון דהכחשת בדיקות כשר בד"מ. אע"כ כסברת הנוב"י דהנך שבע חקירות חמירי ונתבטל עדותן אף במקום דלא נתבטל העדות מכח הכחשת בדיקות. אפ"ה כיון דהתורה גלי לן בהנך שבע חקירות מעכבין אם מכחישין זה את זה אף במקום דלא בעינן עדות שיוכל להזימה וגם היכא דהכחשה בבדיקות כשר. אפ"ה הנך בדיקות מעכבין אם הכחישו זא"ז:

אמנם דיש לעיין הא התוס' בפסחים ד"ה באיזה יום מקשי' לאיזה ענין שואלים להו איזה יום. הלא אפי' אם לא יכוונו באיזה יום ה"ל חוזרים ומגידים ואין יכולין לחזור בו אחר כדי דיבור ובתי' הראשון תי' כיון דשבע חקירות ילפינן מקרא צריכים שלא יכחישו זה את זה ולא יכחישו את עצמם. ועוד תי' דנפ"מ לאחד אומר בב' ואחד אומר בג' עי"ש ולתי' הב' נראה לכאורה דבאמת לא יכולין לחזור מעדותן דכיון שהגיד רק דשואלין אותן משום דנפ"מ באחד אומר בב' ואחד אומר בג'. ולפ"ז באמרו אמש הרגו בזה יהי' קו' התוס' במ"ע לאיזה ענין בודקים אותן אח"כ בהחקירות הא אפי' אם לא יכוונו נימא כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. ולתי' הא' של תוס' ניחא דכמו שתי' תוס' כיון דז' חקירות ילפינן מקראי בעינן שלא יכחישו זא"ז ולא יכחישו את עצמם כ"כ לרבנן. כיון דס"ל דגם באמש הרגו וגם בעכשיו הרגו הוצרך הכתוב הז' חקירות צריכים שלא יכחישו זא"ז ולא יכחישו את עצמן. משא"כ לתי' הב' צ"ע. וי"ל דגם בתי' הב' ס"ל לתוס' תי' הא' כיון דז' חקירות ילפינן מקראי צריך שלא יכחישו את עצמם. ומשו"ה גם לתי' הב' בכל ענין בעינן החקירה דאיזה יום בשבוע אף אם אינם מכחישין זה את זה בכמה בחדש. ואי דבזה נימא כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ע"ז אמרי' כתי' הא' כיון דילפינן מקרא צריך שלא יכחישו את עצמם רק דבא ליתן טעם על איזה טעם צוה הכתוב לחקור אותם באיזה יום בזה אין נפ"מ כלום. ולזה כתבו דהא דהוצרכה התורה לחקור אותם גם באיזה יום כיון דלפעמים הוא נפ"מ באחד אומר בב' ואחד אומר בג' ולזה צוה הכתוב לחקור אותם תמיד בחקירה זו. וגם במקום דלא נפ"מ בזה. אפ"ה לא אמרי' גבי' כיון שהגיד כיון דז' חקירות ילפינן להו מקראי בעינן שלא יכחישו זא"ז. ולכן גם באמש הרגו כיון דבעינן השבע חקירות אם לא אמרו אמש הרגו. ולכן בכל ענין רמינן עלייהו החקירות. וממילא כיון דצריכים החקירות גם באמש הרגו יכחישו זא"ז כמו בהחקירה דאיזה יום בשבוע:

או דאפשר לומר דהא דברי התוס' תמוהים במ"ש דאם יחזרו באיזה יום נימא כיון שהגיד. ותמהו דהא קודם דו"ח מבואר בתוספתא דיכולין להיות חוזר ומגיד. והאו"ת בסי' כ"ט כתב באמת דמתוס' זה מוכח דחולקים וס"ל דגם קודם דו"ח לא יכולין להיות חוזר ומגיד. עי"ש. אמנם באמת מבואר בתוס' סנהדרין ד' ל"ב ע"ב בד"ה היכא דקודם דו"ח יכולין לחזור עי"ש. והי' נ"ל דאפשר לומר דהנה נסתפקתי בהא דקימ"ל דקודם דו"ח יכולין לחזור אם היא דוקא באותן החקירות דמעכבי אפי' בדיעבד אם לא חקרו הב"ד אותם באותן החקירות אין ממשות בעדותן. בזה י"ל דקודם הדו"ח כיון דלא נגמר עדיין עדותן יכולין לחזור ולומר מבודה היינו ואין בזה משום אינו חוזר ומגיד דהא עדיין לא העידו כלום כיון דלא נגמר עדיין עדותן. גם אין בזה משום אין אדם משים עצמו רשע די"ל דכל זמן שלא הי' נגמר עדותו ואין ממשות בעדותו בלא החקירות יכול לומר בדדמי כיון דבלא הדו"ח אין ממש בעדותו. ויכול לומר מבודה היינו. ואעפ"כ לא נפסל כיון דהי' בידו לחזור ולבטל עדותו. גם אם לא יכול לחזור אם יאמר על החקירות איני יודע לכן לא נפסל בכל ענין משא"כ אם כבר בדקו הב"ד אותן בדו"ח המעכבין בדיעבד. רק דלא בדקו אותו עוד בבדיקות. וחזרו ואמרו מבודין היינו. בזה אפשר לומר דלא יכולין לחזור ולהגיד. כיון דכבר נגמר עדותן בדיעבד. ובאם לא בדקו הב"ד אותן בהבדיקות כבר הי' נגמר עדותן ויכולין לדין ע"פ עדותן. ולכן אמרי' בזה כיון דהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. כיון דעדות נגמר כבר ויכולין הב"ד לדין על עדותן. גם אמרי' בזה אין אדם משים עצמו רשע. דהא הם העידו בשקר והי' צריכים לחוש דילמא לא יבדקו הב"ד אותם בבדיקות כלל. דהא אין מעכבין בדיעבד. והי' צריכים לחוש דילמא לא יבדקו הב"ד אותם כלל בהבדיקות ואז כבר נגמר עדותן ונימא כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. ובפשטות הי' נ"ל דלאחר החקירות המעכבין בדיעבד אמרי' כיון שהגיד. וקצת ראי' לזה מדברי הסמ"ע בסי' כ"ט ס"ק... דכתב דהמחבר שינה מלשון הרמב"ם וכתב לאחר שהעיד העד בב"ד ולא כתב אחר שנחקרה עדותן בב"ד משום דבד"מ כיון דעקרו רבנן הדו"ח נגמר עדותן מיד ולא יכולין לחזור עי"ש. ומשמע אף אם הב"ד חקרו אותם בדו"ח אח"כ אפ"ה לא יכולין לחזור. והיא מטעם זה כיון דהחכמים עקרו הדו"ח ממילא מיד אחר הדו"ח נגמר עדותן ולא יכולין לחזור. ולפ"ז י"ל בקו' התוס' דכונתם לאיזה ענין בדקו אותם בהחקירה דאיזה יום כיון דאין בו תועלת לענין הזמה. רק די"ל דאעפ"כ הא לא גרע מהבדיקות דחייבה התורה לבדוק ה"ה בזה צוה התורה לבדוק אותם על איזה יום. אמנם נימא כן מסתמא הי' השאלה דעל איזה יום בשבוע בסוף לאחר כל החקירות. דמתחילה בדקו אותן החקירות המביאם לידי הזמה שהם מעכבין בדיעבד ולאחר גמר כל החקירות שמעכבין בדיעבד בדקו החקירה דאיזה יום בשבוע