משכן העדות מח

כיון דבזה לא מחייבין מכאשר זמם ולזה לא בעינן עדות, שאתה יכול להזימה. ואז אינו פוסל איני יודע בחקירות. דזה ליתא דמ"מ כיון דאיכא עונש עליהם לאחר הזמה פוסל איני יודע כיון דאינו ראוי' להזים אותם לא יראו מהעונש הבא עליהם לאחר ההזמה ועימש"ל בפ'.. להביא ראי' מתוס' סנהדרין בסוגי' דחוששין ללעז דלאסור אשה על בעלה אי בעינן דו"ח פוסל ג"כ אינו יודע והיא במ"ש להוכיח מר"ת דמפרש דאיירי דעידי הבעל לא כוונו עדותן בדו"ח. דמזה מוכח דעידי זנות בעי דו"ח. והיא תמוה דגם בעדות ממון באופן דלא בעינן דו"ח. אפ"ה אם הכחישו זה, את זה בדו"ח נתבטל ג"כ עדותן. ואמרתי משום דע"כ איירי דאמרו איני יודע בחקירות דל"ל דהי' הכחשה גמורה דל"ש לעז דאם יבואו אחרים יתבטל ג"כ עדותן מכח הכחשת חקירות. וכיון דע"כ איירי באמרו איני יודע ולדברי הנוב"י אם גם דבעינן בזה דו"ח מ"מ הא לא נתבטל באינו יודע כיון דבעידי זנות ל"ש כאשר זמם. אע"כ מוכח דגם בזה פוסל אינו יודע:

ויש להוסיף עוד דלכאורה נראה דגם בע"א הבא לחייב שבועה בעינן ג"כ דו"ח. וראי' לזה מהא דכתבו תוס' מכות דף ו' ע"ב הא דעדות מיוחדת כשר בד"מ ואמרי' מדכתיב לא יומת על פי ע"א דהיא עדות מיוחדת דוקא בדנ"פ היא דפסולה משא"כ בד"מ כשירה, והקשה תוס' אמאי לא גמרי' ד"מ מדנ"פ גם לענין עדות מיוחדת ממשפט אחד יהי' לכם. ותי' דע"כ לא קאי ע"ז משפט אחד, כיון דבד"מ מהני עדות מיוחדת עכ"פ לענין שבועה עיי"ש וממילא דמוכח דגם בע"א לענין שבועה בעינן ג"כ דו"ח. והחקירות מעכבין אף בדיעבד אם לא חקרו אותן בדו"ח דאל"כ יהי' קשה הא דגמרי' דבד"מ בעינן דו"ח ממשפט אחד. נימא ג"כ הא הקרא ע"כ לא קאי אד"מ. דהא בד"מ אם לא חקרו הב"ד אותן בדו"ח מהני עדותן עכ"פ לענין שבועה. וכיון דמוכח דגם בע"א לענין שבועה בעינן דו"ח. ולדברי הנוב"י דעיקר הדו"ח בד"מ היא רק כמו הבדיקות ומטעם דילמא יכחישו זה את זה בע"א הבא לחייב שבועה למה בודקים אותו בדו"ח דל"ש זה. ואי דלא יכחיש דברי עצמו בהנך חקירות. זה שייך בהחקירה דכמה בחדש. ובאיזה יום בשבוע. דבזה י"ל דבודקין דילמא יכחיש דברי עצמו. משא"כ בשאר חקירות דל"ש בזה דיכחיש עצמו באיזה שבוע ובאיזה שנה בשבוע ובאידך החקירות דבזה ל"ש הכחשה לדבריו הראשונים. וגם לתי' הב' בתוס' פסחים ד' י"ב בד"ה באיזה יום דמקשי כיון דכבר כיוונו לאיזה יום בחדש. לאיזה ענין בודקים אותן באיזה יום הא אפי' אם לא כוונו עדותן באיזה יום כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. ותי' דנ"מ באחד אומר בב' ואחד בג' עיי"ש וזה יתכן בשני עדים משא"כ בע"א הקו' במ"ע לאיזה ענין בודקים אותו בהחקירות אם יכחיש עצמו בהחקירות לא יתבטל עדותו ונימא כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. אע"כ דבע"א בודקים אותו למען יהי' עדות שיכול להזימה. למען נוכל להזים אותו. ומשו"ה אם אומר איני יודע בחקירות נתבטל עדותו גם לענין שבועה ועיקר הטעם דבודקים אותו בדו"ח היא רק למען נוכל להזים אותו דבע"א ל"ש הכחשה בדבריו. אע"כ דהיא מטעם דילמא יאמר איני יודע בחקירות ויתבטל עדותו. והא דבודקים אותו לאחר החקירה בכמה בחדש באיזה יום הא בע"א קו' התוס' במ"ע אף אם לא יכוין בעדותו נימא כיון שהגיד דל"ש תי' התוס' הב' י"ל בע"א בפשיטות ל"ק קו' התוס' דהא בלא"ה הקשה המרש"ל בר"פ הי' בודקין הא צריכים לשאול אותם באיזה יום אם יוזמו דלא יכולין לומר דטעו בעיבורא דירחא. וכתב המרש"א לדחות דבריו משום דלא אמרי' הטעות בשנים עי"ש ולפ"ז בע"א הבא לחייב שבועה בפשיטות בודקים אותו באיזה יום למען לא יוכל לומר דטעה אבל מ"מ מוכח שפיר דעיקר החקירה בע"א היא רק למען נוכל להזים אותו [ועוד ראי' שלא כדברי הנוב"י דלדבריו לא מוכח מקרא דהחקירות הללו מעכבין אפי' באמרם איני יודע. רק דהיא משום שהוא עדות שאי אתה יכול להזימה. וא"כ בהחקירה דאיזה יום דזה אינו למען נוכל להזים אותם יכשר בזה אם אומר איני יודע ואדבר עוד מזה] מזה ראי' דלא כדברי הנוב"י רק בכל ענין הדו"ח היא למען נוכל להזים אותם אף באופן דל"ש כאשר זמם. אמנם דעדיין יש לדין באופן דליכא שום עונש על העדים לא חיוב כאשר זמם ולא עונש אחר. בזה נימא כיון דלא יהי' נענש ע"י ההזמה בשום עונש. וממילא לא יראו מעונש הזמה ובזה ל"ב עדות שיוכל להזים אותו. וממילא דלא בדקינן אותו בעדות זה בדו"ח כלל. ומה דע"א דבודקי' אותו בדו"ח אין ראי' כ"כ משום די"ל דע"א מחוייב ג"כ מלקות מה"ת כיון דל"ש גבי' כאשר זמם ועימש"ל. משא"כ היכא דליכא שום עונש יש מקום לומר דלא בעינן בעדות זה דו"ח:

ובזה אמרתי לישב קו' הלח"מ על הרמב"ם בפ"ב מהל' קידש החדש הל' ב' במה שהקשה על הרמב"ם שכתב משקלקלו האפקורסים והי' שוכרים עידי שקר. תיקנו שיהי' דורשים וחוקרים את העדים. הא מצד הדין אמאי לא נבעי בעדות החדש דו"ח כמו בכל עדות דדוקא בהודאות והלואות עקרו הדו"ח משום נעילת דלת. אבל בעדות החדש דל"ש האי טעמא ודאי לא סלקו רבנן הדו"ח וכמ"ש הרמב"ם בפ"א הל"ז מצות עשה מה"ת וכו' ושידרשו את העדים עכ"ד ע"ש די"ל דבעדות החדש ל"ש כלל כאשר זמם. דהא הם לא באו לחייב שום דבר רק לקדש את החדש. ומה כאשר זמם שייך בזה. גם י"ל דבזה אם הוזמו אח"כ לא חייבו אפי' מלקות לפמ"ש הרמב"ן בסנהדרין ד' פ"ו דאין עדים זוממין לוקים אלא היכא דבאו לחייב ולהרשיע לאחד משא"כ היכא דלא הרשיעו כלום בעדותן ליכא אף חיוב מלקות וממילא בעדות החדש דבשעה שהעידו לא הרשיעו כלום ליכא אפי' מלקות ולפ"ז י"ל עוד הא דכתב הרמב"ם דבעדות החדש אפי' העדים הוזמו אח"כ הרי זה מקודש איני מטעם שכתב הלח"מ. משום אתם אפי' מוטעים, רק כיון דלא בעינן דו"ח בזה וה"ל כמו בדיקות. ולכן אפי' אם הוזמו אח"כ על איזה שעה ומקום מתקיים ג"כ העדות. ואמרי' דמה שהעידו במקום זה ל"ח רק כהבדיקות ואמרו כן כיון דל"צ זה לגוף העדות. ואמרי' דראו עדות זה. או בשעה אחרת או במקום אחר ומשו"ה הוה מקודש אף אם הוזמו אמרי' דגוף העדות מתקיים בזה:

ועוד י"ל ובזה יהי' מדוייק הלשון בהרמב"ם שם וז"ל דין תורה שאין מדקדקים בעדות החדש שאפי' קידשו את החדש עפ"י עדים ונמצאו זוממין בעדות זו הרי מקודש לפיכך וכו' עכ"ל וי"ל דזה הוא טעם דמשו"ה אין מדקדקים בעדות זה. כיון דעיקר העדות היא עדות שאי אתה יכול להזימה. כיון דקימ"ל אין עדים זוממין נהרגין עד שיוגמר הדין על פיהם. וגם קימ"ל כאשר זמם ולא כאשר עשה היכא דליתא בחזרה. ומשו"ה בעדות החדש דגמר דין היא במה שאמרו הב"ד מקודש מקודש. ולכן ל"ש הזמה גבייהו כלל דאם יוזמו קודם שיוגמר הדין על פיהם דהיינו קודם שיאמרו מקודש אין עושין בהו דין הזמה דהא אין עונשין עד שיוגמר הדין. ולאחר הגמר דין דהיינו לאחר שקדשו ב"ד את החדש פטורים ג"כ מעונש משום כאשר זמם ולא כאשר עשה. כיון דבזה א"א בחזרה דלאחר שקדשו הב"ד את החדש היא מקודש אפי' אם היה בטעות כמ"ש הלח"מ משום אתם ואפי' מוטעים. ובזה לא חייבים ג"כ אפי' מלקות כאשר בארתי זה בשער... דהא עיקר המלקות היא רק מכאשר זמם. ובמקום דהם פטורים מכאשר זמם כגון קודם גמר דין או לאחר עשיות הדין ליכא אפי' מלקות ולא שייך בהו הזמה כלל. וע"כ דעדות החדש מהני אפי' היא עדות שאי אתה יכול להזימה לא בשום דבר. ולכן אין בודקים אותם בחקירות כלל. דהא אף אם יבדקו אותם ויאמרו איני יודע לא יתבטל ג"כ עדותן. כיון דלא בעינן בזה עדות שאתה יכול להזימה. ומשו"ה אף אם יכחישו זה את זה לא יתבטל עדותן ג"כ כיון דבזה היא כמו בדיקות והכחשת בדיקות לא נתבטל בעדות החדש. דדוקא בדנ"פ נתבטל בהכחשת בדיקות אבל לא בשאר עדות. כמו בעדות ממון דלא נתבטל העדות מכח הכחשת בדיקות. והא דכתב הרמב"ם בפ"א דמצוה לדרוש אותם. היא דהדרישות הם הדברים השייכים לגוף העדות. ובזה להרמב"ם גם בד"מ היכא דמכחישין זה את זה או דאמרו על הדרישות איני יודע נתבטל העדות גם בד"מ כאשר יבואר לקמן בעזה"י. וזה