משכן העדות מט

היא מטעם כיון דהיא לגוף העדות צריכים לדקדק ע"ז. וזה שייך ג"כ בעדות החדש. אבל בחקירות דהיא מטעם הזמה לא צריכים לבדוק אותם כלל. ועי' באו"ת בסי' ל' ס"ק ג' מ"ש בזה. אלא דא"כ יהיה קשה מהא דאמרי' בסוף יבמות דר"ט ס"ל דבודקים עידי נשים בדו"ח כיון דשרינן אשת איש לעלמא כדנ"פ דמיא. ולפמ"ש אם גם דהיא דמי' כדנ"פ מ"מ הא ל"ש בהו כאשר זמם דאם יוזמו מה יעשו בהו הא הם לא בעו רק להתיר אותה להנשא. וזה ל"ש להתיר גם את נשותיהם. ואפשר דגם מלקות ליכא לפי דברי הרמב"ן הנ"ל דהא הם לא בעו להרשיע לאחד. וא"כ אם גם דהיא כמו דיני נפשות. הא בדנ"פ גופו אם לא הי' שייך כאשר זמם לא הי' בודקים אותם בדו"ח ג"כ. ובזה י"ל דעדות אשה כיון דהיא כדנ"פ ממילא כמו דהכחשה בבדיקות פוסל בדנ"פ. כמו כן הכחשה בבדיקות פוסל ג"כ בעדות נשים ולכן בודקים אותם גם בחקירות דילמא יכחישו זה את זה ויתבטל משום הכחשה בבדיקות כמו בדנ"פ. ולפ"ז יהי' הדין גם לר"ט אם אמרו על החקירות איני יודע בזה ודאי לא נתבטל עדותן גם בעדות נשים כיון דבזה עיקר החקירות הם רק למען יכחישו זה את זה ולא מטעם עדות שיוכל להזימה ועימש"ל. אמנם נ"ל להביא ראי' דגם היכא דל"ש הזמה כלל בשום ענין אפ"ה בודקים אותם בדו"ח. והיא מתוספתא דסנהדרין עדים שהעידו לרחק ולקרב לטמא ולטהר עד שלא נחקרה עדותן בב"ד יכולין לומר מוטעים היינו מבודים היינו עי"ש והא בלטמא ולטהר ודאי לא שייך הזמה כלל ואפי' מלקות. ועי' בקצוה"ח ובנתיבות בסי' ל"ח וא"כ לא יהי' בעינן בזה דו"ח כלל. ובאם דלא בעינן דו"ח, ממילא לא יהי' יכולין לחזור מעדותן ונימא כיון שהגיד דהא כל הטעם דקודם דו"ח יכולין לחזור היא דכיון דצריכים דו"ח לא נגמר עדותן בלא דו"ח וה"ל כלא העידו דהא עדותן לא נגמר עדיין ויכולין לומר מוטעים היינו כיון דעדותן לא הי' נגמר עדיין משא"כ במקום דלא בעינן דו"ח גם אם הב"ד חקרו אותם בדו"ח לא יהי' יכולין לחזור דל"ש לומר כיון דלא הי' נגמר עדיין עדותן. ולזה לא דייקו. דהא באמת עדותן נגמר אף בלא דו"ח וצריכים הם לדייק מיד דדילמא לא יחקרו הב"ד אותם בדו"ח. וממילא דאמרי' בזה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. גם לא יכול לומר מבודה היינו משום אין אדם משים עצמו רשע כיון דעדותן הי' נגמר מיד אע"כ דגם בלטמא ולטהר בעינן ג"כ דו"ח מכ"ש בשאר עדות אף במקום דלא בעינן עדות שילה"ז בעי' דו"ח:

עוד נ"ל להביא ראי' ברורה מהא דאמרי' בסנהדרין ד' ע"ח ע"א דרבא ס"ל עידי טריפה שהוזמו נהרגין. וכתב רש"י דרבא ס"ל כיון דעדים זוממין היא חידש לא בעינן גבייהו עדות שיוכל להזימה. ומשו"ה עידי טריפה שהוזמו נהרגין. אף דהוה גבי הזוממין עדות שאאי"ל עי"ש ולפ"ז יהי' קשה הא כל עיקר דו"ח נאמר בעדים זוממין ודרשו השופטים היטב ומני' ילפינן לכל עדות דבעינן דו"ח. ועי' בתוס' סנהדרין ד' ג' ע"א ד"ה שנאמר. וכיון דבעדים זוממין לא בעינן עדות שיכול להזימה לאיזה ענין צריכים דו"ח. ובעדים הבאים להרוג את הטריפה והוזמו ליכא אף מלקות כמ"ש תוס' כתובות ד' ל"ג ע"א ד"ה אלא וכו' מזה ראי' דגם במקום דל"ש הזמה כלל לא במיתה וממון ומלקות אפ"ה בעינן בעדות זה דו"ח. וע"כ דהדו"ח לאו מטעם דבעינן עדות שיכול להזימה וצ"ל דאם גם דליכא חיוב אם יוזמו אפ"ה כיון דמאיימין על העדים ומודיעים להם הבושה שיהי' להם בעוה"ז כמבואר בגמ' ובש"ע סי' כ"ח סעיף ח'. וגם בהא דקימ"ל דבזויין פסולין לעדות ופי' רש"י בקידושין ד' מ' ע"ב וז"ל וכן האוכל בשוק הואיל ואינו מקפיד על כבודו אינו בוש לזלזל את עצמו לפסול עכ"ל מזה נראה דבעינן ג"כ שיהי' ירא אם יוזם שיהי' בזוי ויפסול והבזויין בכל ענין פסולין אף במקום דיהי' מחוייבים משום כאשר זמם וא"כ בל"ז שיהי' נפסלים אח"כ הא יהי' מחוייבים ג"כ משום כאשר זמם אפ"ה הם פסולין כיון דלא חשו ע"ז שיפסול אח"כ. וא"כ י"ל דמשו"ה אף במקום דל"ב עדות שיכול להזימה ולא יהי' מחוייבים אח"כ על ההזמה אפ"ה בעינן שיהי' יראים להעיד שקר בשביל שיהי' בזויין ויהי' נפסלו לעדות. ומשו"ה בודקים אותם בדו"ח. דאל"כ כיון דלא נוכל להזים אותם בשום ענין ולא יראו מהזמה כל עיקר ל"ח עדות דחיישינן דהעידו שקר. ובכל ענין הדו"ח הם למען נוכל להזים אותם למען יהי' להם עונש שיהי' בזוי' ושיהי' פסולים לעדות. וממילא די"ל דמשו"ה באמרו אין אנו יודעים בחקירות נתבטל ג"כ עדותן כיון דבזה לא נוכל להזים אותן. ולא חשו שיהי' להם בזיון בעוה"ז ושיפסלו לעדות. ומשו"ה פוסל איני יודע בחקירות בכל ענין אפי' במקום דלא מחייבי' להו מידי בהזמה. וכיון שכן ממילא צריכים לדקדק בכל עניני עדות על החקירות הללו. ולכן שייך הזמה גבייהו ולא יכולין לומר אח"כ מוטעים היינו בשעה ומקום. משום דאם יכולין לומר כן לא יהי' משכחת עדות כלל. כיון דבכל עדות לא נוכל להזים אותם ובכל עדות בעינן עדות שיהי' ראוי להזים אותם מהא דבודקים אותם בדו"ח. ע"כ דגם במקום דלא מחייבין אותם מכאשר זמם וגם מלקות ליכא מ"מ בעינן שיהי' ראוי להזמה. ולכן גם בעדים זוממין אף לרבא דלא בעי גבייהו עדות שנוכל לקיים בהם הזמה. אפ"ה בעינן גבייהו שנוכל להזים אותם עכ"פ שיהי' יראים באם יוזמו יפסלו לעדות ושיהי' בזוי בעוה"ז וזה מוכח מהא דהוצרך התורה גבייהו דו"ח. ובזה נסתר כל היסוד של הנוב"י מה דהמציא דבמקום דלא בעינן עדות שיכול להזימה אם גם דבעינן דו"ח. מ"מ אין איני יודע פוסל בהם. ולפי מה שכתבתי זה אינו גם היא נגד הסברא דאם נימא דהחקירות הם כבדיקות לא יפסל גם הכחשה כמו הכחשת בדיקות דאינו פוסל רק בדיני נפשות. וא"כ לאיזה ענין במקום דלא בעינן עדות שיכול להזימה בודקים אותן בהנך שבע חקירות. הא היכא דאינם משום עדות שיכול להזימה אינם רק כבדיקות ולא יתבטל עדותן אבל לפמ"ש ניחא דאף במקום דלא בעינן עדות שיוכל להזימן היא רק דלא צריכים לקיים בהו דין הזמה שיהי' הם חייבים משום כאשר זמם אבל בכל עדות בעינן עכ"פ שיהי' העדות ראוי להזמה למען שיהי' יראים להעיד שקר משום בזיון עוה"ז וגם יפסלו לעדות. ובאמרם איני יודע הם כמו הבזויין דהם פסולין לעדות. אף דנוכל לקיים בהם כאשר זמם. אפ"ה הם פסולין משום דלא חשו אם יפסלו אח"כ ומשום בזיון עוה"ז. וגם בזויין פסולים לכל עדות אף לעדות דלא בעינן עדות שיכול להזימה. כ"כ היכא דאמרו איני יודע בחקירות נתבטל העדות בכל ענין עדות משום דבעינן עכ"פ שיהי' העדות ראוי להזמה למען שיהי' יראים להעיד שקר בשביל הבזיון שיהי' להם אח"כ הם כבזויין וזה מוכח מהא דהצריכה התורה דו"ח בכל עניני עדות. ואף במקום דלא בעינן עדות שיוכל להזימה דעיקר הדבר דלא בעינן עדות שאתה יכול להזימה היא רק לקיים כאשר זמם. אבל מ"מ צריך להיות ראוי להזמה וזה מוכח מהא דהצריך הכתוב דו"ח בכל עניני עדות:

ויש להביא ראי' לזה מהא דעקרו רבנן הדו"ח בדיני ממונות משום נעילת דלת. וכתב הר"ן בחידושיו ריש מס' סנהדרין כיון דזה היא דבר רחוק שיכוונו עדותן בדו"ח ויהי' נעילת דלת. ובדין מרומה וכן בעדות אשה לאסור על בעלה ס"ל לכמה פוסקים דבעי' דו"ח כמו דהיא מה"ת. ובאם נימא דעיקר דו"ח היא רק משום דבעינן עדות שיכול להזימה. והי' קשה הא בזה"ז אף אם יבואו המזימין להזים את הראשונים ומזימים אותם. אפ"ה אין אני מקיים בהם דין הזמה כיון דאין לנו סמוכים. וגם הא אין דנין דיני קנסות בבבל. ויהי' כל עדות בזה"ז עדות שאי אתה יכול להזימה. אע"כ דבזה"ז אנו דנין על עדות אף אם היא עדות שאאי"ל. משום תיקן העולם. אבל מ"מ לא ניבעי דו"ח בלא נעילת דלת רק כיון דכל עדות היא עדות שאאי"ל, אע"כ מוכח דדו"ח בעינן בלא הטעם שיכול להזימה לקיים כאשר זמם דוקא. רק דבעינן דו"ח למען יחול הזמה עליהם אח"כ ויראו להעיד שקר. עוד יש להביא ראי' לזה מדברי הרז"ה הנ"ל דס"ל דבשטר ל"ש הזמה. ובש"ך הנ"ל כתב דכוונתו היא כמ"ש הב"ח דאינו חל הזמה עליהם שיהי' מחוייבים משום כאשר זמם אבל ודאי נפסלו לעדות אם הוזמו גם בעדות שבשטר. וראי' שלו מהא דפריך הגמ' ר"פ אד"מ. ובד"מ מי בעינן דו"ח והא תנן